בני העדה האתיופית שלא נכנסו למועדון יפוצו
מבלים בני העדה האתיופית לא הוכנסו למועדון החתול והכלב בת"א, וטענו כי המארח סירב להכניסם. המועדון טען: יש לנו ברמן ממוצא אתיופי. ביהמ"ש קבע: כל אחד מהם יפוצה, למרות שלא הגיעו למקום כדי לבלות, אלא כדי לתעד את האירוע
התובעים שהינם בני העדה האתיופית, טענו כי הגיעו למועדון "החתול והכלב" בתל אביב, אך המארח סירב להכניסם בטענה שהמקום למוזמנים בלבד. למרות זאת, לטענתם, כעבור מספר דקות הגיעו למקום חבריהם שהינם בהירי עור, והמארח הכניסם מבלי לשאול אם הם מוזמנים.
בתביעה שהגישו לבית-המשפט לתביעות קטנות בת"א כנגד בעל המועדון, נותני שירות יחסי הציבור והמארח, דרשו התובעים פיצוי של 30,000 שקל לכל אחד מהם. בבית המשפט הציגו התובעים סרטון שצולם באמצעות הטלפון הסלולרי של אחד מחבריהם.
היחצ"נים והמארח טענו כי אין יריבות בינם לבין התובעים שכן הם נותני שירות בלבד, וכל הנתבעים הכחישו כל טענה לאפליה וגזענות, וטענו כי מדובר במהלך מתוכנן מראש כשהתובעים שמים לעצמם מטרה להכשילם על מנת להתעשר ולזכות בפרסום. לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי המבלים היו מוכרים למארח מתקרית שאירעה זמן מה קודם לכן במועדון אחר, שם התלהטו הרוחות על רקע דומה, ולכן סירב להכניסם.
אפליה גם אם מדובר באירוע יזום
השופט אבי שליו קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד. הוא את טענת היח"צנים והמארח להעדר יריבות, לאחר שקבע כי הוכח שהם בעלי זיקה להפעלת המקום ולנוהל הכניסה אליו.לעניין האפליה, קבע כי בעלי ומפעילי המקום לא הוכיחו כי כניסתם של התובעים למועדון נמנעה שלא מחמת אפליה, ולעניין טענתם כי המארח סירב להכניסם על רקע אירוע קודם, נקבע כי ספק אם בזמן האירוע עצמו אכן זיהה המארח את התובעים כמי שהיו מעורבים באירוע הקודם, ונוסף התובעים הכחישו כי מדובר היה באירוע אלים.
השופט ציין כי טענת בעלי ומפעילי המועדון כי הם מעסיקים ברמן ממוצא אתיופי ועובדים רבים ממוצא מזרחי, אינה מוכיחה כי המועדון לא נקט באפליה כלפי התובעים הספציפיים, וביחס לטענה כי התובעים יזמו את האירוע וביימו אותו, נפסק כי אין לכך משמעות לגבי עצם קיומה של אפליה, אלא לעניין גובה הפיצוי.
השופט פסק כי במקרה הנדון השתכנע כי התובעים אכן הגיעו למקום כדי לבדוק את התופעה החברתית בדבר אפליה ולא במטרה לבלות, וזאת שכן הם עצמם העידו כי אינם נוהגים לבלות במועדונים, תיעדו את האירוע וכן אירוע דומה נוסף באותו ערב, ולא ביקשו לשוחח עם האחראי במקום בזמן אמת.
בקביעת הפיצוי, נקבע כי יש להתחשב בכך שהתובעים התראיינו בנושא בכלי התקשורת וקיימו פעילות ציבורית בנדון, וכן באופן בו ניהלו את ההליך (הגישו תביעות נפרדות בסכומים גבוהים נגד שני מועדונים שונים, הציגו ראיות בהיקף החורג מההיקף המקובל בתביעות קטנות, לוו ע"י עורכי דין ועוד), ולפיכך נפסק, כי על המועדון לפצות את התובעים ב 5,000 שקל לכל אחד מהם.
"אבקש לציין" כתב השופט "כי המסקנה אליה הגעתי היא תוצאה של אי עמידת הנתבעים בנטל שהוטל עליהם ע"י המחוקק ואין בה כדי לבסס קביעה אודות מדיניות הנהוגה במועדון".
בנוסף, חויב המועדון לשלם לתובעים הוצאות משפט של 600 שקל.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
פורסם לראשונה 25/01/2011 21:26
לפנייה לכתב/ת 
באו כדי להוכיח אפליה
צילום: Index Open
מומלצים
