סימולציית פתאים - מחשבוני הפנסיה מטעים

מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים מסכמים את השנה. הסיכומים יגיעו אלינו רק עוד חודש, אבל כולם יהיו מדושני עונג. אם 2009 הסתיימה במאניה ו-2008 בדפרסיה, הרי ששנת 2010 תסתיים בשביעות רצון כללית. המסלולים הכלליים, בהם מנוהלים למעלה מ-95% מהכספים, הניבו תשואות של למעלה מ-10%.

תשואה ריאלית של 4.26%? לא ממש ריאלי

אם תשתמשו בסימולציית הצבירה לפרישה שנמצאת בכל אתרי חברות הביטוח ואצל כל היועצים והסוכנים, גם אתם תהיו מדושני עונג. מעולם לא הייתם עשירים כל כך כמו שתהיו בפנסיה. מיליון או שניים לכל פועל. 3 מיליון ויותר לכל פועל היי טק. הפרישה שלנו צפויה להיראות פחות כמו קופת חולים וביטוח לאומי ויותר כמו ספינת האהבה, המודל הבוגר. על הנייר - מיליונרים, במציאות – חלומות.

יש לא מעט מספרים שלמרות שאנחנו נצמדים אליהם באדיקות, המתאם שלהם עם האמת נמוך מאחד. זה מתחיל בפרטים אישיים כמו משקל או מידת ג'ינס ונגמר בוויכוחים אינסופיים על מהו תקציב הישיבות או הגירעון בתל"ג. כמעט תמיד אלו מיליארדים, רחוקים מאיתנו שנות אור.

מה כבר יכול להיות בעייתי במספר תמים כמו 4.26%? אז תכירו, זוהי התשואה הריאלית (השנתית) שלפיה מחשבים את הפנסיה העתידית שלנו. איך הגיעו כל הגופים המוסדיים למספר אחיד? פשוט מאד, הוא מופיע בהנחיות משרד האוצר. 4.26% לכולם, בין אם התשואות בשוק האג"ח הן אפס או עשרה אחוזים ובין אם קופת הגמל מחזיקה ב-70% מניות או באפס.

איך הגיעו למספר הזה? שאלה טובה. הוא אמור לייצג תשואה משוקללת של כל ניירות הערך שמחזיקה הקופה, אבל אלה כאמור השתנו מזמן, וגם התשואות הן כבר לא מה שהיו פעם. כמו ג'ינס מידה 36, יש תקופות שהתשואה החזויה היא לא "קצת לא מדויקת", אלא פשוט יוצרת מצג שווא. מתי? ממש עכשיו.

שנות ה-90 לא צפויות לחזור

האחזקות של קופות הגמל וביטוחי המנהלים במסלולים הכלליים נראות כך: 25%-30% אג"ח מדינה, רובו צמוד, 35%-40%% אג"ח קונצרני, רובו בדרגת השקעה והשאר כ-30%-35% במניות, רובן בישראל, רובן המכריע נכללות במדד ת"א 100.

הבעיה היא שמחירי האג"ח עלו ועלו, מה שאיפשר לקופות לרשום את הרווחים המופלאים, וכעת התשואה בשפל. על תיק משוקלל של אג"ח "גליל" 1.2% ריאלי, תיק של אג"ח קונצרני בדרוג השקעה ישיא, אי"ה ואם לא יהיו "הפתעות" מסוגה של אפריקה ישראל, 2.7% ריאלי.

כדי לקבל תשואה ממוצעת, ברוטו של 4.26% צריך חלקו של תיק המניות להשיא למעלה מ-8.5% ריאלי בשנה. האם זה קרה? כן, בשנות ה-90. האם סביר שזה יחזור על עצמו? לא ממש. בעשר השנים האחרונות עלה מדד ת"א מ-460 ל-1,200 נקודות. העלייה הזאת שהיא הגבוהה בעולם המפותח, מתורגמת לתשואה ראלית של 6.2%.

נכון, התשואות על האג"ח יעלו, אבל המשמעות היא שכל מי שצבר כסף עד היום, יספוג הפסדים כבדים. רק מי שמתחיל להפקיד עכשיו לא יפגע מעליית תשואות אם וכאשר תקרה. במונחי כסף זה אומר שמי שעבד 30 שנה בשכר ממוצע של 10,000 שקל וקיבל זכויות פנסיוניות מלאות לכל אורך התקופה, לא בהכרח נפוץ, יראה במקום 5,300 שקל בפנסיה, רק 4,600 שקל.

ואם המניות ישיאו "רק" את ממוצע ה-OECD, אזי הפנסיה שלו תרד לאזור ה-3,800 שקל. עובדים שנהנים משכר גבוה, אך גם סובלים מסיכון אי תעסוקה גבוה, בפרט בגליאים מבוגרים, טוב יעשו אם ימירו את את פנסיית הנייר של 10,000 שקל, למספר אמיתי יותר, של 6,500-7,000 שקל.

שלוש מסקנות לשלושה מגזרים: לפקידי האוצר אמליץ לעדכן את התשואה הצפויה בהתאם לתשואות השוק ורמת הסיכון של הקופה. טוב מאוחר מלעולם לא. לעשירונים העליונים שאינם האלפיון העליון, אמליץ לבדוק האם ראוי לוותר על סקי או שניים לטובת שיניים (תותבות).

למעמד הביניים העובד של בני ה-40-35 אמליץ לבדוק היכן סניף הביטוח הלאומי הקרוב. יש סיכוי טוב שאנחנו מסתכלים על עצמנו עומדים שם בתור ב-2035.

עדו קאליר הוא מרצה בבית הספר למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס