מי הכי טוב? העם היהודי
אם תשאלו את נחמיה רוטנברג, שכתב את הספר "למה יהודים מצליחים", אין שאלה בכלל שמדובר בעם עם גנום מוצלח במיוחד: "אנו רואים את המציאות בצורה חדה יותר". ויש לו גם מה לומר למי שיטען שהספר יעורר אנטישמיות
העם היהודי בילה את מרבית ימיו בתור קבוצה אתנית לא מאוד אהודה. אבל למרות שההיסטוריה שלנו מלאה במקרים שבהם גם שילמנו מחיר יקר על חוסר הפופולריות הזה, תמיד הקפדנו לשמור על המיתוג העצמי של ה"בן החכם".
ככה זה במספרים: כחמישית מזוכי פרס הנובל היו יהודים (יחס שגדול פי 100 מחלק היחסי של העם היהודי באוכלוסיית העולם) וכך גם מחצית מזוכי פוליצר לספרות. בשחמט, יותר ממחצית מהאלופים היו יהודים. בניו-יורק יש 3,500 משרדי עורכי דין של יהודים ו-8,000 רופאים מאותו הגזע. בסקר שערך מכון "זהות - נפש יהודי" בוינה ובפריז בקרב סטודנטים שאינם יהודים, העריכו מרבית הנשאלים שמדובר בעם המונה עשרות מיליונים.
בימים אלה רואה אור הספר "למה יהודים מצליחים", שכתב ראש מכון זהות, הרב נחמיה רוטנברג. הספר אינו מחקרי, אבל מציג אוסף של עובדות, מלוות בסיפורים אישיים ותיעודים שמבקשים להמחיש את הצלחתם של היהודים. הצלחה, שמבחינת רוטנברג, אין בה סימן שאלה, אלא היא קיימת כעובדה.
יש בנו "משהו"
"אני לא עונה בספר על השאלה 'למה יהודים מצליחים'", הוא מסביר, "מבחינתי אין כאן בכלל שאלה. ואין גם תשובה חד-משמעית. אם הייתה תשובה אחת, מישהו כבר היה מנסה לסתור אותה ולערער עליה. יש כאן תופעה מיוחדת שקשה להתווכח איתה. יהודי מצליח כי יש לו גנים מיוחדים. אי-אפשר להתווכח עם זה. יהודי הוא אדם מיוחד".
ערימות של מילים נכתבו כבר על יהודים. את חלקם, בדומה לספרו של רוטנברג, כתבנו על עצמנו, אבל בין אם זו עדות בגוף ראשון ובין אם זו עדות שמיעה, מה שמשותף לכולם הוא "שיש שם משהו". המחלוקת ארוכת השנים היא בעצם מהו טיבו של ה"משהו" הזה, והאם הוא טוב או רע.
"אנחנו רואים את הדברים בצורה אחרת לגמרי מעמים אחרים", מנסה רוטנברג לפענח את ה"משהו" הזה. "אנחנו רואים את המציאות בצורה חדה יותר, אין לנו ראייה שיטחית ואנחנו מצליחים לראות מעבר למה שעומד עכשיו מולנו. אנחנו תמיד חושבים גם על מה שמסתתר מעבר לפינה, אנחנו חושבים קדימה ומשתמשים בתכונה הזו לטוב ולרע... יש יהודים שלוקחים את החוכמה הזו ועושים איתה שטויות. בכל מקום אפשר למצוא יהודי שעשה קומבינה על מישהו. אני יכול לכתוב ספר שלם רק על קומבינות שיהודים עשו על גויים".
מחמאה עצמית
הספר של רוטנברג ללא ספק מחמיא, אם אתה יהודי, אבל גם דואג להבהיר מי אלה הזכאים למחמאות. רוטנברג מחזיק בגישה האורתודוכסית ואומר כי יהודי הוא מי שנולד לאמא יהודיה. "זה עניין של גזע ותו לא", הוא אומר. "גיורים זה משהו חדשני. זה פתח שנתנו חכמים. אבל הוא מאפשר להיכנס לעם היהודי בתנאים מאוד קשים. כי למעשה, באופן נורמלי, אי-אפשר להצטרף למשפחה היהודית, בדיוק כמו שאני לא יכול להחליט שאני אח של מישהו, סתם כי אני רוצה".
כפי שהרגשנו על גופנו לא כולם רוצים להיות אחים שלנו. "אני נשאל המון פעמים האם הספר הזה לא יביא לאנטישמיות?", אומר רוטנברג, "אבל טעות לחשוב שיש משהו שיגביר את האנטישמיות, כי לאנטישמיות אין סיבה ולכן אין לה גם שום הסבר. זה נתון שאי-אפשר להתחמק ממנו. תמיד תהיה אנטישמיות, בין אם נהיה טובים או לא.
"אלוקים יצר את המרחק הזה בינינו לבין הגויים. המרחק הזה חשוב כי הוא מזכיר לך שאתה יהודי. זה ירדוף אותך, והרדיפה הזו נועדה לאפשר לעם היהודי לבצע את השליחות שלו בעולם. וחלק מהשליחות הזו היא להיות 'אור לגויים'. זה אולי מתנשא, אבל זו האמת. אנחנו רואים את השליחות הזו באה לידי ביטוי בתרומה האדירה של העם היהודי בכל התחומים, ולא רק בתחום של דת ומוסר. יהודים מקדמים את העולם בכל התחומים".
טפיחה על האגו היהודי
אבל רוטנברג לא כתב את הספר שלו כדי להיות "אור לגויים", אלא בשביל היהודים עצמם. הספר הוא הדרך של רוטנברג להילחם בהתבוללות ולהשאיר את היהודים בתוך המשפחה. "המסר העיקרי של הספר הוא שלא כדאי לפספס את החיים כאדם יהודי", הוא אומר, "כתוצאה מהפעילות שלי ברחבי אירופה התוודעתי לרמת ההתבוללות הקיימת היום. על כל יהודי שאני מצליח לקרב שבעה
נופלים. המספרים מבהילים ומפלצתיים. צריך להילחם בהתבוללות כי זו השואה האמיתית.
"העולם היום מטיף לשוויון בין המינים ובין בני אדם. העולם נפתח בפני יהודים, ואין כבר שום ייחודיות. אני מרגיש לפעמים שדווקא בארץ בגלל שאנשים חיים במדינה עם זהות ושפה יהודית, הם לא מבינים כמה זה טוב להיות יהודי. בארץ יש חוסר משווע בידע יהודי, כי בארץ מפחדים ללמד יהדות, זה ישר מתקשר עם הדתיים. יש לי סיפורי זוועה על בורות של ישראלים. אני רואה בפסח בחור מחזיק לחם ואני מעיר לו שזה חמץ, אז הוא אומר לי מה פתאום זה פרווה - וכל זה בגלל שבמדינת ישראל מונעים באופן אגרסיבי את המידע היהודי. ואם אין ידיעה אין גאווה. אז מה שאני מנסה לעשות זה לטפוח על האגו של העם היהודי".
לפנייה לכתב/ת 
