ייתכן שאגדת כדורגל היתה כאן ורק אני התרגשתי?
שימי ששון הלך למשחק הנבחרת מול דינמו קייב השבוע, לא התלהב מהחבורה של פרננדס, אבל דווקא כן מאנדריי שבצ'נקו. אה, ויש גם עובדה מעניינת שקשורה אלינו
כששמעתי ששבצ'נקו נחת בישראל, לא היססתי. רק לפני כשבועיים, חבר שלי ש'מת' עליו תרגם לי מתוך ריאיון באוקראינית משהו מעניין שקשור אלינו. באותו ריאיון שאלו את שבצ'נקו מדוע הוא לובש את החולצה עם הספרה 7, אז הוא אמר שבצעירותו הוא לבש גם בדינמו וגם בנבחרת את חולצה מספר 10. כשהוא עבר למילאן, שאלו אותו איזו חולצה הוא רוצה ו-7 היה פנוי, אז הוא בחר ב-7.
אנדריי שבצ'נקו חותם למעריצים. שחקן ואיש גדול (צילום: שימי ששון)
אחרי שהבחירה נעשתה, חבר מישראל, לא פחות ולא יותר, אמר לו: 'אתה יודע מה הפירוש של הכינוי שלך ('שבה') בעברית? זה המספר שלך, שבע'". באותו ראיון הודה שבצ'נקו כי ששמע שהכינוי שלו בעברית זה למעשה המספר שלו, היה לו ברור שאסור לו להחליף מספר. מאז הוא עם 7 גם בנבחרת וגם בקבוצות. אבל עזבו את הפיקנטריה לרגע, 'שבה' הוא פשוט שחקן ענק.
אגדת כדורגל
שבצ'נקו כבש 60 שערים בקדנציה הראשונה שלו בדינמו, שהסתיימה בקיץ 1999. כשעבר למילאן על תקן כוכב עולה, אף אחד לא ציפה להצלחה כל כך גדולה. כרוסונרי הוא כבש 127 שערים, זכה בכל תואר אפשרי, הגיע לשיא בגמר האלופות מול יובנטוס שלי וגם הספיק להחמיץ פנדל קריטי בגמר אלופות אחר מול ליברפול ב-2005. על הדרך הוא כבש 45 שערים במדי נבחרת אוקראינה, שאותה הוא גם הספיק לקחת למונדיאל.
שבצ'נקו בימיו במילאן. ואני בכלל אוהד יובנטוס... (רויטרס)
שחקן גדול כבר אמרנו, אבל מסתבר שמדובר גם באחלה בן אדם. המשחק בין נבחרת ישראל לדינמו קייב השבוע (משחק עאלק... שעמומון מחולק לשלושה), היה סגור לקהל ולתקשורת, אבל לא לאוהדי דינמו. האנשים של דינמו דאגו שהאוהדים שלהם שהגיעו לעודד (50 בערך) יוכלו להיכנס, וכך מצאתי את עצמי עם חברי האוקראיני ביציע הכבוד, בכורסא של אבי לוזון, צופה באחד החלוצים הטובים אי פעם.
אז היה משעמם ופעם הראשונה באצטדיון רמת גן הרגשתי כאילו אני במשחק חוץ (כי שוב, כל האוהדים היו של דינמו), אבל פגשתי את שבצ'נקו. קודם כל, המשחק היה נוראי ומול דינמו בהרכב מלא הנבחרת נראתה כמו בני סכנין. אבל שוב, זה לא מעניין.
שבצ'נקו במדי אוקראינה. 45 שערים בכל שנותיו בנבחרת (רויטרס)
עדיין נמשך לאיטלקית
בסוף החלק השני שבצ'נקו (ואחריו עוד שחקנים וגם המאמן, יורי סיומין, שהיה מועמד לבית"ר, כולם נחמדים מאוד) ניגשו לקהל וחתמו למעריצים. לחבר שלי הוא חתם על חולצת צ'לסי שלו ולי על השרוול של הז'קט. לא באתי ערוך כי לא חשבתי שאתרגש לראות אותו, אני הרי אוהד יובנטוס. זה לא ממש הסתדר, כי בסוף מצאתי את עצמי מתחנן לחתימה והקצה הלבן של השרוול התאים... לא הייתה אופציה אחרת.
נראה לי שהוא ניגש אליי למרות שהייתי קצת רחוק ממנו כי דיברתי איטלקית בין כל דוברי הרוסית, אז בלטתי. אמרתי לו:"ti puo firmare qui?", שזה בתרגום חופשי 'אתה יכול לחתום פה?' אחר כך הוספתי, "sei grande", משמע 'אתה גדול', הוא אמר 'גרציה'.
פרננדז. ורק אנחנו לא ראינו את המשחק (צילום: אלי אלגרט)
רצינו גם תמונה אישית למזכרת - אחרי הכל, לא בכל יום מגיע כוכב שכזה למחזותינו. הוא השיב שיפגוש אותנו מחוץ לאצטדיון ואנחנו מיהרנו לשם כדי לטעום עוד קצת אבק של כוכבים.
חוץ מזה, דווקא היה נחמד להיות באצטדיון ר"ג באור יום - כבר אין משחקים כאלה. ה'ניצחון' 2:3 של הנבחרת הושג מול הרכב שלישי של דינמו ונראינו כמו... נו, כמו השם של ההוא ששיחק פעם עם שבצ'נקו במילאן, איך קראו לו לברזילאי הזה מריאל מדריד? טוב, זה לא באמת מעניין. השבוע ראיתי אגדה, גם אם הוא גרם לנו לחכות לו שעתיים מחוץ לאצטדיון ובסוף הבריז. מה, יכול להיות שרק אני התרגשתי?
לפנייה לכתב/ת 
