בצל הגרעון: הוצאות שכר גבוהות ב"הבימה"
בעוד שבתיאטרון הלאומי מתמודדים עם גרעון מצטבר של כ-40 מיליון שקלים, נחשפות הוצאות שכר של מאות אלפי שקלים בשנה עבור שחקנים בכירים. יו"ר מועצת הנאמנים: "מקווה שהציבור יידע להבחין בין מאבקים ראויים לבין השמצות שקריות"
בזבזנות בתיאטרון הלאומי או ניסיון לפגוע בתדמיתו? על רקע הגרעון החריף של תיאטרון הבימה, הגיע לידי ynet הערב (ה') מסמך מתוך הבקשה לתקציב לשנים 2008-9, המציג את עלויות המעביד על חמשת מקבלי השכר הגבוה בתיאטרון הלאומי - שעומדות על מאות אלפי שקלים לשנה עבור כל עובד.
במסמך, שהוגש למשרדי התרבות והאוצר ועליו חתום משרד רואי החשבון של התיאטרון, מצוין כי עלות שכרו של אילן רונן, מנהלו האמנותי של הבימה, עמדה על 708,426 שקלים לשנת 2009. בנוסף, רונן היה זכאי באותה השנה לתשלומי החזקת רכב בסכום של 48,962 שקלים. בראש רשימת השחקנים בעלי עלויות השכר הגבוהות בתיאטרון הלאומי לשנת 2009 ניצבים בזה אחר זה: אלי יצפאן - 722,900 שקלים; יעקב כהן - 718,580 שקלים; מוני מושונוב - 714,960 שקלים; השחקן אבי קושניר - 555,064 שקלים.
במסמך מדורגים בנוסף גם השחקנים בעלויות השכר הגבוהות בתיאטרון מתוך הבקשה להקצבה לשנת 2008, שהם על פי סדר יורד: יעקב כהן - 920,900 שקלים; אדיר מילר - 727,151 שקלים; מוני מושונוב - 603,037 שקלים; רמי הויברגר - 580,245 שקלים; ואסנת פישמן - 569,615 שקלים.
תיאטרון הבימה. ניסיון להשחיר את פניו? (צילום: עמית מגל)
כל השחקנים המופיעים ברשימה עצמאיים ואינם מקיימים יחסי עובד ומעביד מול התיאטרון הלאומי. מכאן, שבניגוד לשחקנים קבועים בתיאטרון, הם אינם זכאים להטבות סוציאליות מטעמו. בנוסף יש להדגיש כי מדובר בעלויות המעביד ולא בסכום אותו שלשלו לכיסם השחקנים.
הפצת המסמך, כך נראה, מבקשת להציג תמונה לא מחמיאה בכל הנוגע להחלטות הכלכליות של הנהלת התיאטרון הלאומי, אשר גורר מזה שנים גרעון מצטבר שנאמד כעת בסכום של כ-40 מיליון שקלים. בנובמבר החליטו משרדי האוצר והתרבות להעמיד חבילת סיוע מיוחדת של שלושה מיליון שקלים לתיאטרון, שנקלע לאחרונה שוב למשבר כלכלי שלא אפשר לו לעומד בתשלומים לעובדים, שחקנים וספקים וסבל מבעיות של תזרים מזומנים. "אף אחד לא היה רוצה לראות את התיאטרון הלאומי דועך", אמרו אז במשרד התרבות.
ספק אם פרסום נתוני עלויות השכר יועילו לתיאטרון הלאומי, אך לבטח יאירו בזרקור את השאלה כיצד יכול גוף נתמך, שסובל מהגרעון הגדול ביותר של מוסד תיאטרוני מתוקצב בישראל, לשלם סכומים כה גדולים לעובדים בו ולהמשיך ולדרוש סיוע ייחודי פעם אחר פעם.
