"אני גאה להציג תמונה שלמה של ישראל"
המפיק והבמאי קירק סיימון, אחד משני היוצרים של הסרט התיעודי על בית ספר ביאליק-רוגוזין "Strangers No More" המועמד לאוסקר כסרט תיעודי קצר, מספר בראיון ראשון מאז ההודעה על ישראל האחרת, זו שפחות מכירים בעולם
המפיק והבמאי קירק סיימון, חצי מצמד המפיקים-במאים שיצרו את "Strangers No More", הסרט התיעודי על בית הספר ביאליק-רוגוזין בתל-אביב, גילה שלשום (ג') יחד עם קארן גודמן, המפיקה והבמאית השותפה שלו, שהם מועמדים לאוסקר.
בראיון ל-ynet סיפר סיימון, השותף בחברת "סיימון וגודמן" בניו-יורק, שיצרה את הסרט, על תהליך העבודה עליו, על הסרט שצולם כאמור בתל-אביב, ועל ההתרגשות כעת - כשהוא מועמד בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר.
איך גילית שאתה מועמד?
"ישבתי בדירה שלי במנהטן וראיתי את הכרזת המועמדים בתוכנית הבוקר בטלוויזיה. בכל הרשתות שידרו רק את הכרזות המועמדים בקטגוריות העיקריות - הסרט הטוב ביותר, השחקנים וכו'. הרשימה המלאה עם יתר הקטגוריות מפורסמת באתר הטקס. בשלב הזה, לפני שהספקתי לבדוק בעצמי, הטלפון שלי התחיל להשתגע עם המון הודעות ואנשים שהתקשרו בבת אחת. אז קלטתי שיש חדשות טובות".
טקס האוסקר לא זר לסיימון, שזו לו המועמדות הרביעית. עם זאת, נראה שהפעם הוא מתרגש קצת יותר: "המועמדות הזו מיוחדת מאוד עבורי, כי נקשרתי מאוד למורים ולתלמידים בבית הספר ביאליק-רוגוזין. אני מרגיש גם שהמועמדות לפרסי האקדמיה תעזור בהפניית תשומת הלב הנדרשת, כדי שיהיה אפשר לעזור לילדים של מהגרי העבודה להישאר בישראל. אני מאמין שהמשימה שניצבת בפני בית הספר הזה ראויה להכרה עולמית, ושצריך להרשות לילדים האלה להישאר ולהתחנך בביאליק-רוגוזין".
"מקווה שהמועמדות תעזור להשאיר את הילדים בישראל". מתוך הסרט
הסרט בן 40 הדקות עוקב אחר שלושה ילדים בבית הספר בו ישנם תלמידים מ-48 מדינות שונות: מוחמד, פליט מדרפור שראה את אביו וסבתו נרצחים לנגד עיניו; יוהנס, פליט מאריתריאה שהמצלמה ליוותה מיומו הראשון בבית הספר ואסתה, יתומה מאם שהגיעה מדרום אפריקה.
"הסרט פקח להם את העיניים"
שלושתם נקלטו בהצלחה בבית הספר ובתמיכת צוות המורים הצליחו להסתגל למציאות החדשה, לרכוש חברים חדשים ולהרגיש בבית. הסרט הוקרן בתחילת החודש בסינמטק תל-אביב, וכן בפסטיבלים בארצות הברית, אפריקה ואוסטרליה.
איזו חשיבות אתה רואה בהקרנת הסרט מחוץ לישראל?
"חינוך הוא נושא ראשון במעלה בחשיבותו ברחבי העולם. ההישגים שבית הספר הקטן הזה בלב תל-אביב מצליח להגיע אליהם, פשוט מדהימים. הסרט מציג סיפור הצלחה נפלא של בית ספר. בכל פעם שהסרט הוקרן, הקהל יצא עם דמעות בעיניים. חלק מהילדים האלו הגיעו לשם אחרי שעברו דברים קשים מאוד. בעזרת מאמצים גדולים וחינוך טוב, בית הספר מעניק להם את התמיכה לה הם זקוקים כדי להחלים מהעבר שלהם. זה המסע שניסינו לקלוט ולהעביר בסרט".
איך ישראל מוצגת בסרט?
"הסרט הוקרן כמה פעמים בניו-יורק ולוס אנג'לס ובפסטיבלים ברחבי ארצות הברית, ואחרי כל הקרנה אנשים העירו שהסרט מציג בפניהם ישראל אחרת מזו שהם רגילים לשמוע עליה. הם אומרים שהסרט פקח להם את העיניים למשהו שהם בכלל לא ידעו שקיים. אני גאה בכך שאני עוזר להציג תמונה מלאה יותר החיים בישראל".
כמה זמן עבדתם על הסרט?
"צילמנו במשך שנת לימודים אחת. כדי להצליח לספר את הסיפור הזה נסענו שש או שבע פעמים מניו-יורק, ובכל פעם נשארנו בתל-אביב כשבוע. ראינו את בית הספר בפעולה, והיינו עדים לשינויים ולצמיחה של התלמידים.
ראינו איך ג'והנס שהגיע מאריתריאה פורח בבית הספר לנגד עינינו".
כעת נותר לסיימון להמתין עד טקס האוסקר שייערך ב-27 בפברואר, כדי לדעת אם הוא וקארן גודמן ילכו הביתה לראשונה עם הפסלון המוזהב: "למרות שזו המועמדות הרביעית שלי, אף פעם לא זכיתי. זה יהיה תענוג מיוחד לזכות עם הסרט הזה".
