היו לי פעם נעורים
הסופר והתסריטאי משה זונדר, טוען כי אין תחליף לספרי התבגרות, שקריאה מחודשת בהם נעטפת בתחושה חמימה של משפחתיות אינטימיות ונאמנות. על אהבות נעורים ספרותיות
אין תחליף לספרי התבגרות שקראת בגיל ההתבגרות, ניצבים על המדף בחדר השינה במרחק שליחת זרוע, שקריאה מחודשת בהם נעטפת בתחושה חמימה של משפחתיות, אינטימיות ונאמנות, כפי שנדיר למצוא תחליף לחברי ילדות ונעורים שהכרת עד לגיל הגיוס.
"הלב - יומנו של נער", מאת אדמונדו דה אמיצ'יס
"הלב" פורסם לראשונה ב- 1886 וגיבורו, אנריקו, כותב יומן המספר את קורותיו במהלך שנה בבית הספר היסודי. חבריו של אנריקו היו גם חברי: "טייחי" עם חיקוי פי הארנבת, גרופי הסוחר, קרלו נוביס הנפוח, סטרדי העקשן ואיטי המחשבה, פרנטי המופרע, פרקוסי בן הנפח המוכה והמבוהל, דרוסי התלמיד למופת, קורטי השמח ומעל כולם, גרונה רחב הכתפיים בעל הנפש האצילה.
חבורה שכזאת. מתוך עטיפת הספר "הלב"
הזדהתי עם רגשות האשמה של אנריקו כלפי אביו, שעבד קשה מדי לפרנסתו. ביומן נכללו סיפורי מופת וזה שעשה עלי את הרושם העז ביותר היה "הלבלר הקטן מפירנצה". במבט מבוגר, הלאומנות האיטלקית הפאשיסטית מחלחלת בין שורות הספר ומוצגת כאהבת מולדת, ויש דמיון בין טקסי הזיכרון עליהם מדווח אנריקו לבין טקסי הזיכרון שחוויתי כילד בבית הספר שפרינצק בחולון.
"האדם הצוחק", מתוך "תשעה סיפורים" מאת ג'יי די סאלינג'ר
כשהיה בן 9, השתייך המספר ל"מועדון הקומאנשי" - 25 ילדים שאומנו בבייסבול בסנטראל פארק בניו יורק ע"י ראש השבט ג'ון גדסודסקי, בן ה22-. לאחר האימון סיפר להם בהמשכים סיפור הרפתקאות מהפנט אודות האדם הצוחק - גבר שנחטף בינקותו על ידי שודדים סינים שהכניסו את ראשו למלחציים.
סאלינג'ר. שניים סינים ומלחציים גדולים (צילום: AP)
האדם הצוחק גדל להיות בעל פנים מפלצתיים, כאשר במקום פה נפער בפניו חור אליפטי עצום. אל פגישות החניכים הצטרפה מרי האדסון, חברתו של ראש השבט, שהתעקשה להשתתף במשחקי הבייסבול והצטיינה כחובטת. נוכחותה הנשית, שכללה "ריח בושם נפלא", והזוגיות שלה עם ראש השבט שינו סדרי עולם. החברותא של הקומאנשים הזכירה לי את חברי לקבוצת הכדורסל של הפועל חולון, אותם פגשתי בכיתה ב', ויחד המשכנו אל קבוצות הילדים, הנערים והנוער.
תריסר זאטוטים שהפכו לגברים צעירים, שותפים לניצחונות ולמפלות, אליפות אחת, מסע משחקים בלתי נשכח לאנגליה ולסקוטלנד ובעיקר הרבה צחוקים. אחד מאיתנו, מיקי דורסמן, הפך לימים לאיש אמיד וכמו באגדה, קנה את המועדון והוביל כמאמן את קבוצת הבוגרים של הפועל חולון לאליפות היסטורית, על חשבונה של האלופה הנצחית מכבי ת"א.
