זוג יונים מתנשקות - אבל למה במרפסת שלנו?
יונת הבית היא אחד מהעופות הראשונים שבוייתו בהיסטוריה. החיזור שלהן כולל ניקוי הדדי של הנוצות ואף "נשיקות". מה חבל שלעיתים הן מהוות מטרד - אך יש מה לעשות. אז כמה יונים ראיתם באזור מגוריכם?
כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים, שמאפשר לכל אחד מאיתנו לסייע בכך, הוארך בשבוע נוסף. אז כדי שתוכלו להשתתף ולזהות את המינים השונים בחצרות ובגנים הסמוכים לביתכם, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.
את הצוצלת כבר הכרנו - אך הפעם נכיר את קרובת משפחתה - יונת הבית, שלמעשה היא זן מתורבת של זן הבר - יונת הסלעים. הן דומות בגודלן ובהתנהגותן ויכולות להעמיד צאצאים פוריים בהזדווגות ביניהן, אך תופעה זו של הזדווגויות בין הזנים גורמת ל"זיהום גנטי" של יונת הסלעים, שהולכת ונכחדת. למעשה כמעט כל האוכלוסיות של יוני הסלעים מעורבות עם יוני הבית.
יונת סלעים
יונת הסלעים מצויה בסכנת הכחדה חמורה באזורנו. בראשית המאה ה-20 היו להקות של רבבות אלפים בארץ, אך אוכלוסייתה התמעטה מאוד ב-100 השנים האחרונות בישראל, עם התפתחות החקלאות ועליה במספר יוני הבית. כיום הן נדירות מאד בארץ אך קיים שרידים של אוכלוסיה טהורה יחסית באזור נחל פארן בנגב.
יוני הבית לעומת זאת, נפוצות על פני כל חלקי תבל, לבד מהקטבים, והן יציבות בתחומי תפוצתן. הן מצויות בלהקות כל השנה ונוהגות ללון בריכוזי לינה גדולים בעליות גג, מתחת לגגוני סככות וכדומה. ליונה, כמו לכל בני משפחת היוניים, מעוף המאופיין בחתירות כנף מהירות ונמרצות.
יונת הבית היא אחת מהעופות הראשונים שבויתו בהיסטוריה והחלו לגדלן בשובכים. הגישה המקובלת גורסת שהיונה בויתה באסיה המערבית כבר באלף הרביעית לפנה"ס, זאת על פי ציורי יונים על כלי חרס מתקופה זו. היונה בויתה בעיקר כמקור לבשר, למטרות פולחן, כאמצעי לתקשורת (יוני דואר) לשעשועים (מרוצי יונים) ולנוי. לאחרונה היא משמשת גם למחקרים גנטיים.
כיום מוכרים כ-200 זני יונים הנבדלים בצבע, בגודל ובהתנהגות. צבען המקורי של יוני הבית היה כשל יוני סלעים - תכלכל-אפרפר, עם נטייה לירוק בראש, על הכנף יש לה 2 פסים שחורים, קצה הזנב שחור, הצוואר וחלקו העליון של החזה בוהקים בצבעי ירוק וסגול מתכתי וקשתית העין כתומה-אדמדמה. המקור שחור ויש לה עליו דונגית לבנה - עור רך ותפוח שבו מצויים הנחיריים. .
יונים עפות
לרבות מיוני הבית יש צבעים דומים, אך בעקבות הכלאות ותירבות של אלפי שנים, יש גם גוונים אחרים בהתאם לגזע, לזן ולתת הזן: אפור-תכול, חום-אדמדם, שחור, כחול-סגול, צבעים מעורבים ולבן. ע הרגלים לעיתים אדוומות ולעיתים יש עליהן נוצות.
האכלת יונים? זה מועיל לסביבה
יונת הבית משמיעה קולות המיה וגרגור, בעיקר על ידי הזכרים בתקופת חיזור. קול נוסף שמאפיין אותה הוא משק הכנפיים בעת המעוף.
בדומה לכל בני משפחת היוניים, היונים בולעים את מזונם בשלמות. בתחילת תהליך העיכול הוא מאוחסן בזפק גדול - התרחבות של הוושט, בו מתרכך המזון לפני שהוא עובר לקיבת שרירים (קורקבן) שמשמשת לטחינת המזון. היונים נוהגות לבלוע אבנים קטנות כדי לסייע בטחינת המזון בקיבה זו.
