גרדיאן: המסמכים - מכתב ההתאבדות של המו"מ

במאמר מערכת מיוחד ויוצא דופן בחריפותו שפורסם אמש (יום א') תחת הכותרת: "המסמכים הפלסטיניים: תחינה לעלה תאנה", מכנה העיתון הבריטי "גרדיאן" את מסמכי המשא ומתן הישראלי-פלסטיני "מכתב ההתאבדות הארוך ביותר בהיסטוריה. המסמכים - הכוללים 1,600 תזכירים, דו"חות, תכתובות ותמלולי שיחות - מסכמים 10 שנות מאמץ לשלום כפי שתועדו על-ידי גורמים פלסטיניים מאז כישלון המגעים בקמפ דיוויד בשנת 2000.

"קשה לומר מי מצטייר רע יותר: המנהיגים הפלסטינים - החלשים, הפחדנים, הנלהבים לשטוף את עמיתיהם הישראלים במחמאות, או הישראלים - המנומסים במילים אך מבזים במעשים. ואולי אלה דווקא האמריקנים - שהנייטרליות שלהם מתבטאת באיום על החלש והחזקת ידו של החזק. יחד רוקמים שלושת הצדדים הקמת 'מדינת בובה' בשם פלסטין, שתהיה אוטוריטרית במקרה הטוב, ובמקרה הרע תחליף לכוח כובש", כותב הגרדיאן.

המו"מ נחשף - כל הדיווחים ב-ynet:

• הפלסטינים היו מוכנים לוויתורים ניכרים בירושלים
  

• עריקאת: ערימה של שקרים. אולמרט: יש אי-דיוקים  
• עריקאת: העיר העתיקה שלנו, חוץ מהרובע היהודי
• הפלסטינים הציעו: מעלה אדומים - תחת ריבונותנו
• מה אתם חושבים? בואו להגיב בפייסבוק של ynet
  

המאמר תוקף בחריפות קשה את התרפסותו של ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, סאיב עריקאת, ומציין כי באחד המסמכים מתחנן עריקאת בפני השליח המיוחד מיטשל לעלה תאנה, ואומר לו: "מה אני שווה אם אני נחשב לבדיחה בעיני אשתי, אם אני כל-כך חלש".

"הפשרות הפלסטיניות נמשכו ונמשכו. התנחלויות במזרח ירושלים? נמכר! מפה ששורטטה לפני כשנתיים אפשרה לישראל לספח את כל ההתנחלויות במזרח ירושלים למעט אחת - הר חומה.... ציפי לבני הבינה את הכאב הפלסטיני אך סירבה להצעה וישראל דחתה את הפשרה. מאז היא בונה בגילה המסופחת כאילו אין מחר".

מאמר המערכת גם מותח ביקורת השינויים בדעת הקהל הישראלית וכניסת עמדותיה של "ישראל ביתנו" אל הזרם המרכזי בשיח הציבורי. "המסמכים מעידים שעוד לפני שדרך כוכבו של אביגדור ליברמן בפוליטיקה, ישראל שאלה אזרחים ערבים אם יסכימו לעבור לפלסטין. מאז, הצעת חילופי האוכלוסין הפכה למיינסטרים בישראל, אך איש שם אינו שואל את הערבים-ישראלים לדעתם. האם השוער לשעבר במועדון לילה במולדובה הפך ליותר ישראלי? או שישראל מתנהגת יותר כמו שוער במועדון לילה מולדובי?".

אולמרט ואבו-מאזן בוועידת אנאפוליס, 2007 (צילום ארכיון: AP)

בחלקו האחרון של המאמר מציג העיתון הבריטי תמונה פסימית ביחס לנכון לבאות, ופורס שורת רעיונות שיערבו לאוזני חמאס. "צריך להיות אופטימיסט עיוור כדי להאמין שמגעים כמו אלה יקומו לתחייה. הרשות הפלסטינית אולי תמשיך להתקיים כמעסיק, אבל החל מהיום הלגיטימיות שלה כנושא ונותן הסתיימה ברחוב הפלסטיני. רעיון שתי המדיניות עלול להיעלם יחד איתה".

"כדי להציל את הרעיון הזה, שלושה דברים צריכים לקרות: 1. ארה"ב צריכה לזנוח את הווטו על שיחות הפיוס וקבל את הצעת חמאס להפסקת אש למשך שנה. 2. יש להקים צוות פלסטיני המייצג את כל הפלגים. 3. על ישראל להסכים להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' ולא סביבם. האלטרנטיבה היא לאפשר 'לגידול הסרטני' של מדינה אחת ממערב לירדן להמשיך ולהתרחב ולהתכונן למלחמה הבאה. זו, לא תאחר לבוא", מסכם העיתון הבריטי. 

פרידלנד מדגיש כי ארכיון המסמכים המודלפים "אינו ממצה" וכי ייתכן מאוד שמדובר "בהדלפה סלקטיבית" שבחינתם מזווית אחרת היו מעניקים התרשמות שונה.

 למרות זאת, הוא מדגיש: "המסמכים יעשו נזק אדיר לרשות הפלסטינית ולתנועת פתח שבראשה. גם אמינותו של עריקאת עלולה שלא להשתקם. אבל יש משהו בסיסי יותר שנמצא כעת בסכנה: המסמכים הללו עלולים להביא לאובדן אמון בקרב הפלסטינים בעצם המשא ומתן ופיתרון שתי המדינות".

בהתייחס להשלכות המסמכים בישראל, טוען פרידלנד: "הם לא יעוררו בעיות פנימיות, אין כאן בעיה של צביעות או מסר כפול. נהפוך הוא, ההצהרות הישראליות בחדרי חדרים מהדהדות באופן דומה למדי לאלה שנאמרות בפומבי. ציפי לבני יכולה לצאת מעודדת במיוחד כיוון שאין במסמכים פרטים המעידים על-כך שהייתה 'חוליה חלשה' כלשהיא. בעיני דעת הקהל העולמית, ההתמדה הישראלית תעורר פחות התלהבות, כיוון שהמסמכים מעידים על-כך שישראל הייתה נוקשה בשיחות פרטיות כשם שהיא הייתה נוקשה בשיח הגלוי".

אך בנושא אחד לפרידלנד יש ביקורת של ממש על ישראל, והיא נוגעת לעמדה המסורתית שהציגה מאז כישלון שיחות ברק-עראפת ב-2000 ולפיה אין שותף פלסטיני לשלום. "התמה הזו, שנוסחה במשך שנים על-ידי הדיפלומטיה הישראלית, קורסת לנוכח המסמכים. לא רק שיש פרטנר פלסטיני, הפרטנר הזה נוח יותר מאי פעם".