2 דעות, 2 מורים

הרישום לתחרות "המורה של המדינה", הסתיים בסוף השבוע - הזדמנות מצוינת לקרוא על שני מורים שהיוו מודל ודוגמה לאתי בנימין, יו"ר הנהגת ההורים הארצית, ולאשר אלון, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית.

אשר אלון, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית: 

"המורה של חיי זו אסתי מנדלבוים, שהייתה המחנכת שלי בחטיבת הביניים של אורט מוצקין. מדובר במורה יוצאת דופן המהווה דמות משמעותית בחיי. מלבד היותה מורה מקצועית להיסטוריה ותנ"ך הייתה אסתי מחנכת במלוא מובן המילה. מחנכת את תלמידיה לערכים, נימוסים, דרך ארץ, אזרחות טובה – והכל באותה רמת חשיבות כמו המקצועות שהעבירה לנו.

ברמה אישית, כתלמיד דעתן, אסתי ידעה מחד לכבד את היותי תלמיד פעיל ומאידך ידעה להנחיל ולחנך אותי לאיזון, בין כבודי לכבוד מוריי – איזון שלא תמיד ידעתי להבטיח שלא יופר. הגדולה שלה הייתה לעשות זאת בחן ובאסרטיביות גם יחד. לא יכולתי שלא להמרות את פיה אך עשיתי זאת מפאת כבודה והערכה שלי כלפיה ולא מפאת יראה או חשש".

"המורה של חיי זו אסתי מנדלבוים". אשר אלון (צילום: ארז מנשה)

אתי בנימין, יו"ר הנהגת ההורים הארצית:

"בכיתה ה' עברנו דירה. נכנסתי נרגשת לכיתתי החדשה ויחד עם התלמידים האחרים שלא הכרתי, המתנו למורה. ואכן, כעבור כמה רגעים היא הופיעה - המורה בלהה יעיר. היא נראתה לנו רצינית ומפחידה אבל היום, ממרחק השנים, אני יכולה לומר שהיא זו שעיצבה אותי כאדם בגלל שעשתה את עבודתה מתוך שליחות אמיתית ובאהבה גדולה לכל ילד וילד.

בלהה הייתה המורה שידעה להקשיב לכל אחד ולתת את ההרגשה כאילו הוא התלמיד היחיד והמיוחד, המורה שידעה למצוא את הנקודות החיוביות בכל ילד ולהעצים אותן. בלהה הייתה המורה שנלחמה עבורי וגרמה לי להבין שאני יכולה לעשות כל מה שארצה. אפילו היום, 35 שנה אחרי, עוד מתקיימים מפגשים כיתתיים עם המורה בלהה יעיר, שעדיין מכנה אותנו ילדים, למרות שהפכנו להורים.

אני חייבת למורה בלהה את מי שאני, ולא רק אני. היא זו שלימדה אותי כמה חשוב לילד להרגיש מוערך, אהוב, מעודד ושיש מי שנאבק עבורו".