המרק שהתפספס: על גחמות גסטרונומיות

להערכתי עברתי דרך מרסיי פעמיים במשך ימי חיי הלא כל-כך קצרים; בשתיהן פספסתי, בשתיהן יצאתי עם תחושת החמצה. בקיץ האחרון, בין הפקקים של שבת בבוקר לבין האונייה שהייתי צריך לתפוס, בין הכבישים הסגורים לרגל שיפוצים לבין הגולם המדבר שמנווט באופן עצמאי, בין ההוראות שקיבלתי מהכסא לצדי של הגברת ומהספסל האחורי של הקטנה, לבין נסיון ניווט נואש כשאני מנסה (באופן עצמוני הפעם) להגיע למקום אליו אני אמור להחזיר את האוטו, כמובן שאחרי הסתובבות של שעתיים מצאתי את המקום, ישבה בו פקידה מנומנמת ואני בהיסטריה רבתי (כבר הבנתם שכשאני צריך לאכול משהו, אני היסטרי), מנסה להסביר לה את חשיבות העניין ואת חשיבות המהירות ולמה הפעם דווקא אני לא מתכוון להפסיד, שוב הפסדתי. הפסדתי את הבויבאז - מרק הדגים המפורסם של מרסיי, אותו תמיד פנטזתי לאכול במסעדה בנמל הישן.

השבוע הרגשתי שהשלמתי את החסר. סימנתי וי ובגדול על עוד גחמה גסטרונומית שלי. הזוג ב' הגיע מהמושב ובמקום להכין להם ארוחת ערב - ולשמוע את הביקורות הרגילות על איך שנבטי החמניה אצלנו בסופר העירוני לא טריים מספיק, שמן הזית לא ירוק מספיק, הזיתים כבושים מדי, המלפפונים עם טעם של ערפיח - הלכנו לאכול ב'רוקח 73'. אתם כבר יודעים שזה אחד ממקומות הדגים ופירות הים החביבים עליי. האמת, כל מה שאכלנו היה טעים והיין של בראבדו עשה חסד לאוכל, אבל את לבי צדה מנת הבויבאז בתפריט. המנה הספיקה לי אחרי שתי ראשונות, אבל אין ספק שלזוג נורמלי היא תספיק בהחלט. 

משלימים חוסרים (צילום: גיא רובננקו)

הגיעה מחבת עמוקה ובה מרק שטעמו כנקטר האלים ובו משתכשכים להם להנאתם שרימפסים, נתחי דגים וסרטן חביב. הנקטר היה מעט פיקנטי, עם טעם עדין של שום, עגבניות ופסטיס. ליד המחבת הוגש רויי - מיונז מצוין (בצרפתית הפירוש הוא 'חלודה' על שום צבעו. אין קשר לטעם!), ומספר טוסטים שנגמרו חיש קל. הזמנתי עוד לחם, שכן החלטתי שהטוסטים זה למתחילים, וטבלתי אותו בשקיקה ברוטב. עוד בקבוק מאותו היין, ותוך כדי חשבתי לי שאם לא היו מכירים אותי (או אם הגברת לא הייתה מטילה וטו) הייתי מבקש להעביר את שארית הנוזל לתוך ספל, אז אוכל ללגום ממנו לגימות עמוקות, להסתכל על מגרשי הטניס ולחלום שאלה תרני הספינות בנמל הישן.

עוף עם פסטה ושעועית

המרכיבים (ל-12 מנות):

12 שוקי עוף מקוצרות עצם (מבקשים בעדינות ובאדיבות מהקצב לקצר את העצם הבולטת, מה שגורם למנה להיות אסתטית יותר שכן בשר השוק מתכווץ והופך לכדור ממנו בולטת מעט עצם)

1 כוס שעועית לבנה מושרית ללילה

3 פלפלים אדומים, חתוכים לרצועות

2 פלפלים ירוקים, חתוכים לרצועות

1 פלפל חריף קטן קצוץ דק מאוד (חובה!)

1 קופסת עגבניות מרוסקות

מלח גס

מעט אגוז מוסקט מגורד

2 בצלים סגולים

2 בצלים לבנים פרוסים לטבעות

8 שיני שום קצוצות

1 חבילת פסטה, לא חשוב מאיזה סוג

שמן זית לטיגון

מעט מים רותחים

בצל ירוק לקישוט

1 כפית פפריקה מתוקה

(צילום: shutterstock) 

אופן ההכנה:

1. אחרי שמסננים את השעועית המושרית, מעבירים לסיר, מציפים אותה במים ומבשלים כשעה וחצי.
2. מתבלים את שוקי העוף בכל התבלינים ומטגנים בשמן זית בסיר שטוח עד להזהבה מכל הצדדים, מוציאים ומניחים בכלי מכוסה.
3. מוסיפים לסיר את הבצל והשום, מוסיפים בהדרגה את הפלפלים והעגבניות המרוסקות. משפרים תיבול, מחזירים את העוף פנימה, ומוסיפים את השעועית המבושלת והמסוננת. יוצקים מים רותחים כדי כיסוי, וממשיכים לבשל על אש קטנה עוד כשעה.
4. אחרי שהכל התבשל והעוף התרכך, חייבים לבדוק שנשארו נוזלים בשפע בסיר. משהו כמו אצבע אחת גובה מעל כל הפרודוקטים, אם לא - מוסיפים מעט מים רותחים.
5. מביאים את הסיר לרתיחה, מוסיפים את הפסטה פנימה ולא מערבבים. מתקנים תיבול עם מעט מלח, פלפל שחור ופפריקה ומבשלים כ-7-8 דקות עד שהפסטה מתרככת.
6. מכסים את הסיר ומניחים אותו על הכיריים למשך כשעה נוספת (בשעה הזאת הפסטה תספוג חלק גדול מהנוזלים ותהפוך לדביקה מעט אך טעימה מאוד).
7. להגשה: מניחים את הסיר השטוח על השולחן ועם כף עמוקה דואגים שכל אחד יקבל משוקי העוף, הירקות, השעועית והפסטה שנמצאת למעלה.
   

אגב, תבשיל זה, כמו כל התבשילים ברוטב, יהיה טעים כפליים למחרת. ובפעם השנייה שהכנתי אותו הוספתי פנימה במקום פלפל חריף כ-1/2 כוס רוטב צ'ילי מתוק, שכבר מזמן אני אומר שהוא הקטשופ החדש. הילדים אהבו את זה יותר והאמת, גם אני חשבתי שהמתיקות-חריפות הוסיפה לכל התבשיל.

• לאתר של רפי אהרונוביץ'