"מטשטשים את הבעיות האמיתיות"
בתיאטרון הבימה זועמים על הדלפת המסמך החלקי ויש המגדירים זאת כהצהרת מלחמה. יו"ר מועצת הנאמנים, דוד בועז, אמר בתגובה ל-ynet: "מי שהוציא נתונים על שכר שחקנים ועובדים כמכשיר להלקאת התיאטרון הלאומי ומתוך ניסיון לפגוע בו, עשה מעשה נבלה. זו פגיעה באנשים טובים שעושים מלאכתם נאמנה. השחקנים הכוכבים שלנו עובדים בדיוק באותם סדרי גודל של שכר כמו בתיאטראות המרכזיים האחרים. למרות המעמד שניתן להבימה כתיאטרון לאומי, יש גורמים בכירים במדינה שבעיניהם מעמד זה שווה כקליפת השום. אני מאוד מקווה שהציבור יידע להבחין בין מאבקים לגיטימיים וראויים על דמותו של התיאטרון הלאומי בישראל לבין השמצות שהן ההפך מן האמת".
אילן רונן, מנהלו האמנותי של התיאטרון הלאומי, מגיב לדברים לראשונה: "זו סיטואציה מגוחכת ושקרית, להציג אותי כמי שמרוויח משכורת עתק על חשבון הבימה. הסכום שמופיע בעמוד הספציפי מתוך הבקשה להקצבה כולל את משכורת 2009 והפרשי תשלומי שכר שמגיעים לי מ-2005. הסכמתי להמתין עם משיכת הפרשי שכר במשך כארבע שנים בשל מצב התיאטרון.
"להציג את זה בצורה מעוותת שכזו הוא לגרום לי עוול כפול שיש בצדו עילה לתביעת דיבה. זה ניסיון להשחיר את פני ביודעין, מה גם שכל הגורמים הנוגעים בדבר היו מיודעים בכל צעד וצעד. שכר מנהלים במדינת ישראל כפוף לתקנות ועדת ניצני כך שממילא אי אפשר לחרוג ממנו מבלי להיקנס והעובדה היא שתיאטרון הבימה לא ניקנס בגין המשכורת שלי".
רונן הגדיר את הדלפת המכתב כעוולה והדגיש: "רוב שחקני התיאטרון שכירים. לא המצאנו את הגלגל בכך שהזעקנו לדגל שחקנים קופתיים כדי למלא חלל שנוצר בשל אי תמיכה מספקת של המדינה בתיאטרון. עושים את זה גם בבית ליסין ובקאמרי. כשאנחנו נדרשים ליצר 70% של הכנסות עצמיות, יש לשחקנים שלנו תפקיד משמעותי במילוי הקופה. בסיטואציה הנוכחית, כשאנחנו מחוץ לבניין בלי רשת ביטחון, השחקנים האלה מאפשרים את המשך תפקודו של התיאטרון ולהשתלח בהם זה פשוט לא הוגן. זהו ניסיון להסית את הוויכוח מנושאים עיקריים.
"אני רוצה לקוות שהמאבק על המשך קיומו של התיאטרון הלאומי בישראל וצביונו הוא עדיין מאבק משותף לנו ולמשרד התרבות. זו לא בעיה פרטית
שלנו, שלי או של שחקני התיאטרון ועובדיו. זו בעיה שצריכה להעסיק גם את קובעי המדיניות במדינת ישראל. כולנו צריכים לשאול איזה תיאטרון לאומי אנחנו רוצים פה. לרדת למתקפות אישיות זה רע לכולם. צריך לפעול יחד".
מהנהלת התיאטרון הלאומי הבימה נמסר בתגובה: "עצוב להיווכח שבמקום שמדינת ישראל תחבק לחיקה את התיאטרון שלה היא בוחרת לעסוק בחשבונות ולהיכנס לכיסם של הטובים בשחקני ישראל. בתקופה האחרונה הפחתנו 10% משכר שחקנים אלה למרות החוזים עליהם הם חתומים. הטענות המופרכות על שכר השחקנים נועדו לטשטש את הנושא האמיתי שעל הפרק והוא התעלמותה של המדינה מהחובות הכבדים שנגרמו לתיאטרון לאורך שנים רבות בגלל הלוואת הממשלה שרובצת על כתפיו. למרות הקושי הזה תיאטרון הבימה מתנהל מזה שנתיים באיזון תקציבי תפעולי. אנו חוזרים ומתרים כי מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה מחסלת את אחד מנכסי התרבות העיקריים שלה אם לא תתעשת".
עד לרגע פרסום הכתבה לא התקבלה תגובת משרד התרבות.
(בהכנת הכתבה השתתף רועי מנדל)