ביצועיסט נוסח יואב בן צרויה
כבר חז"ל לימדו אותנו שמלכות ושררה בעולם השקר שלנו, לא מתאימה למי שהוא צדיק וישר. שררה ביצועית, יכולה להתקיים רק במי שיש בו חספוס ועזות פנים. הרב רוזן מזכיר לנו כי בחיים האמיתיים, אנחנו צריכים רמטכ"ל שיודע את העבודה
התקשורת הישראלית דורשת את ראשו של יואב גלנט. תחקירן חרוץ הצליח להוכיח, כנראה, כי יש ממש ברינונים על פלישתו לקרקע לא-לו. ובעיקר: חתימתו מתנוססת, לפי התחקיר, על תצהיר לא-אמת בנושא רישוי בנייה ואחיזה במקרקעין.
בהיבט המשפטי, סיפורים כאלה נגמרים בקנס, לעתים אפילו בהריסת מבנה לא חוקי, וטוב שכך. בתיקי אישי ציבור נרשמת הערה ואולי אפילו נזיפה, וטוב שכך. במקרה שלפנינו התקשורת הציבה גרדום, תחת כותרות של "אמינות", "נאמנות", "יושרה" ו"הגינות".
לא בדרישות התפקיד
אינני מכיר את האיש ואת שיחו, ובוודאי לא את כישוריו לתפקיד. איני מכיר את פרטי הפרשה ולא את טיעוניו. אבל אני מכיר את התקשורת הצלבנית, המתחרה בעריפת ראשים, ב"חשיפות" וב"גילויים".
אני בטוח ברמת ודאות מוחלטת שאם תחקירן מוכשר "יתלבש" על כל מועמד אחר לרמטכ"ל (או כל מישרה ציבורית מינהלית) - הוא ימצא עבירות דומות או שוות ערך. לכל אדם, ובוודאי למי שחי ופעיל בעולם המעשה, יש שכנים' ו"ידידים לשעבר", "פָּקודים" וסתם מתנדבי לשון הרע. זו רק שאלה של אמביציה עיתונאית. כלום יש ספק למישהו בהערכה זו?
בל תטעו, המסר איננו ש"כך עושים כולם" ולכן זה כשר, חלילה. אבל למרות העוון והחטא ואי היושר, ההגינות והאמינות - אין אלו סיבות הכרחיות לפסול אדם לתפקיד ביצועי. הייתי שואל את אבירי האמת והיושר האישי: האם הייתם מוכנים להציב כקריטריון לכהונה ציבורית, את הנאמנות בחיי המשפחה? בעיניי שאלת נאמנות זו בתחום היושר האישי - עולה על שאלת חתימה על תצהיר במסגרת התחכמות נדל"ניסטית. מי שסבור אחרת, אין לי שיג ושיח עמו; הוא חי בסולם ערכים שונה משלי, וצבוע - בעיניי.
המישרה הציבורית - כעבודות שירות
לפני כשנה וחצי הבעתי את עמדתי נגד הדחת שני אוגדנרים בצה"ל, תתי-אלוף צ'יקו תמיר ועימאד פארס, בשל עבירות משמעת ואי-אמירת אמת. הראשון איפשר לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צבאי ללא רישיון, והשני איפשר לאשתו לנהוג ברכבו הצבאי מבלי שהוא נמצא ברכב, כמתחייב מן הנוהל. בשני המקרים נגרמו נזקי תאונה (ללא נפגעים), ושניהם שיקרו בחקירה הראשונה. גם שם, כמו במקרה של המועמד הנוכחי לרמטכ"ל, השיפוד כוון לאי-אמירת אמת, ולאו דווקא לגזל הרכוש (פרט אשר כשלעצמו מעיד על היפוך ערכים מנקודת מבט יהודית-תורנית).
גם במקרים ההם טענתי כי למרות שמדובר היה ברכוש צה"לי, העבירות לא היו קשורות ישירות לתיפקוד הצבאי, והמבט היהודי לדורותיו מגלה סלחנות בדיעבד, בוודאי כלפי מי ש"רבים צריכים לו".
על אחת כמה וכמה בנדון, כאשר העבירה היא אזרחית נטו ללא כל השקה למישור הצבאי. יש למצות את הדין בנכבדנו הקצין כבכל אזרח. מי שלומד מדבריי לגיטימציה, סלחנות או סנגוריה כלפי חטאיהם של אישים - טועה בגדול. הם צריכים להיענש, ואפילו בחומרה יחסית, אך אל לנו לגרום להיפרדותם מן התרומה הציבורית. אדרבה, יגבירו ויעצימו לשאת בה כ"תיקון".
החיים האמיתיים בעולם השקר
בתורת החסידות למדנו שמלכות ושררה בעלמא דשיקרא (בעולם השקר), לא מתאימה למי שהוא ענו וחסיד וצדיק וישר כ...שאול המלך.
המלכות וכל שררה ביצועית, יכולה להתקיים רק במי שיש בו חספוס ועזות פנים, שתולדותיהן - התחכמות ו"עיגול פינות".
היה לנו כבר שר צבא בשם יואב. דוד המלך התלונן: "האנשים האלה, בני צרויה, קשים ממני" (שמואל ב' ג', ל"ט). בצוואתו הוא מחריף את ביקורתו: "אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם, וישם דמי מלחמה בשלום, וייתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במותניו ובנעלו אשר ברגליו" (מלכים א' ב', ה').
ואף על פי כן מסכמים חז"ל: "אלמלא דוד - לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב - לא עסק דוד בתורה" (סנהדרין מט, א'). אלה החיים האמיתיים, המחוספסים, הלא צבועים.
לפנייה לכתב/ת 
