טכנולוגיה והדור הצעיר: ילדים זה דרעק

<< קיטש-פייסבוק: ניצן VS פוקי ושוגי

ילדים זה דרעק! אומר הקשיש הממורמר בצאתו מהשירותים, בסצנה נשכחת מהאפוס ההיסטורי "אלכס חולה אהבה". למה הוא זועף? כי אלצ'קו הצעיר (כוכב הסרט) מעז לדבר בחוצפה עם המבוגרים סביבו. ואתם יודעים מה? אני מסכים איתו, אבל מסיבה אחרת.

דקה 3.35, מגיב 19.0. דור האינטרנט, אין לכם סבלנות לכלום

ילדים זה דרעק?! בואו להגיב בפייסבוק של ynet

אני מת שהדור הצעיר יתחיל כבר לדבר עם עולם המבוגרים סביבו. לאלו שנולדו בשני העשורים האחרונים יש גישה לכל כך הרבה כלים טכנולוגיים נפלאים. בזכות הרשת הם יכולים להיחשף לכל נושא בעולם, ללמוד בקלות, ולפוצץ את בועת ה"ילדים לא יודעים כלום" המטופשת שבגללה מערכת החינוך מפגרת אחרי התלמידים שלה והחברה שלנו מתפתחת לאט, ואל מחוזות שטחיים ומוזרים.

הלוואי והם יזיזו את התחת וישתפו אותנו בחוצפה שלהם. אני רוצה לראות חובבי טכנולוגיה צעירים שולפים רעיונות יצירתיים לעיצובי מחשבים או לשמוע אותם מתלוננים ומוכיחים ששירות מקוון שכולנו אוהבים הוא בעצם גרוע ומיותר.

יודעים מה? שיקומו ויגידו שמאה חמישים ושניים תווים הם הדרך הנכונה לטוויטר ולא מאה ארבעים. ויש להם גישה לכל המידע שברשת.   

אבל לנוער יש דברים הרבה יותר חשובים לעשות באמצעות המתנות שבנו עבורם הקדמונים: לנגן את האחרון של קופי פרץ בפול ווליום באוטובוס, לריב עם חבר כי הוא לא עשה להם לייק ולבכות לאבא'לה שלכולם כבר יש אייפד עם ציפוי פרווה ורוד וגם הם רוצים. יכול להיות שילדים נהיו עוד יותר דרעק בזכות האינטרנט והטכנולוגיה של ימינו?

דרעק זה שמחה

הטכנולוגיה אמנם יכלה לשפר את ילדינו ולהעשיר אותם, אבל כשחושבים על זה לעומק - היא בעיקר עשתה אותם עצלנים, מעצבנים, מפונקים ואפילו אכזריים. כמה פעמים יצא לכם לשבת ברכבת ובאוטובוס, ולדמיין את עצמכם דוחפים סמארטפון של 4,000 שקל עמוק לגרון של תיכוניסט מחוטט, שהחליט לבחור לו צלצול חדש מבין האלפים שיש לו על המכשיר, ולא מאמין באזניות?

הם הרי לא מאמינים בשטויות כמו מרחב אישי, ולא אכפת להם לעצבן את הסביבה. מבחינתם זו פשוט גירסה לא מקוונת של Share.  

כמה פעמים הלכתם וקניתם לילד נגן מוזיקה חדש, מצלמה דיגיטלית, טלפון סלולרי או צעצוע אלקטרוני כלשהו תוך כדי שאתם מהרהרים מה ההבדל בינו ובין המוצר שהוא עומד להחליף (אותו קניתם לילד לפני חצי שנה)? הם אף פעם לא מרוצים. שום דבר לא טוב מספיק עבורם, הם מאבדים עניין במהירות ויודעים שהרי אוטוטו יוצא דגם חדש וברור שאבא יקנה לי.

הטכנולוגיה משמשת להם גם למטרה נעלה אחרת: להרוס אחד לשני את החיים. מה שלפני עשור היה חרם בשכבה על מישהו מהכיתה שאמר מילה לא במקום הוא היום קמפיין רשת. ביריונות מקוונת היא מכה שיכולה לפגוע בכל ילד: הם חיים בפייסבוק, ויש ילדים שיושבים ומחפשים עוד דרכים להעליב את המוחרם ולפגוע בו.

ולמי שלא שם לב, ילדי העשורים האחרונים גם צורכים תוכן רדוד ומחורבן בשלל פלטפורמות (שרק נהיות יקרות יותר, לידיעתכם) ובונים את כל השפה והתפיסות שלהם סביבו - עוד הישג נפלא למטחנת הכסף של רשתות השיווק.

