הדרך אל העור, שר
שר הבלתי נלאית שבה אלינו בגיל 64 עם "בורלסק", אבל הקריירה שלה נפרשת על פני חמישה עשורים של שירים וסרטים. איך הפכה ילדת הפרחים המזמרת לדיווה חיזרית בעלת פני פלסטיק, ומתי כל זה יתפוצץ? כרוניקה של קמט ידוע בראש
השבוע יצא לאקרנים "בורלסק", בו שר וכריסטינה אגילרה נכנסות ראש בראש, דיווה ותיקה מול דיווה מתהווה. בעוד כבודה (המפוקפק) של אגילרה במקומו מונח, קורות חייה של שר קוסמים לנו יותר בשלב זה. מי שהחלה את דרכה כנערת פרחים, מסרבת בכל תוקף להזדקן בכבוד. אינספור הניתוחים הפלסטיים, גרמו לדיווה להיראות בגיל 64 כמו בובת שעווה שהשתבשה עליה דעתה. מילא הבוטוקס, אבל הבחירות הסגנוניות שלה בענייני ביגוד ושיער, לא ממש מוסיפות.
לפני שהחלה לבקר תדיר אצל רופאים חמושים באזמלים, שר התחילה את דרכה מוקדם, כשפגשה את סוני בונו בגיל 16. השניים התחתנו כשהיתה בת 19, והשיקו יחד קריירה מוצלחת של כזוג לוהט בשנות ה-60.
1965: סוני ושר "I Got You Babe"
בשלב הזה סוני בונו, שהיה המח הכותב מאחורי הצמד ובעלה המבוגר ממנה ב-11 שנה, עדיין נראה הרבה יותר
מפחיד ממנה. למעט כמה תנועות ריקוד ונדנוד לא ברורות, היא נראית לא רע בכלל.
הקריירה של הצמד נסקה, ותוכנית הטלוויזיה המשותפת שלהם הפכה ללהיט. סוני המשיך לכתוב ולהפיק שירים לאשתו, כולל יצירת המופת הבאה.
1973: שר ב"Half Breed"
הנוצות האינדיאניות והסוס המנומר הגיעו כנראה בהשראת השורשים האינדיאניים שאמה של שר טענה שקיימים בדמה, וללא קשר לדמו של אביה, שהיה ארמני.
השיזוף ומבנה הגוף הנאה הם רק ניצנים ראשונים של הביזאר העתיד לבוא.
כשהאהבה בינה לבין בונו נגמרה, הגיעו גירושים מתוקשרים היטב ב-1975, ושר המשיכה לקריירת סולו. לקח לה כמה שנים לחזור לעניינים, אך כשהגיעו שנות ה-80, היא כבר עמדה על הרגליים לבד. ב-1983 הוכיחה שיש לה גם כישורי משחק, כשהיתה מועמדת לאוסקר וזכתה בגלובוס הזהב על תפקידה כעובדת לסבית במפעל לפיתוח רכיבים גרעיניים ב"סילקווד" לצד מריל סטריפ וקורט ראסל.
1983: שר ב"סילקווד"
ב"מסכה" מ-1985 היא הפליאה לגלם אם משוחררת, וקצת, איך לומר, מופקרת בלבושה אך מלאת אהבה לילד מעוות במיוחד (אריק סטולץ). היא מתהדרת אמנם בשיער נפוח וג'ינג'י במיוחד לכבוד התפקיד, אבל למזלה, בנה מעוות הפנים מצליח לגנוב את ההצגה כיצור בעל מראה מטריד באמת.
1985: שר ב"מסכה"
ראויה לציון שמלת המיני השחורה נדיבת המחשוף שהיא בוחרת ללבוש לאזכרתו של בנה היקר. ניכר בה צער אמיתי כשהיא מהדסת לה בנעלי עקב אל עבר הקבר הטרי ומוכיחה שאין אהבה בעולם, כמו אהבה של אמא שמלווה בשני גברברים שרירניים.
שנתיים אחר כך, האינדיאנית הארמנית זכתה באוסקר ב-1987 על תפקידה כלורטה, האיטלקייה חמת המזג ב"מוכת ירח" לצד ניקולס קייג'. למרות שמדובר בעשור שידוע בטעם רע במיוחד בלבוש ושיער, הוא היטיב עם השיער של שר. למעט הבלחות כתומות פה ושם, היא התהדרה לרוב בתלתלים יפים שנראו אפילו אמיתיים לפרקים, ובגבות לתפארה.
1987: שר ב"מוכת ירח"
רמזים לכוח השרידות הלא הגיוני של שר (בדיחה שגורה קובעת שאחרי שואה אטומית, ישרדו על כדור הארץ רק הג'וקים ושר) נמצאים בסרט "המכשפות מאיסטוויק" לצד סוזן סרנדון, מישל פייפר והשטן, כלומר, ג'ק ניקולסון. איכשהו, גילום מכשפה מתיישב היטב על מישהי שכבר קרוב לחמישה עשורים ממשיכה להחזיק את הוליווד ותעשיית המוזיקה בכיס הקטן. לא מן הנמנע שמעורבים כאן כוחות אופל כאלו או אחרים.
