פלא ושמו וונדה
וונדה ג'קסון בת ה-73 החליפה את אלביס פרסלי בג'ק ווייט, בג ריידרז לא חוששים לעבוד עם שימפנזות והאמן הצרפתי מלודיום יזרוק אתכם לעולם חלומי. הפנינים המוזיקליות שברשת
קליפ השבוע
בהוליווד אומרים "אל תעבוד עם ילדים ועם חיות", ונראה שבמאי הקליפים לקחו את העצה הזו ברצינות, כי מעטים הם הקליפים שמציגים חיות מלבד החתול או הכלב המקריים (זכור לטובה "Island in the Sun" של Weezer).
חיות שגונבות את ההצגה. "Sunlight"
הקליפ "Sunlight" של Bag Raiders, מאפיל בהרבה על השיר, עד כדי כך שבסוף הקליפ לא זכרתי אפילו איך השיר נשמע. וכל זאת בזכות קוף השימפנזה הנהדר, שמפיל ברשתו בחורה שמתאהבת בו קשות.
ארוחת החינם של השבוע
בפעם האחרונה שג'ק ווייט הצעיר חבר לזמרת שיכולה להיות סבתא שלו, הוא הפיק את האלבום הכי טוב שלה, שגם זכה בגראמי מוצדק. זה קרה ב-2004 עם האלבום "Van Lear Rose" של לורטה לין, זמרת קאנטרי ותיקה שכוחה עדיין במותניה גם בגיל שבעים פלוס.
וונדה ג'קסון. חוגגת עם ג'ק ווייט (צילום: MCT)
עכשיו ווייט עושה זאת שוב, ומביא את הסטייל והגישה שלו לכוכבת הרוקבילי וונדה ג'קסון - מחלוצות הרוקנ'רול, שהתחילה את הקריירה שלה ממש בראשית הז'אנר, ב-1954, כשהופיעה לצד צעירים מבטיחים כמו אלביס פרסלי, שהיה גם קצת בן זוגה. ג'קסון חצתה גם היא זה מכבר את קו גיל 70, אבל זה לא מפריע לה לחגוג ולשיר באלבום חדש.
ווייט, כצפוי, מזריק קצת רעש ופאסון לעיבודים והגיטרה שלו מורגשת - אבל זה לחלוטין תקליט של וונדה. הנפילה המורגשת היחידה היא החידוש המיותר ל-"You Know I'm No Good" של איימי וויינהאוס, שנשמע כמו גרסה מתאמצת וחיוורת של המקור. האזינו לאלבום המלא ב-NPR.
וכבדרך אגב, אחד הלהיטים הגדולים של ג'קסון, "Funnel of Love", זכה לחידוש באלבום החדש של The Fall, שהופיעה אמש (ו') בתל אביב.
אמן השבוע
יש שירים שתופסים אותך מיד - יש להם איזה "hook" מלודי מעניין, גרוב ממכר או הגשה קולית שמיד נשמעת יוצאת דופן. ויש שירים שלופתים אותך ואתה אפילו לא יודע למה, גם בהאזנה הארבעים. אתה רק יודע שאתה רוצה עוד מזה, מה שזה לא יהיה.
זה מה שקרה לי עם Melodium, אמן צרפתי שנקרה בדרכי ואני לא יודע עליו כלום. המוזיקה שלו, אם זה אומר משהו למישהו, יושבת איפשהו בין Fuck Buttons, The Antlers ועוד כמה שמות די אלמונים - קשה למקם בהקשר מוזיקלי קל לקליטה מישהו שעושה מוזיקה רחוקה מאוד מהמיינסטרים.
הקטעים שלו אינסטרומנטליים, כמעט פסקוליים, ואולי בשל העדר המילים הם זורקים אותי מיד לאיזה עולם-חלום כלשהו, לשחייה לילית בתוך הדמיון. העובדה היא שלא הפסקתי לשמוע את האלבום הזה כל השבוע.
שמעתם משהו שאתם חייבים לחלוק? ספרו לנו בתגובות, אנחנו מבטיחים להקשיב.