שתדע, כמעט-מאהב ראשון שלי, הצלת אותי

• הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
  

הכרתי אותך בדרך לא דרך, כשכתבתי לך מייל בו אמרתי שאני רוצה שתספר לי איך ולמה בוגדים. זה נשמע מצחיק, אבל עשית עליי רושם של אחד עם ניסיון. חשבתי שלא יזיק שיהיה לי מנטור, גבר מבוגר ממני בכמה וכמה שנים טובות שיעזור לאשה צעירה שמשהו חסר בנישואים שלה, מישהי שאוהבת מאוד את בעלה אבל חסרת מנוחה, רוצה לחקור, לחוות ולהתרגש.

המיילים זרמו בינינו, וכשיצאתי לכנס מהעבודה החלטנו להיפגש,כי אמרת ש"טוב מראה עיניים מקריאת מיילים". אהבנו את מה שראינו ואהבנו עוד יותר את מה שהשפתיים שלנו הרגישו.

אחרי המפגש והקליק הזה היחסים עלו רמה. כשאני חושבת עכשיו אני מבינה שזה קרה רק מבחינתי, כי כמו כל אשה, נערה או ילדה, יש לי רגשות והתאהבתי בך קצת. אתה הבהרת לי שאתה לא אוהב לדבר בטלפון, ובסמסים התקשורת לקויה למדי, מה שמתכוונים לא תמיד יוצא בהקצבה של 119 תווים להודעה אחת.

החלטנו להיפגש במיטה ולראות איך העניינים זורמים

כך התחלתי לצאת מטומטמת לגמרי, רודפת אחריך בחיפוש אחר תשומת לב, בעוד שאתה נהיית מדוכדך וקצת קשוח. לא נותר זכר לגבר שכתב לי מיילים מצחיקים ומפלרטטים. הפכת לענן גדול שמסתיר קרן שמש שרוצה לפרוץ החוצה. בלבלת אותי ואמרת שלא מתאים לי סוג כזה של קשר בגלל שאני רגישה ושבטוח אפגע.

כשהחלטתי להקשיב לך ואמרתי שאני חושבת לסיים את הקשר, טרפת את הקלפים מחדש ואותי בתוכם כשענית שאמנם אתה בתקופה לא טובה, אבל שאני מושכת אותך – ואתה רוצה אותי.

החלטנו להיפגש, מפגש מיטתי, ולראות איך העניינים זורמים שם, בלי משחקים והצגות. זה יהיה רק אתה, אני והבייבי-דול הסקסי האדום שתכננתי ללבוש. מצאתי ערב בו בעלי לא יהיה בבית. חיכיתי כל השבוע, והזמן עבר לאט כמו שהוא יכול דווקא כשרוצים שהוא יעבור מהר.

אמרת שאתה לא מרגיש כל כך טוב, אבל אמרת שתנוח ושתהיה בסדר ואפילו כבר ביררת מה הכתובת שלי. ביום המפגש הייתי בשמיים. מירקתי את הבית כמו שאני מנקה רק לכבוד פסח, התקלחתי וניקיתי כל נקב בגוף שלי כמו שאשה יראת שמיים מתנקה לפני המקווה.

ובערב, כשכבר היה די מאוחר, הודעת לי, בסמס כמובן, שלא תוכל להגיע.

הבנתי כמה הייתי קרובה לאבד את הבן אדם היקר הזה

ועכשיו ברשותכם קוראים יקרים, אפנה כאן לרגע לנשים בלבד, ורק לאלו שלא עשויות מקרח: איך אתן הייתן מגיבות? הייתן זורמות איתו וחושבות שזה לא נורא, ועונות בסמס חמוד ומאושר ושמאחל לו רפואה שלמה עם אייקונים של פרחים וסמיילי, או שאולי הייתן כועסות קצת, ומאוכזבות הרבה כי חיכיתן לזה, וכבר היתה לכן תחושה בתוך הנפש שהנה זה קורה?

אז אני, ועכשיו נחזור לכל הקוראים, כן קצת כעסתי והתאכזבתי. חשבתי שאני לא סתם איזו בובת פלסטיק, יש לי רגשות. אולי מבחינתו הם מכשול, אבל לדעתי הם קיימים בכל אשה נורמלית, וזה לא מוזר שהיא תהיה רגישה ופגיעה במצבים כאלה.

במקום לשקוע בנפילה, יום למחרת נפלתי על המטבח שלי וצבעתי את כולו בצבע תכלת. זה יצא מהמם, הפסקתי לכעוס והרגעתי את עצמי וחשבתי מתי נוכל להיפגש שוב. אבל כשכתבתי לו את זה, הוא ענה לי בסמס כועס שכל מה שקרה בלילה הקודם רק הראה לו כמה אני באמת רגישה וכמה אני לא מוכנה לקשר כזה. הבנתי שזהו – כאן הסיפור הקצר שלנו נגמר.

אז דע לך, כמעט-מאהב ראשון שלי, שגרמת לי לנס גדול. בערב תפסתי את עצמי בוהה בבעלי המהמם והמיוחד, רואה כדורגל וצועק על המסך, וחשבתי שכמעט יכולתי לאבד את האדם היקר הזה.

אולי קשה לי עם היצר הרע הזה בבטן, בלב ובראש, שאומר לי – נסי דברים בחוץ ובואי שמחה ומאושרת לבעלך. יכול להיות גם שניצלתי זמנית, ויבוא יום וזה יתפרץ אצלי שוב, אבל דבר אחד בטוח: ניצלתי ממך, ועכשיו אין שום ענן בשמיים שלי שעלול להסתיר קרן אור.

• מאמרים, סיפורים וטורים על התמודדות עם בגידה