אל-ג'זירה באה לקלל ויצאה מברכת

שליט קטאר, חאמד בן חליפה אל תאני, הפך בשנים האחרונות לפירומן מספר אחד במזרח התיכון. מה שהפך את שליט הנסיכות הקטנה ועתירת הנפט לגורם פוליטי רב כוח במזרח התיכון ובעולם המוסלמי - היא רשת הטלוויזיה בלוויין הפופולרית אל-ג'זירה, שבן חליפה מפעיל ומממן. באמצעותה הוא מטיל את מוראו על המשטרים הערבים, מאלג'יריה ועד פקיסטן, ומזגזג להנאתו ובאפקטיביות רבה בין המערב לציר האיסלאמיסטי הרדיקאלי.

הוא מקיים קשרים טובים עם ארצות-הברית, האיחוד האירופי ואפילו עם ישראל - אך

 בה בשעה הוא מטפח את קשריו עם איראן וסוריה, ואל-ג'זירה משמשת שופר כמעט בלעדי לאל-קאעידה ולבן לאדן.

אפשר היה אולי להתייחס לתופעה תקשורתית-מדינית מרתקת זו כאל קוריוז, לולא הפכה בתקופה האחרונה לאיום ישיר על יציבות המשטרים במזרח התיכון ובעולם הערבי. יש מי שמברכים על האתגר שמציבה אל-ג'זירה בפני המשטרים הדיקטטוריים המסורתיים במדינות המוסלמיות. כמו למשל הרוח הגבית שהעניקה לאחרונה ל'הפיכת היסמין' בתוניסיה ולמהומות שפרצו בעקבותיה באלג'יריה ובמצרים.

אבל גם מי שמצדדים בדמוקרטיזציה בעולם הערבי אינם יכולים להתעלם מהעובדה שבן חליפה ואל-ג'זירה, הסרה להוראותיו, תומכים באופן עקבי בגורמים האיסלאמיסטיים הקיצוניים, סונים ושיעים כאחד, ומשתדלים לקדם את עניינם. לא במקרה תקפו היום מפגינים סונים-לבנוניים זועמים ניידת של אל-ג'זירה בטריפולי שבלבנון. זעמם יצא ובצדק על הגיבוי התקשורתי העקבי שהרשת נותנת לחיזבאללה ותומכיה במשבר הנוכחי בלבנון.

חשיפה מתוכננת

חשיפת מה שמכונה כעת מסמכי 'אל-ג'זירה ליקס' היא ביטוי נוסף למדיניות הקטארית. חשיפה זו היא ללא ספק מהלך מתוכנן שנועד להביך את אבו-מאזן והרשות הפלסטינית, לחתור תחת סמכותם ויוקרתם ברחוב הפלסטיני ולטרפד את יכולתם להגיע להסדר הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מי שמכיר את עמדותיו של בן חליפה אינו צריך להיות מופתע. השליט הקטארי משוכנע כי הנהגת חמאס היא המייצג האותנטי והראוי של העם הפלסטיני ולא הרשות הפלסטינית, שהפתח החילוני הוא הגורם הדומיננטי בתוכה. כבר לפני כארבע שנים אמר דברים מפורשים בעניין זה לשמעון פרס - אז, המשנה לראש הממשלה - בעת שזה ביקר בנסיכות. ובעת מבצע "עופרת יצוקה" היה הראשון שהאשים את ישראל בפשע מלחמה. הוא גינה אז את חוסר המעש של הרשות הפלסטינית.

רשת אל-ג'זירה, בהנהגת עורך החדשות הפלסטיני וודח חנפר, מתרגמת במקצועיות מרשימה מדיניות זו למתקפה תודעתית ממוקדת שחשיפת המסמכים היא אחד מנדבכיה.

כעת נותר לראות אם המהלך הזה יניב לשליט קטאר ועושי דברו התקשורתיים את התוצאה שהם רצו.

פתרון לסכסוך על פי העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, דורש מאבו-מאזן ומישראל להסכים לפשרות בנוסח מה שנחשף במסמכי "אל-ג'זירה ליקס" ועורר, כצפוי התנגדות בצד הפלסטיני וגם במחנה הימין בישראל. לכן, בטווח הקצר, אין ספק שהיוזמה הקטארית נחלה הצלחה. אבו-מאזן ואנשיו, שחלקם הובכו בשידור חי, לא ימהרו לחדש את המשא-ומתן עם ישראל על הסדר ונתניהו יזהר עוד יותר שלא להרגיז את שותפיו לקואליציה. 

הנסיון נכשל

אבל בטווח הארוך עשוי המהלך הקטארי להשיג דווקא את התוצאה ההפוכה. ראשית מפני שהרחוב הפלסטיני אינו מגיב כפי שציפו הקטארים. גילויי "אל-ג'זירה ליקס" לא הוציאו המונים לרחובות במחאה על העמדות הפשרניות, שהציגו אבו-מאזן ואבו-עלא בשיחות עם אולמרט ועם ציפי לבני. זה לא קרה ברמאללה ואפילו לא במעוזי חמאס מסורתיים כמו שכם וחברון. ההפגנות היחידות היו אלה שארגנה תנועת הפתח מול משרדי אל-ג'זירה ברמאללה.