למכור סוכריה לתינוק

אחוז עצום ממוצרי הצריכה הטכנולוגיים מעוצב עבור ילדים בגילאי שמונה עד 12. למה? כדי לתפוס אותם כשהם קטנים. מהנדסים שוברים את הראש על אלגוריתמים מופרעים שנועדו לעקם את חוקי הפיזיקה - כדי לאפשר פיתוח של יומן ג'סטין ביבר שגם ישיר לבת שלכם קצת מהשיר שלו (שמתם לב פעם שיש לו רק שיר אחד?) ויאפשר לה לקנות את האלבום בלחיצת כפתור.

אז מה בעצם אני רוצה מהדור הצעיר? שיפסיקו לקטר להורים (ולהרעיש לי באוטובוס), ויתחילו לקטר למהנדסים. אם הם כל כך מפונקים, דעתנים, חצופים וחסרי בושה, מתים לחשוף מעצמם ולשתף את העולם - למה שלא יתעלו את האנרגיה הזו לטובת הכלל?

חישבו על זה: מי שמפתח את מוצרי הצריכה והשירותים המקוונים עבור ילדכם הוא בן אדם מבוגר, ואין לו יכולת לחשוב כמו ילד. מחקרי שווקים נבנים על ידי מבוגרים, שמתרגמים את השאלות שלהם לשפה של ילדים. בהרבה מקרים משפיע מבנה השאלה על התשובה. מה זה אומר? שאפשר לקלוע קרוב - אבל לא באמת לדעת מה ילדים רוצים.

וכאן אני מצטער על שכל כך נדיר שילדים יחברו יחד, ויפנו לחברות גדולות כדי להגיד "אתם יודעים מה? המוצר שלכם גרוע. אנחנו הלקוחות שלכם ואנחנו לא מרוצים. זה מה שאנחנו רוצים, וכך תוכלו לעשות את זה".

הם לא מרוצים? טוב מאוד. שיעשו משהו בעניין. אנחנו צריכים רעיונות יצירתיים חדשים, שיגיעו ממקומות חדשים ורעננים. משהו אומר לי שאם ילדים היו קצת יותר מעורבים, מקש ה-Caps Lock היה נעלם מזמן מהמקלדת, ומשהו כבר מזמן היה קורה בלינוקס.

דרעק אסור, דרעק מותר

אז אמרנו שצריך לתת לדור הצעיר להתבטא. חבל שפה בארץ מעדיפים לסתום לו את הפה, ולהרחיק אותו ממידע. כשאין גישה חופשית לאתרי אינטרנט, מוגבלת החשיבה העצמאית. בשנים האחרונות חלה עליה בשימוש בשירותי סינון אתרים. הבעיה היא לא בחסימת פורנו (סמכו על ילדכם, הוא ימצא דרך אחרת): יש לא מעט משפחות בהן חסומים ערכים בויקיפדיה ואתרים שלמים.

מה שהתחיל בתור שטיק של הציבור הדתי הולך ומתפשט גם בקרב שאר החברה הישראלית. אתם עובדים 12 שעות ביום? הילדים לבד רוב הזמן? לכו תדעו מה הם מוצאים שם, באינטרנט הזה שלהם: אולי יום אחד יסיים ילדכם את כוס השוקו שלו ויכריז שהוא רוצה להצטרף לנטורי קרתא?

הוא לא. למה? כי אם חינכתם אותו להבין שכתות יכולות להיות מסוכנות ולסבך את חייו - הוא לא ירצה שום קשר איתן. מה זה אומר? שהאינטרנט אולי יכולה להעסיק את הילד שלכם במשך היום, אבל שהחינוך הוא עדיין באחריותכם כהורים.

אז כן – האינטרנט נורא מסוכנת, ואפשר למצוא בה תמונות של ציצים ודברים אפילו יותר נוראים. יש בה רעיונות מסוכנים, כמו ליברליזם (לידיעת הקורא קים ג'ונג איל) או שוויון חברתי מלא לנשים (לידיעת הקורא עובדיה יוסף). אבל את כל התכנים הבעייתיים ברשת אפשר למצוא גם בכל מקום אחר, וביניהם גם את הרעיונות הנורא מסוכנים האלה. רוצים דוגמה? בכל אנציקלופדיה שיש לכם בבית.

בשורה התחתונה, הדור הצעיר מעצבן ומפונק. בואו נשתמש בו: ניתן להם חופש פעולה ומידע כדי ללמוד ולהבין מה הם רוצים, ניתן להם אוזן קשבת כשהם מציעים לנו לשפר את העולם שלהם, ונעצור את עצמנו מלזרוק להם את הסלולרי מהחלון של האוטובוס. זה לא רק רעיון טוב, זה החוק.

האם ויקיפדיה מייצרת תלמידים טפשים? כן ולא >>