תנו לגלנט לחזור בתשובה
החזרה בתשובה מאמינה ביכולתם של אנשים להשתנות, ולכן היא מאפשרת תיקון מידות אמיתי. אבל השיטה הנוהגת במקומותינו מעודדת את החוטאים להסתיר את חטאיהם. תסתכלו על גלנט, ותראו אותנו
הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט נחקר בשתי עבירות ערכיות חמורות, בבחינת עבירה גוררת עבירה: האחת - תפיסת שטח שלא כחוק, והשנייה - השקר לוועדת טירקל.
מבחינה ערכית ועקרונית מדובר בעבירות חמורות ביותר. הציפייה מכל חייל - ובוודאי מהמפקד הבכיר בצבא - היא להיות איש אמת. יכולת השליטה של הממשלה ושל הפיקוד הצבאי בדרגים שמתחתיו, מבוססת על דיווח אמת. קצין שמשקר איננו יכול להוות חלק משרשרת הפיקוד, וברור שלא יכול לעמוד בראשה. כך גם ראינו שנהג הרמטכ"ל המכהן גבי אשכנזי, כלפי קצינים בכירים אחרים.
בשני העשורים האחרונים שיפר הצבא את כלי התחקיר המבצעי והערכי, זאת במקביל להתגברות הביקורת הציבורית כלפיו. כישלונות שהיו מושתקים ומטויחים בעבר, צפים ועולים, ולעתים רבות אף מוצאים את הדרך לתיקון.
בעיה ערכית
במקורות היהדות פשוט הוא שמידת ערכיותו של האדם משמעותית לניצחון הצבא, לא פחות ואף יותר מאשר יכולותיו ויתרונותיו הצבאיים,
על כן יש חשיבות גדולה מאוד למגמה המתוארת. אלא שבמקרים כאלה יש להפנות את תשומת הלב לבעיה אחרת: מהי הדרך הנכונה לחקור ולתקן כשלים ערכיים.
כיום דואג צה"ל לתחקר כל פעולה, כל אימון וכל מבצע - מרמת החייל הבודד, ועד לצבא כולו, וכל תחקיר מלווה בהפקות לקחים. עם זאת, ניתן לומר שהפקת הלקחים המבצעית והפקת הלקחים הערכית שונות בתכלית. בעוד הפקת הלקחים המבצעית נעשית מתוך ביקורת עצמית והצעות לשיפור, הרי שהתחקיר הערכי מלווה בהאשמות אישיות ופתרונות חד-מימדיים של הדחה או טיוח.
הדבר נובע מתפיסת מקומם של הערכים באישיותו של האדם, וממידת יכולתו לשפרם. הפתרון החד-מימדי הקיים נובע מתפיסת עולם לפיה אין לאדם יכולת לתקן טעויות ערכיות, ולכן האישיות נאשמת ללא יכולת לשפר. כנגד זה, היהדות מאמינה בחופש הבחירה של האדם, וממילא ביכולתו לתקן את מעשיו גם אם כשל מבחינה ערכית. עיקרון זה הוא יסוד התשובה, וכך כותב הרמב"ם: "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם או סכל או רחמן או אכזרי" (רמב"ם, הלכות תשובה, פ"ה ה"א).
תיקון מידות אמיתי
דמות המופת של המנהיג החוטא והחוזר בתשובה הוא דוד המלך. דוד חטא כשלקח את בת שבע, אולם מיד כאשר נתן הנביא ביקר אותו, הוא הודה בחטאו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה'; וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת" (שמואל א' י"ב, י"א-י"ב). נכונותו של דוד להודות, הביאה למחילה ולוויתור. בניגוד לדוד, הודח שאול בעקבות חטאיו. בשני המקרים בהם נגזר דינו של שאול, הוא התווכח עם שמואל תחת להודות בחטאו. בעקבות חטאו הראשון נגזר עליו שמלכותו לא תהיה נצחית, ובעקבות חטאו השני הוחלט על הדחתו באופן סופי.
חוסר יכולתו הנפשית של שאול להתפרק מהדימוי העצמי של המנהיג המושלם ולהודות בחטא, היא שלא אפשרה לו לקום מחדש לאחר הנפילה. ה"הודאה בחטא" היא השלב הראשון והחשוב לקראת התיקון. עם זאת, חשוב להדגיש שבמרכיבי התשובה נוסף לרכיב ההודאה בחטא - גם תיקון החטא.
שיטת ההדחה הנוהגת במקומותינו מניחה שכל מי שיתלבט האם לעבור עבירה, יירתע בשל העונש הצפוי לו. מוקד השיטה הוא בהרתעה "למען ילמדו וייראו". לעומתה, שיטת "התשובה" מאמינה ביכולתם של אנשים להשתנות, ולכן היא מאפשרת תיקון מידות אמיתי שאיננו נובע רק מפחד מפני העונש, ומתוך כך גם התחקיר הוא אמיתי, ויש נכונות להודות בטעויות.
מדינה שבה עדיף להסתיר
הדבר נכון הן למערכת בכללותה, בבואה לתקן כשלים ערכיים של אחרים - והן למפקד אישית, בדומה לדוד המבין כי לאחר החטא עליו לחפש
את דרך התשובה. גם אדם שנאשם בכישלון ערכי, איננו יכול להסתפק במאבק לטיהור שמו, ועליו לחשוב כיצד לתקן את דרכיו. דרך ההתמודדות שלו היא שתקבע האם הוא מהחוזרים בתשובה - או מאלה שלא.
על פי הפרסומים, בפרשת גלנט אנו מוצאים את הבעיה בשני צדדיה: המערכת שוגה בכך שהפתרון היחידי שהיא מציעה הוא הדחה, וממילא מעודדת את מי שטעה וחטא, להסתיר את מעשיו. וכיוון שאין אדם שאיננו טועה, מי שנשאר במערכת הם אלה שהצליחו להסתיר את כשלונותיהם, ודווקא מי שמודה – מודח.
מאידך גיסא, גם מנהיג שמסתפק במאבק לטיהור שמו, ולא ממהר לתקן את מידותיו וטעויותיו - מעיד על עצמו שאין הוא בשל לעשות תשובה ולהמשיך הלאה.
- הכותב הוא אחראי פרויקט אתיקה צבאית יהודית, במכון משפטי ארץ שבעפרה
לפנייה לכתב/ת 
