שבת המלכה: טיול ביהוד עם לאה שבת
שכונת ילדותה של הזמרת לאה שבת ביהוד, היא נוסטלגיה של בורקס, טורקים שמתבדחים בספניולית, ימיה כשוערת כדורגל מצטיינת וכוונה לחזור למקווה שבו טבלה, והפעם עם שידוך חדש
טובי הזמרים הישראליים מאז ועד היום, נהנים משירים שכתבה והלחינה להם הזמרת לאה שבת, שזה זמן מה נמצאת במגמת חזרה לשורשי הדת ומתחזקת עם רבי נחמן. לאחרונה הוציאה דיסק אוסף בשם "כל השירים" שבו שירי נשמה. רק ככה היא יודעת לכתוב ולשיר. מבחינתה היצירה הכי חשובה שלה היא דנה חן-שבת, בתה בת השמונה.
עד הצבא חייתה ביהוד, שם עדיין גרה כל משפחתה שממוצא טורקי. בית ילדותה היה חדר אחד, שבו גרו חמש נפשות והשרותים היו בחוץ. לאה לא זוכרת עוני כי היא טיפוס של חצי הכוס המלאה. לטייל איתה ביהוד זה לראות עיר שאוהבת אישה אחת, שכל אחד בעיניה ראוי לחיבוק. ב-17 בפברואר תופיע שבת בגובה העיניים, רווית שמחה ואהבה, ב"אברם בר" בירושלים.
קפה טורקי
"בקיוסק 'הכל דבש', בשוק האשכנזי, שלמרות שמו הוא בלב השכונה הטורקית במרכז יהוד, ישבה חבורת יוצאי טורקיה - מכרים של אבא שלי ואחי מהשכונה. אני מתה על הבדיחות שלהם בספניולית, שפה שאני מדברת בבית הוריי. אני נגנבת מאיך שהם מדברים עברית. כשאני באה הם שואלים 'אתה רוצה'? אין 'את', אין לשון נקבה, הם נתקעו על זכר וזהו.
"טורקים, הם אנשים חמים, וכשהם שואלים 'מה נשמע?' באמת אכפת להם מהתשובה שלך. בעולם כזה פלסטי ואוטומטי, אצל הטורקים ביהוד הזמן נעצר מלכת ויש כבוד לבן אדם. הגברים מפעם שותים עראק ומשחקים פישפיריק - משחק קלפים של גברים טורקיים, שאבא שלי, אברהם, היה אלוף בו".
הזמן נעצר מלכת. שבת וחבורת הטורקים ב"הכל דבש" (צילומים: גילי מצא)
חמינדוס וֶובוֹס
"'מרכז הבורקס' של דוד ויהודה חזן, גם הוא בשוק האשכנזי, הוא הכי טעים בארץ. הייתי היום בדילמה קשה בין התרד לתפוחי אדמה, כמובן עם 'וובוֹס'. הכוונה לביצה שחומה שבוזקים עליה מלח ופלפל. הכל על בסיס שמן, ולמי אכפת מהדיאטה.
"עם הבורקס נהוג לשתות כוס אַיירֵן, שזה יוגורט מעורבב עם עוד כמה סוגי גבינות ומלח. המקום קיים משנות ה-50 ונראה כמו לקוח מסרט בורקס. יש כאן בסך הכל שלושה שולחנות ותמיד יש מי שיושב מסביבם. חבל שהמקום, כמו כל השוק הזה, מאויים תמידית בסכנת סגירה במקום להיות בפרוייקט שימור".
המקום נראה כמו לקוח מסרט בורקס. "מרכז הבורקס"
חפיפה אצל שלומי
"מול הבורקס, נמצאת המספרה של שלומי, שאבא שלו הוא זה שפתח בזמנו את 'מרכז הבורקס'. אמא שלי, נחמה, הולכת רק לשלומי לתספורת וצבע. אני נולדתי עם תלתלים, אז לא היו לי עניינים מיוחדים. כנערה הייתי עושה 'אבו עגילה', אבל מאז עברו הרבה מים בשיער שלי ואני חיה טוב עם מה שיש. שלומי ייעץ לי היום איך לתת יותר נפח ורכות לתלתלים שלי. סחטיין".
אופניים לולייניות
"ברחוב צבי ישי 11, היה ביתם של סבא וסבתא שלי. כבר שנים שזו חנות 'אופניים ציון'. איפה שעכשיו המדרכה, היתה הבלקונה (המרפסת) הקטנה שלהם. איפה שכל האופניים מוצגות, היה החדר שינה-סלון שלהם. מאחור היה המטבחון והשרותים. לא להאמין איך הם חיו בכזו צפיפות, אבל חיו, והיו מאושרים. בילדותי, עשיתי קרקס מרכיבה על אופניים: הייתי רוכבת בלי ידיים, עומדת על הרמה, פעלולנית. אם הייתי יכולה, הייתי קונה את החנות הזו. שישאר זיכרון מפעם, מהמשפחה".
