חידה: מה זה בייגלה פולני?

לעתים אני מתעורר בבוקר מופתע מעצמי עד כמה אני מלא רוח הרפתקאות. שופע מרץ - אבל מודע לעובדה שבדרך כלל זה עובר אחרי כשעה או לאחר ארוחת הבוקר. בתור אחד שיש לו היכרות אינטימית עם עצמו כבר מעל חמישה עשורים, פיתחתי תרופה לנושא: אני מתחיל את המסעות מוקדם בבוקר, לפני שאני מתעייף, ודואג שהם יהפכו במהירות להרפתקה קולינרית. לפני שנגמר לי המרץ.

אז בימי הבטלה שלי, השיחה שאני והגברת מנהלים נשמעת בערך כך. המיקום: מגרש חניה של אחד מבתי המלון בתל אביב. המקום: שנינו ישובים בתוך אוטו מדוגם שעבר הברקה מוקדמת במיטב רצועות ההברקה (שימו לב, לא מברשות. מברשות שורטות מכוניות) של מכוני השטיפה. הגברת רחוצה ומסורקת, אדמומית קלה בלחייה, רעננה, אחרי שהוציאה כאלף קלוריות בחדר הכושר שעה קלה לפני. אני, רחוץ, מסורק, אדום לחיים, רחוק מלהיות רענן, למרות שהוצאתי רק כ-150 קלוריות.

"מה היום?" היא שואלת. "בואי נראה בדרך", אני אומר, "לא חשוב לאן, העיקר שנתחיל לנסוע לפני שאני תופס רעב". "לא", השיבה בפסקנות, "תמיד הדרך נגמרת בחומוס ביפו ואחר כך אתה עומד על סלע מול הים כמו פסל, מעשן סיגר ומסביר לי - 'מה רע, תראי, 20 דקות מהבית, נראה כמו פיראוס, אוכל כמו באיסטנבול'". "לא הפעם", אמרתי, מתגונן. "ניסע לדרום תל אביב, אבל לא ליפו ואפילו לא ללווינסקי".

נסענו לרחוב מקווה ישראל, למקום בשם "המקווה" - בר קטן עם אווירה גדולה. הרבה קבועים, שכן ההומור מתגלגל בשפע, מה שגורם לך להרגיש מיד בבית. הלכתי על סנדוויץ' מקווה - לחם פרנה מרוקאי, רך במידה, מחמיא לשפע פרוסות חזה הבקר הכבוש והמבושל, שפרוסות דק מאוד, עם נגיעה מפתיעה של ריבת בצל, חרדל ומלפפונים חמוצים מעולים. בצד - קוביות תפוחי אדמה וכרוב מבושל עם קבנוס. לדעתי הוא מבושל בבירה. טעים. התלבטתי אם לשתות עם זה בירה או גזוז. החלטתי שגזוז פטל בטעם אננס לוקח בירה כל יום. שתיתי.

הגברת לא התרשמה מהקורנדביף העסיסי ובחרה באופציה בריאה של סלט ענק עם פטריות וקוביות בטטה חמות. טעים. מסביב היו ריחות של מרקים. עוד בדיחה והסתיים הסנדוויץ'. את מחצית מהסלט הגברת ביקשה שיארזו לה. כאשר ראתה אותי מתלבט אם לאכול את חצי הסלט הארוז, ציינה כי המשפט "ולא נודע כי בא אל קרבו" נכתב עליי. הסכמתי. שתיתי את שארית הגזוז שלה והחלטתי לחזור לכאן כשאהיה רעב יותר.

המשכנו רגלית לאלנבי. שתינו מיץ תפוזים ומייד אחרי זה מיץ רימונים. כל כך בריא לא הרגשתי מזמן. העליתי זכרונות מהסביבה על בתי הקולנוע שהיו כאן והפלאפלים המיתולוגיים ובזווית העין, מעבר לכביש, הבחנתי בקונדיטוריה בשם "מיראז"'. הבזק זכרון ילדות חלף במוחי. חציתי את הכביש, מתעלם ממונית שירות אחת צופרת ושני שליחים על וספה שעצרו בחריקה, והתקרבתי. מאחור, שמעתי את הגברת מסבירה לאחד מהשליחים: "זה בעלי, הוא מוכן להתאבד בשביל עוגה".

