מי מפחד מדעות אחרות?
הם התחילו כבטאון חתרני שדיבר על כל מה שהושתק בציונות הדתית - ועברו לקדמת השטיבל. המגזין "דעות" חוגג חמישים גיליונות, והרבה יותר ניצחונות קטנים. רק על דבר אחד עדיין אסור לדבר שם: פוליטיקה
בשני העשורים האחרונים החלו לעלות על שולחן הציונות הדתית מגוון נושאים, שעד כה טואטאו מתחת לשטיח. חלק משמעותי בשינוי נטל כתב העת "דעות" של תנועת "נאמני תורה ועבודה" - תנועה א-פוליטית, המעודדת שיח הלכתי שמבקש להתמודד עם שינויים.
"דעות" שחוגג בימים אלה את הגיליון החמישים, העלה במהלך השנים עשרות נושאים חברתיים בעלי חשיבות. הם כתבו על מסורבות גט, גירושים, נפגעות תקיפה מינית, חינוך, פמיניזם, אומנות, גוף האישה, אפליה בציונות הדתית, חינוך למיניות ותכנון משפחה ועוד.
מטפלים בכל בעיה
"ניסינו לעשות כתב עת רב תחומי", מסביר מאיר רוט, יו"ר התנועה לשעבר ומי שערך את "דעות". "רצינו לעסוק גם בנושאים שלא נגעו בהם עד כה בציונות הדתית, כמו אומנות וספרות, לצד נושאים חברתיים אחרים שהיו רלוונטיים לתקופה. יחד עם העורך הראשון, צחי מזומן, ועם הדס אחיטוב שהיתה מזכירת המערכת - התחלנו לחפש שדות אחרים. מרחבים שלא עסקו בהם עד כה, כמו ביקורת המקרא. התנאי שלנו היה תמיד שהדיון לא יהיה חד-צדדי, ויביא דעות שמרניות לצד פלורליסטיות. בכל נושא הופיעו מאמרים בעד - ונגד".
אחד הנושאים ש"דעות" העז לגעת בו לראשונה היה ההומוסקסואלים בחברה הדתית - נושא שאפילו לא טואטא מתחת לשטיח, ומלכתחילה לא קיבל רשות להיכנס לסלון. רשמית, הוא לא היה קיים.
"כתבנו על הנושא הזה מתוך הבנה שגם נושאים בעייתיים צריך להעלות, זה ייעשה מתוך עדינות ואמפטיה, ולא באופן וכחני", רוט אומר. "הרב רונן לוביץ שם נפשו בכפו, וכתב מאמר יפיפה על היחס הנכון כלפיהם, ומה ניתן לעשות. אני מודה שפחדתי, אבל אני חושב שזה התקבל באופן סביר. טוב משחשבתי, לא החרימו אותנו. היה חשוב בעיניי לכתוב על זה כי יש אנשים בחברה שלנו שזו בעיה קיומית מבחינתם. אם זה נושא אמיתי, אז צריך לטפל בו. עסקנו בנושאים נוספים שהיו שנויים במחלוקת, אבל עשינו את זה תמיד ברגישות".
לעורר חשיבה מחודשת
"מאחר ואנו תופסים את עצמנו ככתב עת שמציג מגוון של נושאים, אנו מעלים גם סוגיות שלא עולות על במת הציונות הדתית", מבהיר עומרי שאשא, עורך "דעות". "לעיתים יש לנו נושאים שקשים לעיכול. היה לנו גיליון שעסק בגוף והיחס אליו בציונות הדתית. כתבנו על מיניות. בכל אלה אנחנו עוסקים בעדינות, ומנסים לעורר חשיבה מחודשת. חשוב לעסוק גם בנושאים שלא מקבלים ביטוי, כי הם קיימים. יש בחברה הדתית אנשים שמתגרשים, ויש אנשים בעלי נטיות הומוסקסואליות. יש פה אנשים במצוקה.
"ברגע שמניחים את הדברים על השולחן ונוצר שיח, הם יכולים לקבל מענה. יש לזה גם חשיבות ברמה הציבורית. אנחנו רואים כיצד היחס משתנה, ובמקום לטאטא בעיות כפי שעשו בעבר - מתחיל תהליך של התבגרות".
רק לא פוליטיקה
אבל ישנה קשת נושאים השנויה במחלוקת, שרוט סירב לגעת בה. "האויב הגדול ביותר של הדתיות הפתוחה, זה הפוליטיקה", הוא מבהיר. "עסקנו ב-90% מהנושאים הקיימים, אבל אמרתי לאו מפורש לכל נקיטת עמדה של שמאל או ימין. לדעתי, העיסוק בפוליטיקה מהווה חסם לעיסוק בנושאים האמיתיים. היו לנו סביב זה ויכוחים קשים, מאחר והיו אנשים בתנועה שהרגישו שהעיסוק בנושא הפוליטי הוא חיוני, אבל התעקשתי על כך
שהבעיות החברתיות שאנחנו עוסקים בהן, תמשכנה גם אחרי שהעניינים הפוליטיים יוסדרו בצורה כזו או אחרת.
"היה לי כל כך חשוב לשמור על ניטרליות של העיתון, שכאשר חיפשתי מחליף - העברתי לו את השרביט רק אחרי שיחות נפש ארוכות, והבטחה שהעיתון לא יהיה מזוהה פוליטית. אני מתרשם שהמסר הזה מחלחל עד היום בעיתון".
הגישה האמפטית מלווה את מגוון הנושאים בהם עסק "דעות" בחמישים גיליונותיו. "היה חשוב לנו הקול האנושי", מסביר רוט. "דיון בהלכה - לא רק על בסיס פורמאלי. אני מאמין בחיבור בין מוסר והלכה. לפעמים זה קשה, אבל צריך לעשות מאמץ לקרב בין הדברים, ולמצוא בהלכה פנים אנושיות. אני חושב שהגישה הזו שלנו פרצה דרך. כשהתחלנו בשנות התשעים הקול שלנו היה ייחודי, ואני שמח שהיום יש לו שותפים נוספים. כשהתחלנו, העיתונות הדתית היתה דוגמטית ולא פתוחה. אני מרגיש שבזכות 'דעות' יש לנו חלק בשינוי ובפתיחות שיש היום בציבור הדתי-לאומי".
לפנייה לכתב/ת 
