צריך להשתפר בדיבור מול קהל? גם נתניהו וברק

השבוע עלה הסרט "נאום המלך" המספר את סיפורו של המלך ג'ורג' השישי, אביה של המלכה אליזבת' הנוכחית, שסבל מבעיית גמגום קשה ונאלץ ללמוד כיצד לדבר מול קהל. כמוהו, נבחרי ציבור רבים, כמו אהוד ברק, שמעון פרס, עמיר פרץ ואף בנימין נתניהו לא תמיד מצליחים להיפטר מלקויות באופן הדיבור, בחיתוך באנטונציה ועוד, כך לדברי ד"ר אורן חסון, מומחה לשפת גוף ולהתמודדות עם פחד קהל.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
• מה חדש בשוק העבודה? קרא בקריירה
• אובד עצות מול קהל? המומחים אומרים - התאמן
  
  

הסרט המועמד ל-12 פרסי אוסקר מראה כיצד הצליח המלך המגמגם להתגבר על לקותו בעזרתו של מרפא אלטרנטיבי; והוא נושא את הנאום המשודר הראשון של בית המלוכה אל נתיניו, ואל צבאו - נאום ששינה את פני המערכה ואת מעמדו של המלך גורג' בהיסטוריה. "אותו מטפל שעבד עם המלך, עבד איתו על טכניקות נשימה ודיבור", אומר ד"ר חסון. "בין היתר הוא היה צריך לדעת לדבר איתו על עניינים אחרים שקשורים לפחדים שלו, כי הוא היה צריך להתגבר על הפחד. לדוגמה, הוא עשה את זה בחלקו על ידי זה שהבחין שכאשר המלך כועס, הוא מדבר שוטף יותר".

אבל לכל אדם יש דרך שונה מומלצת לטיפול במקרה של דיבור מול קהל. לדוגמה, אצל הנשיא, שמעון פרס, הכעס דווקא פוגע בנאום. רה"מ לשעבר יצחק רבין נהג לשים דגש במקומות הלא נכונים, האינטונציה שלו הייתה לקויה, אומר חסון. אהוד ברק, אומר חסון פשוט "לא רגוע, הוא חושש מהתקשורת. הוא מגיע כמתגוננן, וכשהוא מגיע כשהוא מתגונן - הוא תוקף.  ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא נואם מצויין, אומר חסון, אך מציין שיש לו חיסרון אחד שמוריד מהאמינות שלו: "הוא נוהג לחנך את הקהל שלו". 

אז כיצד ניתן לדבר מול קהל בהצלחה?

חסון מסביר שחשוב להבין מה נאום או הרצאה צריכים לעשות לצופים ולמאזינים. המטרה היא "לרתק את הקהל ולגרום לו להקשיב בכל משך ההרצאה; לאפשר לו להפריד בין עיקר לטפל; ולבטוח בדובר", הוא אומר ונותן מספר דוגמאות נוספות מעבר לגמגום, ללקויות שניתן לטפל בהן. 

פחד קהל: הבולט שבהם הוא פחד קהל, שנגרם על ידי חרדות שניזונות גם מקשיים טכניים שניתן להתגבר עליהם. אנשים רבים הנמנעים מלדבר מול קהל (או חרדים למול הבוס שלהם) משלמים את המחיר בהימנעות מהגשמת חלום מקצועי, או בעצירת התקדמותם המקצועית.

לאחר גמגום ופחד קהל באים גורמים משמעותיים, אבל חשובים פחות:

אינטונציה: אינטונציה לקויה מחד, כפי שהיתה ליצחק רבין שנטה להדגיש את המקומות הלא נכונים במשפטיו, או היעדר אינטונטציה כלל מאידך – הרצאה חד גונית ומונוטוניות המקשה על הריכוז ועל יכולת ההפרדה של השומעים בין עיקר לטפל.

קשיים בהעברת רצף המחשבה, כמו הצורך לסייג (וליצור סוגריים להסבר משני (בתוך סוגריים (בתוך סוגריים))), או איבוד קו המחשבה תוך כדי ההרצאה.

עודף רגש: מנה מוגזמת של פאתוס שאפשר לראות אצל נואם מוכשר כעמיר פרץ. עודף פאתוס התאים לבן גוריון בכיכרות ובאולמות ועדי העובדים והקיבוצים, על האקוסטיקה הגרועה של פעם, אבל אינה מתאימה היום. היום אנחנו רגילים ורוצים לשמוע את הניואנסים הקטנים של הדובר, כי אלה נותנים מידע חשוב על אמינותו.

קול חלש וגבוה מדי: קול כזה, רמו קולו של יוסי ביילין, פוגם בתחושה שיש על מי לסמוך – יש דרכים חלופיות להקרין עוצמה.

נוקשות: נוקשות בדיבור כזו שניתן לראות אצל בני בגין, למשל, שלא היתה קיימת אצל אביו, הנואם הנפלא, מנחם בגין. בגין האב ידע להיות רך כשצריך ומצליף כשצריך, והיה גמיש וקשוב בדיבורו כפי שהיה גם גמיש בדעותיו.

הדגשת תכנים: שיפור היכולת להדגיש תכנים וליצור עניין לא רק בטונים הנכונים, אלא גם בתנועות גוף, פנים וידיים מתאימות.

כל אחד מאלה הוא בר טיפול בעזרת טכניקות או עבודה טיפולית. בחלק יכול אדם לטפל לבד בעזרת הרבה תירגול, משובים, אומץ ופתיחות, אומר חסון. "קריינים, נואמים ומרצים רבים לומדים בעזרת הנסיון לבטוח בעצמם, ומרשים לעצמם להיות מודעים פחות לטכניקה. ובדיבור, ממש כמו בהליכה – כאשר אדם אינו מודע למה שעושות רגליו, הוא יכול ללכת בקלות מבלי שרגל אחת תיתקל באחרת. אלא שלפעמים, כאשר הבעיה משמעותית או כאשר הבמה מאד תחרותית (פוליטיקה למשל), לבד לא מספיק". במקרה זה, הוא ממליץ, כדאי לפנות למטפל.