בחיים לא פגשתי צייד אמיתי. הרגשתי אתגר
"בואי איתי, כפרה עלייך", אמר, "יש לי מספיק אלכוהול שיעשה אותך אפילו יותר מוזרה ממה שאת". איך אני אוהבת גברים שמכירים את מילות הקסם שלי לפני שהם מכירים אותי...
ואז הוא פגש אותי.
התגרדתי לי בשקט על אבן קטנה בקרחת היער. התעסקתי בעניינים שלי ובפירוש לא הפרעתי לאף אחד. נראיתי כמו וריאציה של חנה רובינה בהריון עם הגמד ההוא מהסחבק הגדול. ככה היו אז החיים שלי. יפים ונטולי בלגנים.
"אני יכול לעשות אותך מאושרת", נהם אליי הבבון בחוסר ביטחון. "את נראית שלווה ודי בסדר, את צריכה לדעת שנשים כמוך אני שוכח בתוך בת צחוק אחת. אני מחליף נקבות כמו הבוטנים שאני שואב בקצב של מאה גרם לדקה. מה את אומרת? בראש שלך לבוא איתי למאורה שלי? זה כאן. לא רחוק".
"למה?" התכוונתי לשאול למה זה מגיע לי, אבל לא הייתי בטוחה שהאינטליגנציה שלו תעמוד בפרץ השנינות הזה.
צדקתי.
"תראי", הבבון דיבר אלי לאט ובשקט, מטעים כל מילה. אולי פחד שהמוח הפצפון שלו זה משהו מדבק. אי אפשר לדעת. "אני צייד. מבינה? אני הולך לי לטיול קצר ביער ואני פוגש אחת כמוך, וישר אני יודע מה אני רוצה".
"מה אתה רוצה?" הסתקרנתי על אמת.
"בקיץ של 73' ידעתי בדיוק מה אני רוצה. הייתי שיטתי. לא נלחמתי. הסיסמאות אז טענו שצריך לעשות אהבה ולא מלחמה. רוקנתי את כל הקופה שלי בברים הקטנים של היער הזה. עכשיו אני די בודד, אבל לגמרי רגוע בקשר לזה. אז אני שואל אותך שוב: בראש שלך להשתעמם איתי קצת?"
"איזה תרופות יש לך?" התעניינתי. אין מצב שאני נכנסת לבית בלי משחה לדלקות.
"בואי איתי, כפרה עלייך", רטן הבבון בעצבים, "יש לי מספיק אלכוהול שיעשה אותך אפילו יותר מוזרה ממה שאת".
איך אני אוהבת גברים שמכירים את מילות הקסם שלי לפני שהם מכירים אותי.
אולי אפילו יקדישו לי כמה קקטוסים בפיכסבוקים
הלכנו למאורה שלו. מקום די דוחה בדרום היער. הוא השאיר את הרדיו פתוח, ובפינה היו זרוקים מלא כובעי גרב מסריחים ליד חגורות עם ניטים דוקרים. הוא היה רציני לגמרי בקשר למקצוע שלו. בחיים שלי לא פגשתי צייד אמיתי. הרגשתי את האתגר מטפס בי. כל היער ישמע עליי. אולי אפילו יקדישו לי כמה קקטוסים בפיכסבוקים של יער המונגולואידים. אי אפשר לדעת.
"תראה כפרה", התחלתי את משחק הצייד-ניצודה-כובש-נכבשת-אדון-שפחה (רגע. לא קשור. זה ממשחק אחר לגמרי) "אני אמנם שרמוטה, אבל אני עולה די הרבה. שלושה שקלים לנשיכה בפטמה, תשעה שקלים לאמבטיית קצף משותפת, 15 שקלים אם אתה רוצה לצרף עוד אחת ו-20 בצ'ק בנקאי אם אתה מתחיל לדבר איתי על רגשות. מה אתה אומר?"
תסמכי על בבונים שייגמרו להם המילים כשאת מדברת על רגשות
הבבון הסתכל עלי בשתיקה. תסמכי על בבונים שייגמרו להם המילים כשאת מדברת על רגשות, במפורש, במרומז או בצעקות. זה משנה אותם. מבפנים. לפני שאת מעלה את המילים האסורות האלה, הם רומנטיקנים כמו ריבה בצלחת תותים. רק כשאת מתחילה לזיין את השכל עם 'התחלת יחסינו באיזה כיוון', הם הופכים ליצורים שיושבים בסלון שלך בערב, עם יד אחת מגרדת את הביצים ומלטפת את החזה והיד השנייה זורקת לפה חופנים של בוטנים. זה עושה אותם גברים. כאלה שקורעים חולצות ולא מדברים על תינוקות.
בבוני נהייה לי עצוב קצת פתאום. הוא התיישב בכבדות והתחיל לספר לי שכלום לא קורה במאורה שלו. שזאת רק תפאורה שהוא מחזיק בשביל להביא את הילדות הטובות של היער, אלה שהבדידות קצת סדקה להן את החיים ושהרבה יותר קל לצוד אותן. הוא אמר שעכשיו הוא מבין שחיים שקטים וטובים עדיפים פי כמה על חיים שיש בהם מרדפי סרק וחלומות יפים שהוא מבין עכשיו שלעולם לא יתגשמו.
מגלה סימנים מדאיגים של אחד שהופך מבבון לבונבון
"יש לך לב טוב", הרגעתי אותו בפרץ רגישות לא אופייני, "רואים שאתה רגיש ורוצה לשפוך את הלב. אבל אני צריכה לידי טמבלים ששופכים עליי משהו אחר לגמרי. מבין? אתה מגלה סימנים מדאיגים של אחד שהופך מבבון לבונבון, ואני מאוד שמחה בשבילך. באמת. זה צעד גדול. אבל אני אמשיך לחפש לי חזירים יותר פרקטיים, סבבה?"
"טמבלית!" הקפיץ אותי הבבון בשאגה וכמעט הביא לי דום לב. "אני אגמור עלייך! את צריכה גבר שיחזיק אותך קצר! שלא תוכלי לשחק איתו. למי את חושבת שאת קוראת בונבון?! הא?! אני גבר-גבר. אני אסובב אותך ככה שלא יהיה לך דקה של טוב ושום סיכוי לפתוח יותר את הפה החצוף שלך אלא למטרה אחת ברורה. הבנת?!"
פייר, נבהלתי. התחלתי לקלף עם השיניים את הלק מהציפורניים הסדוקות שלי, כמו שאני עושה כל פעם שאין לי תוכנית חלופית, אבל אז נזכרתי בסיפור על הצייד המתוק חבקוק ואיך שהוא איבד את כל הכוח שלו כשפגש את הנסיכה אליענה היפה ואיך שהלב הטוב שלה המיס אותו לגמרי והוא לא רצה יותר לצוד בחיים שלו.
זה עבד. הבבון שלי נגעל לגמרי מהציפורניים הקלופות שלי. הוא הביא לי מבט מבועת כאילו חיטטתי לו באף עם אצבע שנגעה הרגע בווסאבי. הוא שחרר אותי לדרכי כשהוא מאחל לי חיים סבירים אך שפויים.
צייד בתחת שלי. גם כן שיטה להתחבר. אשליית הבבונים שבטוחים שכיבוש זה הדבר היחיד שיש להם להציע לנשים עם מניקור סביר.
לפנייה לכתב/ת 