בנוסף, לשם ריכוך המזון, בני משפחת היוניים לוגמים מים בלגימה ארוכה וללא הפסקה. המים מששמים אותן גם לקירור גופן, ויונים שחיות באזורים נטולי מים נוהגות לעוף מידי יום מרחק של 20 ק"מ ויותר למקור מים. האכלת יונים היא מנהג נפוץ ויש הסבורים כי זה אף מועיל לסביבה.
נשיקת יונים
היונה חיה בזוגיות מונגמית לאורך שנים, וכשאחד מבני הזוג נפטר - קשה לבן הזוג הנותר ליצור קשר עם בן זוג חדש. במהלך החיזור, הזכר מבצע מחוות שכוללות מעופי ראווה בהם הוא נוסק במשק כנפיים, נוחת ליד זוגתו, פורש את הזנב ואוסף אותו, מנפח את נוצות גופו ואת צווארו, מקשית את צווארו, מטה את מקורו כלפי מטה והומה ללא הרף, כל זה כשהוא סובב סביב הנקבה.
חיזור נמרץ
בהמשך החיזור מנקים בני הזוג ומסדרים זה לזה את נוצות הראש והצוואר. הזכר מאכיל את הנקבה בדומה להאכלת גוזלים, במה שנקרא "נשיקת היונים". מחוות אלה יצרו את הדימוי של "זוג יונים" המעיד על בני זוג שאהבה והרמוניה שורה במעונם.
סירוק נוצות הדדי
במהלך עונת הקינון, בין מרס לאוגוסט, משלימה יונת הבית 2-3 מחזורי קינון.הן נוהגות לקנן במקומות סגורים ואפלוליים כמו עליות גג של בתים. את חומרי הקינון אוסף הזכר והוא מביא אותם לנקבה, שיושבת במקום, מקבלת את הזרדים, מניחה אותם במקום ברישול ויוצרת משטח רדוד שבמרכזו גומה שטוחה. כשהקן מוכן, הנקבה מטילה ביצה ראשונה בערב, ואחת נוספת כ-40 שעות אחריה.
גם היונה מזיעה
הדגירה מתחילה מהטלת הביצה הראשונה ונמשכת 17-20 יום. הביצים לבנות ואליפסיות. הזכר והנקבה מתחלקים ביניהם בדגירה: הנקבה בלילה ובבוקר והזכר באמצע היום ואחרי הצהרים. הגוזלים בוקעים לפי סדר ההטלה, בהפרש של כיום וחצי זה מזה והם סומים ומכוסים פלומה דלילה וצהבהבה.
נישוק הדדי והזדווגות
בדומה לשאר בני משפחת היוניים, ההורים מאכילים את הגוזלים בחלב יונים שהם מייצרים בזפק שלהם, והגוזלים אוכלים את חלב היונים ישירות מגרונם. המרווחים בין זמני ההאכלה גדולים ויכולים להמשך שעה ויותר, בשונה מציפורי השיר שמאכילות את גוזליהן מידי מספר דקות.
כעבור מספר ימים מתחילים ההורים להאכיל את הגוזלים גם בזרעים שעברו ריכוך בזפק. בגיל 28 יום הגוזלים מוכנים לתעופה, אך נותרים בסביבת ההורים ואף מבקשים מהם מזון במשך כשבוע וחצי לאחר היציאה מהקן. ההתבגרות המינית חלה בגיל 5 חודשים בערך.
גוזלי היונים מסוגלים לשהות בסביבה עם טמפרטורות גבוהות, עד ל-50 מעלות. כמו יתר העופות, הם נוהגים לצנן את גופם על ידי פתיחת המקור, אך כשהטמפרטורות גבוהות מאד הם נוהגים לאדות מים מבעד לעורם, ממש כמו הזעה.
סמל השלום
היונה מוזכרת במקרא 32 פעם, יותר מאשר כל עוף אחר. לראשונה היא מוזכרת בסיפור המבול, כמי שחזרה אל התיבה עם עלה של זית (בראשית, פרק ח פסוק י"א). מאז, תמונה זו, של יונה עם עלה של זית, משמשת לסמל של שלום ושלווה. בשיר השירים מוזכרת היונה מספר פעמים, תמיד כדימוי לאהובה. קול היונה שימש גם להבעת רגשי עצב וגעגועים, ודמותה שימשה לעיטור בבתי כנסת קדומים, למשל בחפיצבה ובבית אלפא.
