החזית הדו-לאומית לשחרור המזה"ת
איך זה מרגיש, שמזרח תיכון שלם, צריך להיות משועבד לדיקטטורות בשירות המערב, רק כדי לשמר הספקה שוטפת של מים, גז, עובדים זרים, חשיש, תרבות גבוהה, תרבות נמוכה וגדרות ביטחון לווילה הנובורישית שהקמנו בג'ונגל הברברי
בצהרי סוף שבוע ניו יורקי קפוא, מול בניין האומות המאוחדות, הפגנו זה לצד זה פלסטינים, יהודים ישראלים, מצרים, תוניסאים וצעירים אחרים מהמרחב הים תיכוני, מתוך אחווה עם כוחות החופש המתעוררים במזרח התיכון. שמנו לנו כמטרה משותפת להילחם בכל דיקטטורה המנסה לחבל בזכויות של כל אדם לחיים חופשיים.
- מצרים על סף הפיכה - כל הדיווחים והתמונות - בעמוד מיוחד
- עדכונים שוטפים בפייסבוק של ynet
הפגנו בעד העם המצרי ומאבקו הצודק בדיקטטורה של מובארק, צעדנו למען העם הפלסטיני ומאבקו הצודק בשלטון הגזל והאפרטהייד של" הדמוקרטיה היהודית". שרנו למען העם האיראני ושאיפתו לחרות ונגד שלטון האיתולות. והרגשנו שאנו לוקחים חלק במהפכת היסמין שהעם התוניסאי האמיץ הראה לנו את דרכה.
יהודים וערבים בהפנגה (צילום: אודי אלוני)
מספר אנשים שאלו אותי איך זה ש"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" היא היחידה המתנגדת למהפכת היסמין המזרח תיכונית. פתחתי אתרי רשת ישראלים וחשכו עיניי. בעוד כול העולם תומך בעידן חדש של דמוקרטיה, רק מנהיגי ישראל, פרשני העיתונות שלה, כולל אנשי שמאל בכירים, מביעים תמיכה מלאה בדיקטטורה המזרח תיכונית.
הדרך הטובה ביותר להסביר את התגובות בישראל למהפכה, היא לעשות שימוש קצת חופשי בפילוסוף סלבוי זיזק, שאוהב לספר על זאב הערבות מהסרטים המצוירים של "רוד ראנר", הממשיך לרוץ באוויר אחרי שהצוק נגמר ואינו נופל מיד לתהום. הוא מסביר שזאב הערבות, מתוך דחף חמדנות בעלת נטייה אובדנית, מאבד את הקשר עם עיקרון המציאות, מתוך אמונה אידיאולוגית עיוורת שציפור המדבר שייכת לו כדי לספק את תאוותו.
כמוהו גם אנחנו רצים על פני תהום של קונצפציות ואידיאולוגיות חלולות שאבד עליהם הכלח. וכל מי שמעז להזהיר, מוקע על עמוד הקלון. אמנם הפרשנים מטעם, ממשיכים לטעות ולהטעות פעם אחר פעם. אך יום יבוא "והבלתי מרוצים בעליל" יצאו לרחובות ויצעקו צעקה שתשמע מקצה העולם עד קצהו, ומדינה שלמה תסתכל למטה, רק כדי לראות שהאדמה נשמטה מתחת רגליה ואז היא תצנח למצולות המציאות וחס וחלילה תתרסק לרגליה.
שעבוד דמוקרטי
מתוך תובנה זו הוקמה, מול בניין האו"ם, שותפות מהפכנית של יהודים-ישראלים ופלסטינים-ערבים ושמה "החזית העממית הדו-לאומית לשחרור המזרח התיכון" קבוצה הרואה במאבק הלא אלים והצודק לשחרור פלסטין חלק ממאבק גדול יותר. מאבק החושב על מושג החופש בפרדיגמות שמעבר לדתי וללאומי, תוך כבוד לשאיפות דתיות ולאומיות אלו והרחבתם לחשיבה אוניברסאלית.
אולם במדינת ישראל של היום, בכדי לשמר את ההכחשה, ולרפדה בלחם שעשועים ורוחניות יהודית. לא מספיק לשמר שני מיליון מעניי עירנו ככוח עבודה זול וחסר זכויות, גם לא מספיק לדכא ארבעה מיליון פלסטינים ולהשפילם ללא הפסק ועוד לגרום לעניי עירנו לשנוא אותם במקום להתמרד נגדנו.
מסתבר שכדי לספק את תאבונה של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". צריך שכל המזרח התיכון כולו יהיה משועבד. ואז השאלה הנשאלת היא: איך זה מרגיש, שמזרח תיכון שלם משועבד לדיקטטורות בשירות הוד מעלתה, ארצות הברית ,רק כדי לדאוג להספקה שוטפת של מים, גז,שפחות מין, עובדים זרים, חשיש, תרבות גבוהה תרבות נמוכה נערים זכים, וגדרות ביטחון לווילה הנובורישית שבנינו בג'ונגל או במדבר הברברי?
בקבוצה המשותפת כל אחד משמר את זהותו הפרטיקולארית. אך במקביל משתתף במאבק לערכים האוניברסאליים של צדק ושוויון.. קבוצה הרגישה לתהליכים הסטורים שמתחוללים באזורנו ואף מודעת לסיכונים הצפויים למהפכה משני כוחות-על ריאקציונרים: הפונדמנטליזם הדתי, יהודי או מוסלמי מחד, ודיקטטורה פוסט קולוניאליסטית, הדואגת לאליטות שלה בלבד מאידך. כבר עכשיו אפשר לראות את השילוב הקטלני של שתי הכוחות הריאקציונרים הללו כמרכיב העיקרי של ממשלת ישראל, וגם לזהות אותם הכוחות ההורסים את החברה הפלסטינית מבפנים.
בין שני כוחות אופל אלו, קמה עוצמה שלישית וזוהרת של כוחות אזרחיים שנלחמים על דרך חדשה. מי יציל אותה מלא ליפול לידי איראן או אמריקה. אי אפשר לעמוד מהצד ובסוף לומר בקול דטרמיניסטי: אמרתי לכם. עדיף לקחת חלק במהפכת היסמין ולנסות לייצר מקום שישתלב במזרח תיכון, שמנסה להגדיר את עצמו מחדש - כחופשי.
הפוטנציאל שלנו בין הים והנהר, מורכב משני מיליון עניי הארץ, ארבעה מיליון פלסטינים חסרי זכויות וחצי מיליון אליטיסטים עם רגשי אשם. זה ממש לא רע כדי להתחיל מהפכה.
אודי אלוני בשם החזית העממית הדו לאומית למזרח תיכון חופשי
לפנייה לכתב/ת 