"הגבעות השחורות של דקוטה", מאת מאיר אגסי
קיבוץ "גבעת הלוחם", הוא קיבוץ רמת הכובש שבו גדל אגסי, משמש כרקע ליום בחייו של זלי יהלומי. ילד דחוי, שלוד, בעל מראה גלותי, מושפל ומוכה, "קטן וחלש, חנפן ונמוך, מלשן ובכיין", שאהב לבדות ספורים והיה שקרן גרוע. אגסי מתאר את אכזריות ובדידות גיל הנעורים בקיבוץ באופן מדכא, עגום וריאליסטי, חף מרגשנות או נוסטלגיה.
גיל הנעורים: נוגה וריאליסטי (עטיפת הספר)
אגסי - סופר, משורר, עורך, צייר, אספן ומבקר אמנות, עקר לבריסטול שבאנגליה, היה מוכשר כמו שד אבל גם גבר עדין ופגיע שהתקשה למרפק את דרכו ולמצוא את מקומו הראוי בתרבות הישראלית. בפברואר 98' נהרג אגסי, יחד עם אשתו טסה ובנם הקטן דניאל בתאונת דרכים מחרידה. משאית מחצה את הרכב הקטן בו נסעו, על הכביש שבין ליברפול ללונדון.
"אתה, שלי", מאת ארי דה לוקה
הספר עוסק בתקופת קיץ בחייו של נער בן 16 מנאפולי, המדרים לכפר דייגים קטן ולומד את מלאכת הדיג. העלילה מתרחשת באמצע שנות החמישים והנער הקתולי מתאהב בבחורה בוגרת ממנו, יפיפיה ובלתי מושגת, קאיה שמה, אשר מתברר כי היא יהודייה ששרדה את השואה לבדה מקרב בני משפחתה.
סיפור אהבה של אחרי המלחמה (עטיפת ספר)
קאיה משתכנעת שרוחו של אביה שנרצח בידי הנאצים התגלגלה אל הנער. תולדות חייה של קאיה, ששמה האמיתי הוא חיה, משיקים לספור חייה של אמא שלי. זכיתי לעבד את הסיפור המופלא הזה לתסריט לקולנוע בהזמנת רפי אדר. פגשתי את דה לוקה - אדם מעורר התפעמות. שתקן, צנוע, בעל מראה סגוף המשדר עוצמה פנימית. נוצרי, פועל בנין וסבל לשעבר, פעיל שמאל, מטפס הרים, שהתאהב ביהדות ולמד יידיש. דה לוקה הפתיע אותי ואמר שמוזר בעיניו שהישראלים מתעניינים במה שקרה במשפחתם בדורות קודמים. לו עצמו אין מושג וגם לא ענין בשורשיו.
"מה מעיק על פורטנוי", מאת פיליפ רות'
גיבור הספר אלכסנדר פורטנוי גדל בשנות הארבעים של המאה הקודמת בניו יורק. בגיל 33, לאחר ביקור בישראל, הוא נשכב על ספת הפסיכיאטר, ומכאן מגולל רות' מפי פורטנוי מונולוג היסטרי וחסר מעצורים אודות ילדותו, נעוריו ובחרותו בבית יהודי נוירוטי וגזעני, תחת שלטונה של אם פולשנית חסרת גבולות, שנטעה בפורטנוי הילד רגשות אשמה נצחיים.
פיליפ רות'. גורם לך להרגיש שאתה לא לבד (עטיפת הספר)
דרך פורטנוי הנער שמאונן ושופך לתוך נתח כבד שעלה באותו ערב על שולחן המשפחה, ועד לתשוקה
המוציאה אותו מדעתו, שחש פורטנוי הגבר הצעיר כלפי ה"קופה" - פרחה מקסימה ממוצא איטלקי, שפורטנוי מת לחמוד בכל מצב אבל מתבייש בזוגיות שלהם ומזדעזע משגיאות האיות שלה. קראתי את הספר, המום, בגיל 15 והבנתי לשמחתי, שאני לא לבד בעולם הזה.
משה זונגר הוא מחבר הספר התיעודי "סיירת מטכ"ל" שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, ותסריטאי. ספרו האחרון, "חי צומח דומם" ראה אור בימים אלה בהוצאת כתר.
לפנייה לכתב/ת 
