עוד מימי המנדט: זקן האסירים מת בגיל 96
מוסלח זערור, האסיר הוותיק בישראל, לא הלך לעולמו כאדם חופשי. בימי המנדט הוא נידון למוות על רצח, והמתין לביצוע גזר הדין יחד עם יצחק שמיר. ביטול עונש המוות עם קום המדינה הציל אותו, אך כעבור 40 שנה הוא רצח שוב - ונשלח שוב למאסר עולם. בשנותיו האחרונות הוא חיבר ספר וקבע: "הפשע לא משתלם"
זערור היה דמות מוכרת בקרב סגל השב"ס בזכות שהותו ארוכת השנים במתקני הארגון. הוא הספיק להיות כמעט בכל בתי הסוהר: תל-מונד, איילון, שאטה, חרמון, צלמון ועוד.
מוסלח זערור. חיים מאחורי הסורגים (צילום: אביגיל עוזי)
הסתבכותו הראשונה של זערור עם החוק הייתה חודשים ספורים לפני קום המדינה, ב-1948. בבור מים בשכונת ואדי ניסנס בחיפה התגלתה גופתו של אפרים כושר, סוחר תל-אביבי, שהגיע לערוך קניות בעיר. זערור, שהיה אז בן 34, היה על כוונת המשטרה הבריטית כיעד מודיעיני ונעצר כחשוד במעשה. לחוקרים הוא סיפר כי שדד מהאיש כסף ואז רצח אותו, יחד עם אדם נוסף. מהמוות הוא הצליח לחמוק אז, בעיקר בזכות מזלו.
זערור נידון למוות בתלייה, ואחרי שגזר דינו אושר הוא הוסע לבית הסוהר בתל-מונד, שם נכלא יחד עם 11 אסירים נוספים בתא הנידונים למוות. הוא אף נאלץ ללבוש בגדים אדומים, שהיו סימן הזיהוי של אלו שנשפטו למיתה.
בתקופה שבין העברתו לכלא לבין ביצוע גזר הדין ביטל המחוקק הישראלי את עונש המוות, וכך הומתק עושנו למאסר עולם. 15 שנים הוא ישב מאחורי סורג ובריח, עד שקיבל חנינה ויצא לחופשי.
החבל כמעט התהדק על הצוואר. זערור (צילום: אביגיל עוזי)
אבל החוויה בכלא לא הותירה בו רושם רב. כשהשתחרר החל לעסוק במסחר ברכוש גנוב, ובמשך השנים התחזה לעובד בדואר ובחברת החשמל, השיג נשק, פרץ וגנב - ואף עמד מאחורי שני מעשי שוד. 40 שנים אחרי, בגיל 70, הוא רצח שוב. הפעם נפל קורבן למעשיו אליהו כהן, שמת אחרי שזערור הכה אותו במוט ברזל בביתו בהרצליה בקיץ 1986. בכתב האישום נגדו טענה התביעה כי לזערור נודע שכהן החזיק רכוש רב, שככל הנראה ביקש לגנוב.
בשנים האחרונות, חיבר במהלך שהותו בכלא ספר אוטוביוגרפי בשם: "הרוצח שוב חזר לרצוח", ובו גולל את סיפור חייו ותיאר את שני מעשי הזוועה שהביאו אותו לבית הסוהר. על הרצח הראשון, בשלהי ימי המנדט, כתב: "באותה התקופה ירד שלג. הוציאו אותנו אחד-אחד לקבל אוכל. רופא היה בודק את האוכל כדי לראות שאין בו רעל. האנגלים תלו הרבה יהודים בזמן המנדט. גם יצחק שמיר נשפט באותו זמן לתלייה".
על האירוע השני כתב: "אני והקורבן היינו מעולפים. הוא נתן לי מכה בראש, ואני חבטתי בו פעמיים במוט. לקחו אותנו לבית־חולים. פתאום אני שומע את אחד הרופאים אומר עליי שאני מת ושהוא פצוע קשה. בסוף אני נשארתי בחיים."
בראיון שהעניק לפני כשלוש שנים ל"ידיעות אחרונות" הביע זערור צער על מעשיו: "אני מצטער על כל מה שעשיתי בחיי, אבל מה אפשר לעשות? אי אפשר להחזיר את מה שהיה. לפעמים אני בוכה ביני לבין עצמי ושואל למה. התשובה שאני נותן לעצמי זה שהכל מאללה".
על החיים בכלא סיפר: "התרגלתי לחיות עם עבריינים. יש כאן כאלה שהם יותר גרועים ממני. יושב כאן אחד ששרף למוות את הבת שלו. מה שקרה לי זה גורל. לא היה לי מזל בחיים. במקום אחר כבר היו יורים בי. קיבלתי עונש ראוי".
בשנים האחרונות הוא הבין: "הפשע לא משתלם"
זערור בילה את שנותיו האחרונות באגף הקשישים בכלא מעשיהו, ויחד עם גילו המתקדם, החל לסבול ממחלות שונות. לפני כחצי שנה, אחרי שמצבו הבריאותי הידרדר, הוא הובהל לבית החולים של שב"ס.
משם הועבר זערור לפני כשלושה חודשים לבית החולים אסף הרופא בצריפין, שם הכריעה אותו היום המחלה - מבלי שהתוכניות לאפשר לו למות כאדם חופשי יצאו לפועל.
זערור היה נשוי, אב לארבעה וסב לחמישה נכדים. אביו נדרס למוות על-ידי רכבת בגיל 95 וגם אמו האריכה ימים, ומתה בגיל 121.
את הראיון אז הוא חתם במסר לעבריינים הצעירים: "הפשע לא משתלם, אפילו אם הסורגים בבתי הסוהר יהיו מזהב. הסבל שזה גורם לאסירים ולמשפחותיהם לא שווה את כל זה. בכל פעם שאני רואה את הנכדים שלי אני שואל את עצמי למה זה קרה לי. כשאני מתקשר הביתה כולם בוכים."
לפנייה לכתב/ת 
