ג'אנק הפועלים
הסרט "קומפני מן" מבקש לשקם את כבודו השבור של הגבר האמריקני, שנפגע מהמשבר הכלכלי האחרון. יכול להיות שהוא היה מצליח בכך, אלמלא היה נבחר בן אפלק לתפקיד הראשי
המוטו על כרזת הסרט "קומפני מן" קובע: "באמריקה, אנחנו נותנים לעבודה את חיינו. הגיע הזמן לקחת אותם בחזרה". חייבים להודות, מוטו שמעורר ציפייה לסרט על אחוות גברים, שמתגברים יחד על המשבר הכלכלי.
ואכן, זה הסרט ש"קומפני מן" מנסה להיות. הוא עוקב אחרי שלושה גברים המפוטרים מחברה גדולה בה עבדו שנים, ועורכת קיצוצים במהלך המיתון של 2010. האופן בו כל אחד מהם מתמודד עם השלכות האבטלה על חייו, מנסה להציג תמונה עדכנית של העובד האמריקני: הוא יושב במשרד, התרגל להרוויח משכורות עתק, וההרעה במצבו הכספי באה לו כרעם ביום בהיר, וכמכה אדירה לאגו.
ג'ון וולס, שביים, הפיק וכתב, לקח חלק בכתיבה ובימוי של סדרות טלוויזיה שמציגות ערכים אמריקניים: "הבית הלבן", "אי.אר" ו"משמרת שלישית". סדרות שעוסקות באנשים שמצילים חיים או עושים ככל יכולתם לשמור על ביטחונה ואחדותה של האומה האמריקנית - מקום בו מי שמתאמץ ואוהב אדם, מצליח.
"קומפני מן" בנוי מאותם חומרים, ומנסה לשקם את דמותו של הגבר האמריקני, דרך החזרת ערכים של מסירות לעבודה שמעניקה לך ביטחון, ואחווה בנוסח "עובדי המשרדים של כל העולם התאחדו".
הולך בטל
סיפור של אדם שמאבד את עבודתו הוא נושא שקל להזדהות איתו, גם מחוץ לארצות הברית. כולנו שמענו על המשבר הכלכלי האחרון וריחמנו על אנשים שאיבדו את בתיהם, וכולנו מכירים מצבים של מיתון ומשברים כלכליים גם בארץ.למרות זאת, משהו בסיפור האישי של הדמות המרכזית בסרט, בובי ווקר (מנהל מכירות שמגולם על ידי בן אפלק), לא מאפשר להזדהות או לרחם עליו. ווקר מתחיל את היום בו הוא מפוטר בשחצנות יתרה. הוא מגיע לעבודה במכונית הפורש שלו, מתרברב על כמה נקודות השיג במשחק גולף, וחוטף הלם רציני כשהוא מפוטר. לוקח לו זמן רב להפנים שהמצב הכלכלי אכן עומד להשתנות, ושייקח לו יותר מכמה ימים להשיג עבודה חדשה.
חבל שלא הוקדש יותר זמן מסך למבטו המלנכולי של טומי לי ג'ונס
בעודו מעכל את מצבו החדש במשרדים שהחברה הקצתה למפוטריה כדי לקבל ייעוץ ולשלוח ממנו קורות חיים (לוקסוס שמפוטרים "רגילים" לא זוכים לו), ווקר ממשיך לשחק גולף ולא שש למכור את הפורש ואת הבית.
חברים - לא רק באגד
האדם שמעמת אותו עם מצבו מגיע בדמות ג'ק, בעלה של אחותו, שמתפרנס מבניית בתים, בגילומו של קווין קוסטנר. האח שמייצג מעמד נמוך, מזיע יותר ומשכיל פחות, עוקץ תדיר את ווקר על כך שהוא לא מתאמץ עבור הכסף שהוא מרוויח.השניים מתעבים זה את זה ביודעין, ואולי דווקא משום הניגוד המובהק ביניהם, ברור שעלילת הסרט תוביל לחיבור הכרחי בין השניים, ולגאולת כבודו של המפוטר הרגיל דרך עבודת כפיים, שתלמד אותו ערכה של עבודה אמיתית מהי.
קוסטנר מציג משחק משכנע של מעמד הפועלים.
בסרט קיימים שני סיפורים נוספים: יד ימינו של מנכ"ל החברה, ג'ין (טומי לי ג'ונס שמצטיין במבטים מלנכוליים) שמפוטר על ידי מי שהיה החבר הכי טוב שלו. וגם סיפורו שובר הלב של פיל (כריס קופר), עובד שהחל את דרכו בחברה כפועל פשוט, התקדם והגיע למעמד בכיר, עד שפוטר, כשהוא בן 60.
אדם מבוגר שחוזר להתחרות עם צעירים ממנו, נמצא במצב כואב הרבה יותר מזה של הגבר בן ה-37 שמגלם אפלק. גם סיפורה של הדמות שמגלם ג'ונס, שמתמודד עם משבר אמון בערכים עליהם גדל (כשהוא רואה את החברה שעזר לבנות הופכת לגוש מניות שטובת העובדים כבר לא נחשבת בעיניו), מעניין יותר מהסיפור המרכזי.
גיבור שחצן שהבעיות שלו נפתרות יותר מדי בקלות. אפלק
כנראה שהבמאי חשב שהסרט יעבוד יותר טוב אם ייתן לסיפור הצפוי של אפלק יותר זמן מסך, וחבל. מעבר לתחושה שהדמות השחצנית קיבלה את מה שמגיע לה, קשה לנתק את פניו של הכוכב מהסיפור נטול הפנים הכל-אמריקני שהוא מבקש להעביר. בולט מולו קוסטנר, שמשכנע ומעורר אמפתיה בתור הגבר הקשוח "מפעם", שעובד קשה כדי לבנות בתים באופן סמלי וברור מאוד.
זהו סרט לגברים, כשהנשים בו נדחקות לתפקידים שוליים בלבד. תשומת הלב המופנה כולה לשיקום הכבוד הגברי ולחזרה לערכי אחוות הפועלים של פעם, לא מרגשת. הסיבה לכך יכולה להיות שההתמודדות נראית קלה מדי, ואולי משום שהיא פונה קודם כל לקהל האמריקני, ופחות לקהל שמרגיש שנתקל במצבים כלכליים הרבה יותר מורכבים, שלא ייפתרו על ידי קצת זיעה וכמה טפיחות גבריות על השכם.