1987: שר ב"מכשפות מאיסטוויק"
קשה לסמן את הרגע המדויק בו החלה ההידרדרות האסתטית של שר, אבל יש סימן מובהק שלה בקליפ מסוף שנות ה-80.
"If I Could Turn Back Time".
1989: שר בקליפ "If I Could Turn Back Time"
הופעתה בקליפ מ-1989 שכבר נכלל ברשימת הקליפים המטונפים ביותר, עם הביריות, השיער הנפוח, חיתול העור, שהיא לובשת במקום מכנסיים, והנטייה שלה להימרח על תותחים זקורים, מטרידה במיוחד. כל אלו מבהירים למה יש כל כך הרבה גרסאות דראג של הגברת.
שר שרה שיר שמח
שר המשיכה לשלב קריירה קולנועית לצד הפרסונה שלה כזמרת. כששיחקה את האם החד הורית של וינונה ריידר וכריסטינה ריצ'י ב"בתולות הים" ב-1990, שיר הנושא שהוציאה הפך להיט עבור מתבגרות באשר הן. בקליפ שר מראה מפגינה חיבה לג'ינסים קרועים, ובעיקר מתהדרת בתלבושות רטרו חמודות באופן יחסי משנות ה-60. העובדה שמדובר בתחפושת של ממש, גורמת לתספורת המנופחת שלה כאן להיראות סבירה למדי.
1990: שר ב"The Shoop Shoop Song"
שר הפגינה הומור עצמי משובח כשהוציאה ב-1993 גרסה מחודשת ל"I Got You Babe" עם צמד הפרחחים המונפשים מ-MTV ביוויס ובאטהד, כולל התבדחויות על חשבון האקס, בונו.
1993: שר, ביוויס ובאטהד ב"I Got You Babe"
שנה אחר כך, כשבונו נהרג בתאונת סקי משונה, שר מוכת היגון התאוששה לאט מהעצב, עד שמתחה מעלה את קצות השפתיים והוציאה ב-1998 אלבום חדש עם הלהיט "Believe" כשם האלבום, שזיכה אותה בגראמי ובחזרה בומבסטית למצעדי הפזמונים ורחבות הריקודים.
1998: שר ב"Believe"
בקליפ שר מתהדרת בנברשת של חוטי פלסטיק שמזדקרים מראשה, פוני וגוונים של בורדו ושחור. גם מקומו של
הבוטוקס על פניה לא נפקד, כשעיניה מודגשות עם מסקרה שעושה משהו ממש מוזר לריסים שלה. כל זה ארוז בטוניקה לבנה מטאלית, שמכינה אותנו לסגנון העתידני אליו עוברת שר בקריירה שלה.
לא הכי ברור אם היא מבכה כאן את מותו של בונו, או דווקא מכריזה בקולי קולות שהיא בסדר בלי גברים בחייה, כפי שהיא שרה בשיר הבא:
1999: שר "Strong Enough"
כאן היא שומרת את הפוני, אבל עוברת לבלונד פלטינה ושמלה מטאלית שחורה. היא המשיכה לתת ביטוי לחיבה שלה לשילוב הצעקני של שחור ולבן, כששיחקה בסרט התקופתי "תה עם מוסוליני". כשגילמה אמריקנית שחיה את החיים הטובים באיטליה בזמן מלחמת העולם השנייה, יכלה שר לחזור לרגע לשיער השחור, ולהתרפק בתלבושות תקופתיות גרנדיוזיות.
1999: שר ב"תה עם מוסוליני"
במילניום הנוכחי שר מיעטה לשחק בקולנוע. הזמרת המבוגרת ביותר שהצליחה להכניס שיר למקום הראשון במצעדים, הוציאה אלבום מצליח נוסף ויצאה לסיבוב הופעות עולמי, עליו הכריזה כסיבוב הפרידה שלה. בו זמנית, היא הצליחה לבסס את מעמדה כחייזר. הקליפים שלה הקצינו עוד יותר עם תפאורה שנראית כאילו שר היא לורד כלשהו שנמצא בחללית, והזר שהיא עונדת לראשה לא מצליח לתעתע לרגע ולגרום לנו לחשוב שמדובר בדמות אנושית.
2001: שר ב"Music's No Good Witout You Baby"
למרות דיבורים על פרישה, שר לא באמת הלכה לשום מקום, וחזרה להופיע בלאס וגאס ב-2008, נוצצת ומשונה יותר מאי פעם. חייזרית או לא, לאחר שהדיווה עמדה לצד בתה שז, כשזו עברה טיפולים כדי להפוך לגבר, שר הפכה באופן מוחלט ומוצדק ליקירת הקהילה הלהט"בית. בכוחות מחודשים, ובלי שאיבדה מעריצים, היא שבה אל המסך הגדול השנה עם "בורלסק".
שר מודעת לעובדה שיש זמרות צעירות בג'ונגל הפופ, שהיו מוכנות לעשות הכול כדי להגיע למעמד שלה. במהלך סיבוב ההופעות האחרון היא ציינה כמה מהן ואמרה שיש להן עוד הרבה ללמוד ממנה. קראו לכך שחצנות, אבל הסרט החדש מראה שהגברת ממשיכה להחצין את המופרכות שלה בעוז, ולהראות לאגילרה לאיזה רמות של מראה חיצוני והצלחה היא יכולה לשאוף.
