ישראל והפלסטינים - היפוך תפקידים
בשנים האחרונות ישראל נוקטת במדיניות של בת יענה, שהפלסטינים הצטיינו בה בעבר. בזמן שהפלסטינים מניחים את היסודות למדינה פלסטינית וזוכים להכרה בינלאומית - ישראל טומנת את ראשה בחול
המפולת הדיפלומטית שמתרחשת בחודשים האחרונים, מעידה על כך שהפלסטינים והישראלים החליפו תפקידים. בזמן שנתניהו עוסק בפיזור האשמות כלפי הפלסטינים, בטענה שאינם מוכנים למשא ומתן ומאשים גורמים בשמאל הישראלי המקשה עליו - לדבריו - את המלאכה, ובעודו מנסה להסות את שר החוץ המרסק את יחסי ישראל והעולם כמו פיל בחנות חרסינה, הפלסטינים עושים את מלאכתם בשקט ובחריצות.
במשך עשרות שנים המצב היה הפוך. הפלסטינים ניהלו את מאבקם הפוליטי מתוך עמדה צדקנית ומתוך אי הבנת המציאות הפוליטית ויחסי הכוח שנוצרו בינם ובין ישראל. כאשר האו"ם הכיר במדינת היהודים ואף העניק לפלסטינים מדינה, הם דחו זאת משום שלא הרימו את ראשם ולא ראו את התהליכים שהתרחשו בתקופת המנדט. שילוב של פנטזיות כוח והתקרבנות-מדעת המיט עליהם אסון.
אולם בשנים האחרונות השתנתה גישה זו בקרב קבוצה קטנה אך משפיעה של פלסטינים. במקום להתבכיין, סלאם פיאד מניח את היסודות למדינה, ובמקום להתקרבן, אבו מאזן בונה יחד עם האמריקנים את כוחות הביטחון הפלסטינים - אותם כוחות שראש השב"כ תיאר כמי שמנהלים "מאבק נחוש נגד החמאס", ובמשתמע מכך, מצילים חיי ישראלים.
התמורה לשינוי שחל בהתנהלות הפלסטינית לא איחרה לבוא. מדינות דרום אמריקה, ובקרוב, ככל הנראה, מדינות נוספות מיבשות אחרות, משתפות פעולה עם המהלך המדיני של הפלסטינים. במקביל, הפלסטינים זוכים לג'סטות קטנות מצד האמריקנים אשר מאפשרים להם להניף את דגלם בארה"ב, ואמירות ברורות מצד הרוסים, שמדברים על מדינה פלסטינית עצמאית אשר "בירתה ירושלים המזרחית". במילים אחרות, תמיכה רוסית בחלוקת ירושלים. הסיבה לכך פשוטה. הפלסטינים עושים את המוטל עליהם כדי לקדם את תהליך השלום - הם עמלים עם השב"כ לעצור את הטרור בגדה. ישראל, לעומתם, אינה עושה את הנדרש ממנה כדי לקדם את תהליך השלום - כלומר, לעצור את הבנייה בהתנחלויות.
התחמקות ממו"מ
נדמה שבשנים האחרונות, ובייחוד בעת כהונתה של הממשלה הנוכחית, ישראל נוקטת מדיניות של בת יענה, שהפלסטינים הצטיינו בה בעבר. בעוד מדינות העולם כולו מתנגדות לשילוב הרה האסון של התחמקות ממשא ומתן והמשך הבנייה בהתנחלויות, נציגי ממשלת ישראל מביטים בהן במבט מתנשא וחוזרים על מנטרה שאיש כבר אינו
מאמין לה: זה לא אנחנו, זה הם. ובעודנו מתעלמים מכך שאיש אינו לוקח את טיעונינו ברצינות, הפלסטינים עושים את מה שאנחנו עשינו פעם היטב - מניחים את היסודות למדינתם וזוכים להכרה בין-לאומית.דומה שמנהיגי הממשלה הנוכחית שכחו שישראל הוקמה בשל יכולתה לגייס את תמיכת אומות העולם, כפי שעשו מנהיגי התנועה הציונית ערב הצהרת בלפור ובעת הצהרת האו"ם משנת 1947. הפלסטינים, מצדם, למדו שבכך שהם מדברים עם עצמם ומתפעלים מנימוקיהם אין כדי לקדם את האינטרס הפלסטיני. כרגע נראה שאנחנו למדנו מהפלסטינים כיצד להתעלם מעובדות פוליטיות ולשכנע את עצמנו בצדקת דרכנו ואילו הם למדו מאתנו כיצד מתמרנים את המערכת הבין-לאומית לצרכיהם ובונים מדינה.
אחרי כמאה שנות סכסוך העמידו הישראלים בראשם מנהיגות נוסח פלסטין ואילו לפלסטינים יש מנהיגות מעשית נוסח מייסדי מדינת ישראל.
ד"ר נמרוד הורביץ, מרצה ללימודי המזרח התיכון.
לפנייה לכתב/ת 
נתניהו ואבו-מאזן. לא נפגשו 4 חודשים
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
ד"ר נמרוד הורוביץ
מומלצים
