מתי מצוות הופכות למעניינות?

"אלו הן מימרות שונות מתוך המסורת היהודית ו'מטעמה', אשר כמעט שאי אפשר לערער עליהן... אך קטעים אלה, עם כל שהם 'יפים ומעוררים יראת-כבוד', הם גם חסרי משמעות למדי... עורכי התוכנית, שלא כמו המחנכים, פטורים מן הצורך לשאול איזה ערך יש למסר שהוא כל כך כללי, עד שאין לו כמעט שום משמעות ספציפית". 

עשרת הדברות

במרכזה של פרשת "יתרו" ניצבות עשרת הדברות. עשרת הדברות נמצאות בסכנת הכלליות וחוסר המשמעות שעליה כתב פרופ' רוזנק. עשרת הדברות נראות כמו אמירות כלליות שקשה לחלוק עליהן, אך בדיוק בשל כך גם אין להן תוכן קונקרטי – קשה לדעת מה בדיוק הן דורשות מהאדם ומה הן מתירות לו.

מצוות מתחילות להיות מעניינות, כלומר משמעותיות, ברגע שהן תובעות התמודדות ערכית. ברגע שהן דורשות מהאדם לקחת אחריות. הרגע הזה מתרחש כאשר נוצר קונפליטקט בין שני ערכים חשובים. מצוות שמירת השבת, למשל, לא יכולה לעורר התנגדות, כיוון שניסוחה בעשרת הדיברות גולמי מדי. מתי שבת תעורר מחשבה ותחייב נקיטת עמדה וקבלת אחריות? כאשר היא תעמוד בקונפליקט עם צרכים וערכים אחרים, למשל עם הצורך להתפרנס, לבלות עם המשפחה או לבקר את ההורים המבוגרים שגרים רחוק. עשרת הדברות עם כל חגיגיותן (ואולי בגללה) עדיין לא הבשילו לכלל מצוות מעניינות.

להתעניין בכיבוד הורים

מרשימת הכותרות הדתית אל החיים

במקרא ובתלמוד נמצא הלכות ואגדות רבות המאתגרות את מצוות כיבוד הורים. רבים מגיבורי התרבות שלנו בחרו, בעת קונפליקט, להקריב את מצוות כיבוד הורים למען ערך או רצון מתחרה: יעקב נענה לאמו ורימה את אביו, ראובן "חילל את יצועי אביו", רחל גנבה את התרפים ושיקרה לאביה, אשתו של רבי עקיבא מרדה באביה ונדדה אחר אהובה, רועה הצאן שהחל ללמוד תורה, רבי אליעזר בן הורקנוס מרד באביו העשיר וברח מהבית כדי ללמוד תורה, אברהם אבינו (על פי האגדה) שבר את הפסלים של אביו והחל את המסע המונותאיסטי, בת פרעה הפכה לגיבורה כיוון שמרדה באביה והצילה את משה, והרשימה עוד ארוכה.

מצוות כיבוד הורים, כיתר אחיותה בעשרת הדברות, מתחילה לחיות חיים אמיתיים רק כשהיא יוצאת מלוחות האבן ומטיילת בעולם החיים. היא מתחילה להיות אמיתית רק כשהיא מתנגשת עם רצונות וערכים אחרים: עם הרצון לביטוי אישי, עם אידיאלוגיה השונה מהאידיאולוגיה של ההורים, עם האפשרות העצובה שההורים טועים, ועם האפשרות העוד יותר עצובה שהורים לפעמים עושים דברים רעים.

מצוות "כיבוד הורים" הופכת להיות מצווה חשובה רק כשיש לידה מילים ההופכות אותה ליחסית, למשל: "כבד את אביך ואת אמך באחריות ותוך הפעלת שיקול דעת", זו מתחילה להיות מצווה מעניינת.

כיבוד הורים במציאות מורכבת

חכמי התלמוד יצרו מהפכה במבנה בחברתי. הם העלו את מעמדו של הלמדן על חשבון מעמדות חברתיים אחרים (כהונה ומעמד כלכלי). מהפכה, בהגדרה, היא מרידה במסורת בתקווה להציע עתיד טוב יותר. מהפכה דורשת מהפכנים, ומהפכנים הם אנשים שמורדים בהורים ובמורשת שלהם. חז"ל היו חייבים לחנך למרד בהורים, כדי לייצר את המהפכה שלהם. הנה אחד התוצרים ההלכתיים של המהפכה החז"לית.

"אבדתו ואבדת אביו - אבדתו קודמת. אבדתו ואבדת רבו - שלו קודמת. אבדת אביו ואבדת רבו - של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלימדו חוכמה מביאו לחיי העולם הבא. ואם אביו חכם - של אביו קודמת. היו אביו

ורבו נושאין משאוי (משא) - מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו, היה אביו ורבו בבית השבי - פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו, ואם היה אביו חכם - פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו" (מסכת בבא מציעא פרק ב משנה יא).

על-פי המשנה שלפנינו, אדם צריך להעדיף את רבו על פני אביו בכל אחד משלושת תחומי החיים המוזכרים: השבת אבדה, עזרה בנשיאת משא ופדיון שבויים. יוצרי משנה זו הבינו שהם צריכים לתת עדיפות ברורה לנושאי דגל המהפכה, על פני ההורים הביולוגיים. מצוות כיבוד הורים היא עוד חוליה במערכת שלמה ומורכבת של שיקולים. אני לא בטוחה שאני אוהבת את המשנה שלפנינו, אני גם לא בטוחה שלא. אני בטוחה שאני אוהבת את העובדה שהיא מציגה תמונה מורכבת של המציאות. אני אוהבת את העובדה שהמשנה הזו מחייבת אותי לחשוב ולקבל החלטות, שהיא מעוררת את בלוטות החשיבה המוסרית שלי.

ובבית המדרש של הטוקבקים

דודי פ"ת (57) פתח בדיון תלמודי משעשע ומלומד כאחד (כדרכם של דיונים תלמודיים רבים) על מעשיה שאמיתיים של יעל בקרב עם סיסרא. קושית היקרה תרמה לו בביקורתיות ובהומור שלה. ואחריהם – בית המדרש. תודה לכולכם על דיונים נהדרים. אני קוראת על מתחזה שלא מרפה ואף מחריף אחיזתו. וכעצתו של צביקה – נמשיך בדרכנו למרות הפרעותיו.

שבת שלום.