חברה של אמיל על שחרור הרוצח: הוא בורג קטן
הן משתדלות שלא לעסוק ברוצח יונה אברושמי, אך שחרורו הציף בהן געגועים וזכרונות מחברן הטוב אמיל גרינצוויג. בשיחה עם ynet מספרות שתיים משותפותיו לדרך, כי אברושמי לא פעם בוואקום: "הרוצח הוא בורג במערכת בעייתית שלמה שמתנהלת"
היא הייתה אחת מחבריו הקרובים של פעיל "שלום עכשיו" אמיל גרינצוויג והייתה אמורה לעמוד לצדו באותה הפגנה בפברואר 1983, בה השליך יונה אברושמי רימון לעבר הקהל. אולם ברגע האחרון נאלצה צילה אושפיז להישאר בבית ולצפות ברצח חברה דרך מסך הטלוויזיה. כעת, לאחר שחרורו של הרוצח מבית הכלא, משתדלת אושפיז שלא לעסוק בכך יותר מדי, אך זכרונותיה וגעגועיה מציפים אותה.
"הרגשתי את האווירה העוינת", נזכרת אושפיז בשיחה עם ynet בימים שקדמו להפגנה, "נפגשתי עם אמיל יום לפני ההפגנה, הוא היה מאוד אופטימי, בניגוד אליי. הוא חשב שהמחאה תצליח לשנות משהו".
הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" ביום שלאחר הרצח
אושפיז הכירה את גרינצוויג בגרעין הנח"ל בקיבוץ רביבים ובמהרה הפכה לאחת מחבריו הטובים ביותר. יחד הם גם הפגינו נגד אירועי סברה ושתילה. "לא אשכח את הסערה שהייתה פה בארץ אחרי הטבח בסברה ושתילה. לצד המחאה, אמיל האמין שהשינוי הוא דרך החינוך, לכן הוא עבד עם נוער יהודי ודרוזי וניסה לגשר".
היא מספרת שגם כיום, כ-28 שנים אחרי הרצח, היא מתקשה להתאושש. "בסך הכל רסיס אחד פגע לו היישר בלב. אם הוא היה יוצא רק דקה קודם ולא מתעקש לקפל ולנקות הוא היה חי. אך זה היה אמיל", מתארת אושפיז.
לדבריה, "כל הנושא הזה הוא מאוד אישי עבורי. בלי קשר לשחרורו של הרוצח, יוצא או לא יוצא, עדיין לא התאוששתי מהמכה הזו. בסך הכל היה מדובר במחאה מינורית ושקטה".
בנוגע לשחרורו של הרוצח אברושמי, לאושפיז אין דעה מוצקה בעניין. "כל כך הרבה עבר מאז, הוא ישב כשלושים שנה בפנים, אך אני חושבת שזה לא משנה בפנים או בחוץ, אני גם לא יודעת מה הוא טוען היום. אם הוא טוען שעשה את זה או לא עשה את זה, אם הוא מצטער. אני חושבת שבפעם הראשונה לא אכפת לי שישתחרר, הכאב על אמיל גדול מכדי לחשוב על הרוצח".
שלומית כנען, אחת מחברותיו ועמיתתו לעבודה במכון ואן-ליר, מספרת בשיחה עם ynet כי הייתה עמו באותה הפגנה, אך נאלצה לעזוב מוקדם יותר. "נפרדנו בכוונה להיפגש שוב מאוחר יותר", משחזרת כנען, "כשכבר ישבתי בביתי, שמעתי לפתע שנזרק רימון, ואז קיבלתי טלפון שאמיל נהרג".
"אמיל לא נרצח סתם"
זמן קצר לאחר מכן, כבר התלוותה כנען לעיתונאי, על מנת לפתוח את חדרו של גרינצוויג כדי למסור את תמונתו עם בתו ניבה, שהייתה אז רק בת 3. "לא אשכח את התחושה הנוראית, זה אדם שאני מאוד אוהבת. הישראלי היפה, שנרצח על רקע מה שהאמין באווירה של הסתה".ב-10 בפברואר יערכו חבריו הקרובים של גרינצוויג מפגש לזכרו. לדברי כנען "אנחנו פשוט עדיין נמצאים בימים הקשים האלה. כולנו בתוך המחשבות עליו ועל ישראל בכלל. זו אותה מקשה, הוא לא נרצח סתם, אלא כי הייתה לו יכולת לבטא מחאה על מצב בוא אנו חיים 28 שנים".
כמו אושפיז, גם כנען לא עוסקת בשחרורו של אברושמי. "הבעיה היא לא השחרור, גם אברושמי היה מוסת, ואני לא מאמינה גדולה שנקמות כאלה פותרות משהו. זה משהו מערכתי, זהו אווירה כללית", היא אומרת, "המצב אז היה ברור שגם הפעם הבאה תגיע, והיא הגיעה (רצח ראש הממשלה יצחק רבין – א.מ). אני לא בתחושת כאב או זעם, אלא בתחושת מעוקה על כל המצב ועל האווירה שסביבנו. הרוצח הוא בורג במערכת בעייתית שלמה שמתנהלת".
היא מוסיפה: "הנורא בסיפור הוא איך נגדעים חיים של אנשים שרק רוצים לתרום ולתת - חינוך וציונות. לכן אני לא רואה את אברושמי, שחרור או נקמה, אלא את הכאב על חייל שנהרג בצבא אחר".
לפנייה לכתב/ת 