פעם היה כאן הבית של סבא וסבתא. "אופניים ציון"
החצר של דוד יוסף
"בסמטה קטנה ללא שם, בחצר של בית ערבי ישן, ביליתי המון. הבית של דוד שלי, יוסף, שבו גר היום הנכד שלו, היה מגרש הג'ולות, 'תופסת', 'מחבואים' והכדורגל שלי. הייתי שוערת מצטיינת, מטפסת על עצים, ועושה כל מה שבנים עשו.
"היה לי תחביב שכונתי נפוץ לתפוס דבורים, כאלו שבאו לינוק צוף מפרחים. שלפתי להם את העוקץ עם מקל של ארטיק אבל זה עבר לי מאז. הייתי עולה תמיד לגג, שעכשיו הוא רעוע וחבל לי, כמו על כל תקופת הילדות והתמימות שלא תחזור".
עושה כל מה שבנים עשו. בחצר של הדוד
הצדיק יהודה
"בגן העצמאות של יהוד, גיליתי באקראי לפני חמש שנים, קבר צדיק. שמו גור אריה יהודה, שהוא יהודה בן יעקב אבינו ולאה אמנו. אני אוהבת להשתטח על קברי צדיקים. מדי פעם בטבריה (הקבר של רבי מאיר בעל הנס), בכפר סבא (הקבר של בנימין בן יעקב). באומן, שבאוקראינה, הייתי שלוש פעמים. נסעתי במיוחד לקבר של הצדיק רבי נחמן מברסלב, שאני לומדת את משנתו.
"בלידתו של יהודה, לאה אמנו הרגישה שהוא ניחן ביכולות רוחניות ומנהיגותיות יוצאות דופן. קראנו ביחד תיקון כללי בקבר עצמו. עשרה פרקי תהילים שמחזקים ופותחים את הלב. היה מרגש לקרוא אותם ביחד בקול רם.
"בדיסק החדש שלי ('כל השירים'), ישנו השיר 'ענני', שכתבתי לו את הלחן והמילים, ויש בו שורה שהתחברה לכאב היתמות של גילי (הכתבת): "ענני, ענני, תשמע אותי אבא. עזרי ומפלטי אתה. אל תאחר, ענני, ענני אבא".
"אני אוהבת להשתטח על קברי צדיקים". בקבר הצדיק יהודה
מקלחת במקווה
"אל 'בית המרחץ העירוני' ברחוב צבי ישי 20, הייתי הולכת הרבה עם מיכל, חברת ילדות. כשמיכל היתה רוצה להתקלח לא תמיד היו לה מים חמים בבית, כי לפניה התקלחו 11 האחים שלה. היינו באות לפה בשביל המקלחת. בשקית היינו שמות סבון, מגבת, בגדים להחלפה וליפה. עד היום אני אוהבת לטגן את העור במים רותחים ואז לשפשף בליפה, סגנון חמאם טורקי.
"היינו מצחקקות פה הרבה. עכשיו אני מחפשת סיבה טהורה לחזור לפה, ומצהירה בזאת: דרוש גבר שומר מצוות, רצוי מברסלב. נאמן, טוב לב, עם הומור. בעזרת השם, אחזור למקווה הזה, בערב כלולותיי.
"עד היום אני אוהבת לטגן את העור במים רותחים". במקווה ביהוד
טקסי משה
"אחי הגדול משה, בן 49, הוא נהג מונית בתחנת 'יהוד', מול הבית של הוריי. הוא נשמה, ויש ביננו קשר מאוד עמוק. עכשיו יותר מתמיד נפתחים דברים ביננו. יש לו חוש מוסיקלי חבל על הזמן. פעם העליתי אותו לבמה והוא שר איתי את 'בגלל הרוח', שיר שכתבתי לאחי, הזמר שלומי שבת, שמדי פעם אנחנו נפגשים גם על הבמה וגם בימי שישי אצל ההורים".
"הוא נשמה, ויש ביננו קשר מאוד עמוק". עם משה, אחיה
גיבורות המגדל
"המגדל של יהוד הוא סימן היכר של העיר. יש סביבו אגדה אורבנית שגדלנו עליה, על לוחמת אמיצה בתקופת טרום קום המדינה, שלא רצתה להיתפס וקפצה ממנו אל מותה. בשלט שמסביר מה זה המגדל הזה, מסתבר שזו היתה עמדת תצפית של האצ"ל שהגנה על הכפר שקראו לו בזמנו יהודיה.
ביוני 1948, תקפו כוחות אוייב וכבשו את המקום. לוחמת האצ"ל, רות מוריץ, ניסתה לחלץ את חברתה, מרים אהרוני, שהיתה לכודה במרומי המגדל ושתיהן נהרגו. סיפור גבורה נשי, אהבתי".
- לכל הסיורים במדור "מסע עם כוכבים"
- גילי מצא עיתונאית וצלמת שצילומיה מתפרסמים בעולם
לפנייה לכתב/ת 