בתקופת בית שני נהגו לגדל יונים לשם הקרבת קורבנות בבית המקדש. גידול יונים למטרות פולחן היה מקובל בקרב עמים רבים והיונה נחשבה לעוף מקודש הקשור במיוחד לפולחן אלות הפוריות. לצד זאת, הלשלשלת שלהן נחשבה לדשן משובח ביותר.
המבנים שבהם נהגו לגדל את היונים נקראו על שמן - קולומבריום, והיו להם קירות עם כוכים רבים שבהם קיננו היונים. כמה מהם נשארו עד היום במקומות שונים בארץ, בעקר באזור בית גוברין, ומיחסים אותם לתקופה ההלניסטית. התרבות המוסלמית היוניים מקודשות עד היום. הם נוהגים לשמור על היונים המקננות בערים ובמיוחד על אלה שמקננות במסגדים או בסמוך להם.
קולומבריום (צילום: רשות הטבע והגנים)
לכל היונים חוש מפותח למציאת הבית שנקרא Homing. תכונה זו נוצלה לטיפוח של יוני דואר, המסוגלות לחזור ממרחק של 1,000 ק"מ אל השובך שלהן. יוני הדואר היו בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם הראשונה וגם בארץ נעזרו בהן בזמן מלחמת העצמאות. נמצא שהן מתבססות על חוש הראיה, הריח, רגישות לגלים אלקטרומגנטיים, חוש מגנטי, חוש זיכרון וכושר ניווט על פי השמש, אך עדיין אין הסבר מדעי מלא לתופעה זו.
היונים כמטרד
במקרים רבים מהוות יוני הבית מטרד לבני-האדם. הן מתמקמות במסתורי כביסה, אזורי מנועי מזגנים וגגונים, וגורמות ללכלוך, ריח רע ולהעברת כיני יונים ומחלות. בנוסף, הלשלשת שלהן מהווה מצע לטפילים וגורמת להרס של מתכות מגולוונות כמו מרזבים ושלדי מתכת.
בכל רחבי העולם מחפשים פתרונות לבעיית יוני הבית המתרבות והמלכלכות. בארץ הן גורמות לנזק כלכלי ברפתות, בלולים, בממגורות גרעינים ובכל מקום בו יש מזון הנגיש ליונים.
מאחר שיונת הבית אינה חית בר - לא חלים עליה חוקי הגנת חיות הבר. מדיניות הרשות לשמירת הטבע והגנים היא לאשר ירי ולכידה של יונים במרכזי מזון לבעלי החיים ללא הגבלה ולנפק באביב היתרים לירי ביונים בשדות קצורים. ישנן מספר שיטות לסילוק יונים:
- לסגור את האזור בעזרת רשתות דיג או רשתות שקופות שניתן לרכוש בחנויות לצרכי בניין או לצורכי חקלאות.
- לכסות את האזור בדוקרנים שאינם מאפשרים את עמידת היונה.
- לרסס דבק מיוחד שאינו מזיק ליוונה, אך גורם לה הרגשה בלתי נעימה ברגליים ומונע ממנה לחזור.
- תלית אביזרים מנצנצים ומרשרשים כמו בקבוקי פלסטיק שקופים מלאים במים, דיסקים של מחשב או שקיות פלסטיק - מבריחים את היונים.
- הצבת בובה של דורס, רצוי דורס לילה, או בובת נחש.
שמה המדעי של יונת הבית הוא Columba Livia domestica. באאנגלית היא נקראת Feral Pigeon ובערבית - חמאם. שמה המדעי של יונת סלעים הוא Columba Livia, באנגלית: Rock Dove, ובערבית: חמאם טוראני.
הצצות נוספות לציפורים שחיות לנו ליד הבית:
- שריקות בלילה: הכרוון מתעורר לפעילות
הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו ולבדוק האם העורבים התרבו באזור מגוריכם? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שיתקיים עד ה-8.2.2014. למידע נוסף הקליקו כאן
לפנייה לכתב/ת 
