שוליית המחסל
ג'ייסון סטתהאם ובן פוסטר חולקים ב"המכונאי" מערכת יחסים גברית מקצועית, בעלת גוון הומוארוטי. חבל שהסרט לא הולך רחוק בתיאור הזוגיות המרומזת כמו עם האלימות הבוטה שבו
מאז ירידת קרנו של ז'אנר המערבון, הפך העיסוק בדמותו של המחסל למוטיב חוזר ונשנה בסרטי פעולה. קור הרוח, שלמות הביצוע, ההתחככות המתמדת במוות – כל אלו מסופקים בשפע ובצורתם המזוקקת בדמויות אלו. אך כשבמרכז הסרט עומדת דמות של מחסל נדרש שימוש במרכיבים הסודקים את המקצוענות, אלו המונעים את הפיכת הדמות לגילום משמים של תהום מוסרית.
"המכונאי" ("The Mechanic") מנסה לעצב דמות של גיבור מורכב מבלי לפגוע בהצגת אקשן סוחף. לחובבי האקשן לא תהיה בעיה עם הסרט. הבימאי סיימון ווסט ("קון אייר") מביים אותו באופן ברוטאלי, בתיבול קצת מופרז של רשעות. מעריציו של ג'ייסון סטתהאם, המגלם את גיבור הסרט, מקבלים פיצוי הולם על התפקיד הבעייתי שהיה לו לאחרונה ב"בלתי נשכחים" של סילבסטר סטאלון.
בכל הקשור לרובדי העומק של הדמות, לדרמה של היחסים בין הדמויות, הסרט מסתפק בעיקר במניירות של עומק ומורכבות המותירות את הצופים מנותקים מהמתרחש. עומק אקזיסטנציאליסטי בנוסח "הסמוראי" של ז'אן-פייר מלוויל אולי קשה למצוא בסרט, אבל דינמיקה עם נגיעות הומו-ארוטיות מפתיעות דווקא יש.
החפוז המכאני
ארתור בישופ (סטתהאם), הוא "מכונאי" - מחסל מדופלם אשר מועסק בארגון מסתורי שדרכו הוא מקבל את משימותיו. יכולתו של בישופ לתכנן את הפעולה לפרטי פרטיה, אך גם לפעול בקור רוח בתור הסיטואציה ברגע שבו היא משתנה, הופכת אותו למחסל הבכיר של הארגון.
נער פוסטר. לומד מהטוב ביותר
לאחר השלמת המשימה הוא נוהג לחזור לביתו המעוצב בניו אורלינס ולשים בפטיפון את תקליט ועליו הקלטה של הטריו לפסנתר מאת שוברט (היצירה שבה נעשה שימוש הולם הרבה יותר ב"בארי לינדון" של קובריק). התקליט קשור למנגנון מכאני שמסיט את הקיר ומגלה את הצילומים והרישומים שסייעו בביצוע המשימה שזה עתה הושלמה. בין החוץ - החיסול, האלימות והשרירים התפוחים, והפנים של הבית המעוצב, וקלישאת העידון התרבותי מוגדר המתח בזהותו, מתח שאף אדם אינו רשאי להיחשף אליו.
כשהוא נשלח לחסל את הארי מקאנה (דונלד ס'אתרלנד), אחד מבכירי הארגון, והמנטור שטיפח אותו, הוא מהסס. הראיות שמוצגות בפניו על ידי דין (טוני גולדווין), המנהל הבכיר, מכריעות את הכף והמשימה מבוצעת.
אך להארי יש גם בן לא יוצלח בשם סטיב (בן פוסטר), ובישופ, המונע על ידי רגשות אשם, פורש חסותו על הצעיר. המחסל הופך לדמות אב והבן של המחוסל לשוליה. מול המאסיביות השרירית והמטופחת של סטטהאם, פוסטר, בוודאי בתפקיד זה, נראה קטן ופצוע. מול קור הרוח והדיוק המושלם של בישופ, לסטיב יש חייתיות שמתפרצת ברגעי אלימות.
יוצאים מהארון, ומכניסים לארון
ממניעים שאינם מנומקים ברמה העלילתית המפורשת, בישופ מחליט לחשוף מיד את כל סודותיו בפני הצעיר. הוא לא מסתפק בכך, אלא גם הופך אותו לדייר בביתו. בכדי לא לערער לחלוטין את המעריצים ההטרוסקסואליים של סטטהאם, עלילת הסרט מספקת לבישופ מערכת יחסים מזדמנת עם זונה יפה. אם המעריצים ממש מוכרחים, יש להם תירוץ להסיט את מבטם.
בזמן קצר להפתיע, לומד סטיב את המלאכה, ונשלח למשימת החיסול הראשונה. הקורבן הוא "מכונאי" נוסף, מחסל גבה גוף שטעמו המשובח בעיצוב ביתי אינו נופל מזה של בישופ, אבל הוא, בשונה מהגיבור, מזוהה מפורשות כהומוסקסואל. זהות מינית זו (המודגשת בחיבה לכלבי צ'יוואווה), מהווה את נקודת התורפה המאפשרת את חיסולו של ה"מכונאי" השני.
פוסטר וסטתהאם. המקצוע מחייב
בסצנה המטרידה והמוצלחת של ביצוע המשימה סודק המרכיב ההומו-אירוטי את פני השטח. בין ההגעה לרגע החיסול ובין אקט מיני יש גבול דק מאוד, דק הרבה יותר ממה שמוצג ברוב סרטי האקשן.
הסרט מתקרב למחוזות מעניינים, אך אינו מעז ללכת עד הסוף. הסוד של חיסול האב עומד בין בישופ וסטיב, וברור כי לא ניתן לטאטא אותו לנצח אל מתחת לשטיח.
אבל הדמויות אינן מפותחות במידה המאפשרת למרכיב עלילתי זה להגיע לכדי מיצוי מספק. הכיוונים המסוכנים המתקיימים ברמת הסאב-טקסט עוברים התקה לעלילת נקמה אלמנטרית המכוונת כלפי אלו ששיסו את בישופ במנטור שלו.
לגברים קשה לדבר על מה שביניהם, על הסודות שהם נוצרים בליבם. הרבה יותר קל להתגבר על המועקות באמצעות חיסול של גברים אחרים. הסרט מאבד את האומץ להגיע למחוזות העמומים יותר של הגבריות המוצגת בו, אך בכך הופך הוא עצמו הופך לגילום של דינמיקת ההתכחשות בין הדמויות.