נכנסתי פנימה. לדעתי היא לא השתנתה הרבה. לא עמוסה כמו שזכרתי, אבל בצד שמאל, על מגש, באותו מיקום מדויק שזכרתי מלפני 40 שנה (זה ממש לא יאומן איך אני יכול לזכור מה אכלתי ואיפה בכל ימי חיי הארוכים, אבל בחיים לא אמצא את המכונית שלי במגרש חנייה) נחו שני בייגלך, עשויים מבצק שמרים בצורת 8 ומעליהם תועפות של דבש, ממש ספוגים בו. בהססנות פניתי למוכרת שגילה כגיל ילדיי ושאלתי במבוכה: "זה בייגלה דבש?". "לא", אמרה המוכרת, "זה בייגלה פולני".

נכון שזו פצצת סוכר, נכון שמאפה כזה ספוג בדבש הוא בטח כמות המתוק שאתה אמור לאכול בחודש, אבל אין עליו, אפילו אם תחלקו אותו עם בן/בת זוג שיעוותו פנים למראהו. מייד אחרי זה - סודה. חייבים. אלוהים, שמישהו יחזיר את קונדיטוריה "לונדון" בבן יהודה אפילו ליום אחד. עכשיו יש לי מספיק זמן וכסף לקנות את כל המלאי ולהקפיא לחמש שנים.

פרוסות קורנדביף (צילום: ירון ברנר)

קורנדביף הבית

המרכיבים (ל-10 סועדים):

1.8 ק"ג חזה בקר כבוש

להגשה:

פרוסות דקות מאוד של בצל סגול

1/2 לימון

מעט מלח

חרדל מעולה (יש עכשיו עשרות סוגים של חרדלים מתובלים: עם קסיס ועד קוניאק, פלפל ירוק ועוד)

ממרח חזרת

קורנישונים

לחם (כאן הדעות חלוקות. הגרסה האמריקאית אוהבת לחם רך, הגרסה הישראלית שהתקבלה בביתנו באהדה, היא של לחם פריך כמו בגט מאיכות טובה)

אופן ההכנה:

1. מרתיחים מים בסיר גדול ומכניסים את חזה הבקר (שימו לב: בחלק מהמקומות הוא נמכר קפוא, אז להפשיר לחלוטין). המים צריכים לכסות לגמרי את הנתח. מבשלים כשעה וחצי בסיר מכוסה על אש קטנה.
2. מוציאים, מקררים במקרר ושומרים בערך 1/2 כוס ממי הבישול בצד.
3. למחרת פורסים פרוסות דקות מאוד (למי שאין מכונת פריסה בבית, הקירור יקל על כל סכין טוב להתגבר על החזה). חשוב מאוד תמיד לפרוס נגד כיוון הסיבים. במקרה של החזה המשימה אינה קשה שכן הסיבים ארוכים ובולטים.
4. גרסה א' - הגשה בטמפרטורת החדר: פשוט מניחים את פרוסות חזה הבקר הפרוס ואת כל הטובין מסביבו וכל אחד ישמח להכין לעצמו סנדוויץ' אחד או יותר. הולך נפלא עם בירה.
5. גרסה ב' - הגשה חמימה: מסדרים בתבנית את פרוסות הקורנדביף כשאחת מכסה מעט את רעותה, מטפטפים מעט ממי הבישול למעלה, מכסים בנייר כסף ומכניסים לתנור שחומם ל-160 מעלות למשהו כמו 20 דקות. מי שלא מקפיד, יכול להוסיף מספר קוביות חמאה מפוזרות על גבי הקורנדביף לפני כן.
6. גרסה ג' - הגשה חמימה: בשלב הראשון, אחרי שהקורנדביף התבשל וקורר מעט. ניתן להבריש אותו בדבש מומס או בחרדל דיז'ון או ברוטב טריאקי סמיך, לפלפל אותו בפלפל שחור גרוס ואז להכניס לתנור לכ-20 דקות ב-160-170 מעלות, עד שהבשר תופס מעט קליפה וצבע חיצוני יפה. לאחר מכן להמשיך לפי ההוראות הרגילות של קירור ופריסה. טעים יותר בגרסה החמימה, שכן אז מרגישים יותר גם את התיבול החיצוני.
   

עוד תוספת נפלאה שנזכרתי בה ברגע האחרון היא סלט כרוב כבוש: קונים כ-500 גרם כרוב כבוש מאיכות טובה וסוחטים ממנו את כל מי הכבישה. קוצצים דק, מוסיפים 3 גבעולי סלרי עלים קצוצים דק אף הם, 7-8 גבעולי בצל ירוק קצוצים דק, מעט שמיר, כפית חרדל. מערבבים ומתבלים בשמן זית. זה ישדרג כל סנדוויץ' ואפילו בא טוב ליד נקניקיות.

• לאתר של רפי אהרונוביץ'