טוטאליטרים בתוכנו
בארצות ערב ההמון מתקומם נגד השלטון הטוטאליטרי, ובישראל ישנם שחיים תחת מנהיגות כזו מבחירה. זה לא היה מפריע, לולא העובדה שהציבור הדמוקרטי הוא שמשלם את תוצאות האידיאולוגיה שלהם - בפסח, בשעון הקיץ, בחתונה ובקבורה
המהפכה יצאה לדרכה. כולנו רואים את הנעשה במצרים וכל אחד שואל את עצמו, מה לגביי? מה עם איזו מהפכה קטנה גם אצלנו? אבל מחירי דלק מאמירים אינם סיבה אמיתית לחטוף מכות משוטרי יס"מ. בתכל'ס, ישראל היא עדיין דמוקרטיה לכל דבר ועניין.
שלילת חופש הפרט? אצלנו?! חיי דלות, נחשלות, ניתוק מהעולם וציות עיוור למנהיגים בודדים - אולי במצרים. אצלנו אין דברים כאלה.
רגע, הסתכלו סביבכם. אולי דווקא ישנם בתוכנו החיים כך. מדובר בזרם הגדל מדי יום ומתעתד להיות רוב דמוגרפי בתוך זמן קצר. בעוד שכנינו תובעים דומוקרטיה, הללו מתעבים אותה מכל וכל. הממשל, התקשורת החפשית ובתי המשפט הם אויביהם המרים. החופש וההשכלה הם אידיאלים מגונים שיש למגר.
מוותרים על הדמוקרטיה
מדובר כמובן בציבור האולטרא-מאמין. ציבור הנשלט בידי קנאים בודדים שמצרים את צעדיו ותובעים ממנו ציות מוחלט לדבריהם. ובדיוק כמו בכל משטר טוטאליטרי, החופש
הפרטי והתקשורתי אסור. אינטרנט זה רע. סלולרי? רק בהכשר. תאכל רק מה שיתירו לך ותצביע רק למפלגה שיאמרו לך.
כן, בצורה אבסורדית, קיימת במדינתנו קבוצה השואפת לוותר במודע על הפריווילגיות שמעניקה הדמוקרטיה.
באופן אישי, אין לי בעיה עם אנשים שבחרו לחיות את חייהם בבית האסורים. כל אחד ומה שעושה לו טוב. אלא שקיים הבדל בין שכנינו לבין הנעשה אצלנו. לעממיי מצרים וטוניס יש מדינה לנהל. האחריות מוטלת אך עליהם, הרי במידה שתביא אותם האידיאולוגיה ההרסנית שבחרו לידי פשיטת רגל – הם אלו שירעבו.
מנגד, לשוללי הדמוקרטיה אצלנו יש מדינה מוכנה מראש ומי שישא בתוצאות האידיאולוגיה חסרת האחריות שהם שואפים להחיל, הוא דווקא הציבור הדמוקרטי ההולך ומתמעט. וזה כבר ממש לא מתאים לי. אני עדיין מעוניין לבחור מה לאכול, עבור מי להצביע ואיזה תוכן ברצוני לכתוב, בדיוק כפי שאני עושה ברגעים אלו ממש.
בלי פקודות
ישנן שתי סיבות עיקריות מדוע הפכה הדמוקרטיה לאויב של אותם אולטרא-מאמינים. הראשונה: מנהיגים טוטאליטריים זקוקים לאויב חיצוני כדי לקיים את שלטון הפחד שלהם על מאמיניהם. לכן הם מעמידים את בג"ץ, הפרלמנט, התקשורת ושאר סמלי הדמוקטיה כדת כפרנית המנוגדת לדתם.
בנוסף, הדמוקרטיה היא שיטת שלטון הנותנת לפרטים ולקבוצות את האפשרות לבחור, אך גובה מהם את מחיר האחריות. "אחריות" היא הדבר האחרון שהמאמינים מעוניינים בו. אין להם שום עניין לקחת אחריות על מגוון תחומים בחייהם. שמישהו אחר יחשוב ויחליט עבורם. לעולם ישבו על הגדר ויבקרו את הזולת הפועל.
אם הדמוקרטיה היא שיטת שלטון, הרי שהציונות היא אידיאולוגיה שבאה לפתור בעיה מסוימת. את בעית היהודים. לכן אף היא אויב. למרות שלא מדובר בדתות מתחרות מעצם הגדרתן, בכל זאת המחנה המאמין נלחם בהן בשצף קצף. הצירוף דמוקרטי-ציוני הצליח במקום שבו נכשלה היהדות האורתודוקסית באירופה. והנה, במקום להתקדם איתה, אנו נסוגים
מחדש אל אפלה רודנית אשר הוכיחה את כשלונה.
מי שנולד במדינה חופשית אינו יכול לסבול דיכוי. מעבר לשלוש השנים ההכרחיות בצבא, אין לי שום עניין שיחלקו לי פקודות. לכן, אל תגידו לי מה לאכול. לא בפסח ולא בכלל. אל תנסו לכוון לי לחורף את השעון באמצע הקיץ. אל תטיפו לי עם מי להתחתן והיכן להיקבר.
והכי חשוב: אל תספרו לי על "יהדות". כי הדת היא רק אמצעי בידיכם ולא מטרה. אני מעוניין לקיים את היהדות שלי כעניין תרבותי - ולא תחת שלטון טוטאליטרי.
לפנייה לכתב/ת 