לפי שעה נראה גם כי הפתח מתייצב כאיש אחד מאחורי אבו-מאזן. הנהגת חמאס בעזה, לעומת זאת, מיהרה לחבוט בכדור שהרימה לה אל-ג'זירה להנחתה, אך ההמון העזתי נותר די אדיש. ייתכן שחמאס יארגן בהמשך הפגנות מתוקשרות נגד "ויתורי אבו מאזן", אבל התגובה הראשונית של הרחוב ברצועה מדברת בעד עצמה.

סביר להניח שאחד הגורמים להיעדר תגובה נגד אבו-מאזן בגדה - היא פעולות סיכול והרתעה מקדימות של מנגנוני הביטחון של הרשות, שמנעו התקהלויות לא רצויות. אלה כבר הוכיחו את יכולתם בעניין זה בעת מבצע "עופרת יצוקה". אבל אם לשפוט על פי תגובות הפלסטינים, שאספה התקשורת הישראלית והבינלאומית ביממה האחרונה, אפשר להגיע למסקנה שפרטי ההסדרים שנדונו בשיחות המשא-ומתן, ושנחשפו במסמכים, לא עוררו זעם ואולי אפילו התקבלו בהבנה.

אפשר להתרשם שגם הימין הישראלי לא נזעק במיוחד. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שמסמכי "אל ג'זירה ליקס" לא חידשו הרבה מנקודת ראות עקרונית. מתווה ההסכם שנדון בין אולמרט ואבו-מאזן ואנשיהם זהים, פחות או יותר, לעקרונות "מתווה קלינטון" שנחשפו לציבור כבר לפני עשר שנים - אחרי המשא-ומתן שנוהל ונכשל בקמפ דיויד בין ברק לערפאת, בתיווכו של נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון.

הקלפים נחשפו

מסמכי "אל-ג'זירה ליקס" חשפו פרט זה או אחר שלא היו ידועים עד כה - כמו למשל על אילו שטחים הציעה ישראל לוותר כתמורה להשארת גושי התנחלויות בריבונותה. גם הוויתורים הפלסטינים בנושא זכות השיבה של הפליטים היו ידועים פחות או יותר. אבל פרטים אלה אינם משנים את התמונה העקרונית הכוללת. די ברור היום כי מרבית עקרונות "מתווה קלינטון" - אם לא כולם - זוכים להסכמה שבשתיקה מצד הרוב הפלסטיני הדומם, כמו גם מצד רוב הציבור הישראלי. התגובה בשני המחנות לחשיפת אל-ג'זירה מעידה על כך.

יתרה מזאת. סביר להניח שחשיפת הפרטים החדשים - ההכרה ששד הוויתורים אינו נורא כל כך כשהוא מתורגם למפות וסידורים פרטניים - תאיץ פסיכולוגית תהליך של קבלה, הטמעה והשלמה עם הסדר עתידי, בקרב פלסטינים וישראלים כאחד.

מסקנה נוספת שיש לה משמעות רבה, העולה מחשיפת "אל-ג'זירה ליקס", נוגעת לנכונותם של אבו-מאזן ואנשיו להתפשר. מסתבר שאבו-מאזן הוא יותר פרטנר ממה שאנו הישראלים חשבנו. לא צריך אמנם להיסחף. המשא-ומתן בין ממשלת אולמרט להנהגה הפלסטינית בראשות אבו-מאזן לא הגיע לנקודה הקריטית, שבה נדרשו החלטות מכריעות מצד ההנהגות.

אבל העמדות שהציגו מנהיגי שני הצדדים מוכיחות על נכונות רבה מאי פעם בעבר להתפשר ולהתייצב מאחורי הפשרות. צריך לסייג קביעה זו ולהזכיר כי חשיפת המסמכים באל-ג'זירה מציגה את עמדות המו"מ של אבו-מאזן ואנשיו מול העמדות של ממשלת אולמרט וציפי לבני. אך מי שאמור לשאת ולתת כעת מטעמנו, אם וכאשר יתחדש המשא-ומתן, הם נתניהו וברק.

עמדותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון לגבי נושאי הליבה של המשא-ומתן אינן ידועות, ולכן גם קשה להעריך מהם סיכויי המשא-ומתן

 אם וכאשר יתחדש וינוהל על ידם. מה שברור הוא שאבו מאזן ומנהלי המשא-ומתן מטעמו מגלים חשדנות רבה מאד לגבי נתניהו וכן הם מנסים לשכנע את הממשל האמריקני להוציא עבורם את הערמונים מהאש.

סביר להניח שממשל אובמה לא ימהר למלא את משאלתם וגם אם וושינגטון תתפתה להציג תוכנית משלה אין שום ערובה שהצדדים יסכימו שתכנית כזו תיכפה עליהם. אבל מסמכי "אל-ג'זירה ליקס" מעידים שהתשתית להסדר עתידי כבר כאן והתגובה ברחוב הפלסטיני והישראלי על חשיפת מרכיבי תשתית זו מגבירה את הסיכוי להגיע להסדר במוקדם או במאוחר. אם לא השנה אז בעוד שנתיים או שלוש. ותודה לשליט קטאר ולאל-ג'זירה שהביאונו עד הלום.