חופשת לידה לגברים, בנוסף לאשה ולא במקום

יום המשפחה, שהיה בעבר יום האם, הוא הזדמנות טובה לדבר על שוויון בחלוקת התפקידים בתוך הבית ולא רק בסביבת העבודה. כינון חופשת לידה המיועדת לגברים יכולה להיות צעד ראשון בדרך לשינוי התבניות המגדריות המסורתיות. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הנפיק לפני מספר חודשים כותרות ענק, לא בגלל מדיניות החוץ או הרפורמות הכלכליות של ממשלתו, אלא כי הפך לראש הממשלה הראשון שיצא לחופשת לידה. החדשה, לכאורה, לא חדשה של ממש. בבריטניה יש חוק המאפשר לאבות טריים לצאת לחופשת אבהות.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

למרות שבישראל, אבות יכולים לצאת לחופשת לידה, היכולת הזו נשארת על הנייר בלבד, ולאו דווקא בגלל שהגברים ישראלים שוביניסטים במיוחד. בישראל אבות יכולים לקחת חלק בחופשת הלידה רק אם זו באה על חשבון חופשת הלידה של האם ובתנאי שהאם חוזרת לעבודתה. אפשרות זו הפכה במהרה ללא רלוונטית. ראשית כי חופשת הלידה של האם הישראלית

 קצרה מלכתחילה - רק 14 שבועות, ושנית כי אפשרות זו אינה מגובה במדיניות ממשלתית ומותירה את ההחלטה לצאת לחופשת אבהות כעניין פרטי ואישי.

במדינות רבות באירופה ניתנת חופשת אבהות - שזו חופשת לידה בתשלום מלא, המיועדת רק לאבות ושאיננה ניתנת להעברה לאם, בנוסף לחופשת הלידה המיועדת לאם. במדינות בהן עברו לחופשת אבהות, כחלק ממדיניות ממשלתית לקידום שוויון בין המינים, ההיענות מצד האבות לצאת לחופשת לידה גברה בצורה משמעותית. לעומת זאת, במדינות בהן ניתנת אופציה להעביר חלק מחופשת הלידה של האשה לגבר, נשמרים דפוסי התנהגות שמרניים, לפיהם נשים הן אלה אשר יוצאות לחופשת לידה.

למען התינוק והאשה

בבלגיה, סלובניה ובפורטוגל אבות זכאים לחופשת לידה שאינה ניתנת להעברה, בת שלושה חודשים. בגרמניה ובשבדיה אבות זכאים לחופשת לידה של חודשיים שאינה ניתנת להעברה ובמדינות אחרות כמו ספרד, צרפת, אנגליה, ודנמרק קיימת חופשת לידה בת שבועיים המיועדת לאבות ואינה ניתנת להעברה.

בפורטוגל וסלובניה, בהן אבות זכאים לשלושה חודשים חופשת אבהות, שבועיים הנים חובה. מניסיונן של מדינות המאפשרות חופשות אבהות מזה מספר שנים, ניתן ללמוד שמדיניות זו, לא זו בלבד שהיא מאפשרת לאבות לקחת חלק בטיפול ובכך מיטיבה עם רווחתם של הילדים ושל המשפחה כולה, למדיניות זו השפעה חיובית גם על נשים בשוק העבודה: ככל שהחופשה שנוטל האב ארוכה יותר, כך עולה שכרה הממוצע של האם.

בסקר שנעשה בקרב הגברים בישראל, כ-70% מכלל הנשאלים אמרו כי היו שמחים לצאת לחופשת אבהות, אולם חלק מהנשאלים היה נמנע מלעשות זאת בגלל החשש מפיטורין או מעיכוב הקידום בעבודה.

בישראל, גברים אינם המפרנסים היחידים במשפחה, אך עבודת הטיפול בילדים ותחזוקת הבית נותרה עדיין באחריותה המרבית של האשה. הסיבה לכך היא שעל אף ההצהרות למען שוויון בין המינים, המודל לתכנון מדיניות עדיין מבוסס על תפיסה לפיה התפקיד העיקרי של הגבר הוא לפרנס את המשפחה, כשטיפול בילדים נתפס כדבר משני ואילו תפקידה העיקרי של האשה הוא לטפל בילדים והשתתפותה בשוק העבודה הינו עיסוק משני. מודל זה משמר חלוקת עבודה מגדרית וגם מכתיב את הנורמות בשוק העבודה. יתר על כן, מודל זה משפיע על כלל הנשים, גם אם אינן אמהות.

על מנת לאפשר לאבות להיות שותפים מלאים בגידול ילדיהם, יש לקבוע "מפת דרכים" להשוואת חופשת האבהות עם חופשת הלידה המיועדת לאם. כצעד ראשון יש להתחיל בקביעת חופשת אבהות

 בת שלושה שבועות בתשלום מלא, של 100% מהשכר, בנוסף לחופשת הלידה המיועדת לאם. חופשת אבהות צריכה להיות בלתי תלויה בחופשת הלידה של האם וצריכה להינתן כזכות אינדיבידואלית ששני ההורים זכאים לה בנפרד.

על-מנת לשבור את החלוקה המגדרית של העבודה יש לשנות את המדיניות שמשמרת את החלוקה הזו. סביר להניח כי נופתע לגלות, שכמו באירופה, שכאשר ניתנת הזדמנות ממשית, גם הגברים הישראלים ירצו לקחת חלק בגידול ילדיהם ולחיות בחברה סטריאוטיפית פחות ושוויונית יותר.

ולריה סייגלשיפר אחראית מדיניות וממשל ב"פורום נשים לתקציב הוגן"