ההיחלצות של טורס, הבכיינות של פרננדז
המנצחים והמפסידים: החלוץ הספרדי ברח מקללת ליברפול, בזמן שמאמן הנבחרת שלנו שוב מאשים את כל העולם. וגם: מה קרה לספורט הבריטי, מי יעיר את פיל ג'קסון מתרדמת החורף ומה היא ההברקה של ז'וזה מוריניו. אלו האנשים שעשו את השבוע
המנצח הגדול - פרננדו טורס
אם אתה שווה 50 מיליון ליש"ט, זו כנראה סיבה מספיק טובה שתהפוך למנצח הגדול של השבוע. אבל לא הכסף וגם לא העובדה שאחרי שנה וחצי מגומגמת, הפך הספרדי להעברה השלישית בשוויה בהיסטוריה. הניצחון היה כשהצליח לברוח מליברפול.
פרננדו טורס. תמה התקופה באדום, עכשיו בכחול (גטי אימג'ס)
כן, ממש כך, לברוח מאחד המקומות המדכאים ביותר באנגליה ב-20 השנה האחרונות (לפחות בליגה המקומית). המקום בו כל שנה נפתחת עם אופטימיות קוסמית על אליפות, ומסתיימת מהר מאוד עם ערגה לשבעה שערים בשמונה משחקים של רוני רוזנטל מ-1991. המקום שחולם על מאבקים עם מנצ'סטר וצ'לסי, אבל מוצא את עצמו נלחם על פירורים עם בלקבורן ואסטון וילה.
אבל בעיקר, הוא עוזב מקום שקצת השתגע. תואר "ההחלטה הלא פרופורציונאלית של השנה" הולך בקלות לראשי ליברפול, שהחליטו להוציא 35 מיליון ליש"ט על אנדי קארול - השחקן הבריטי היקר בכל הזמנים.
אנדי קארול מתקבל בברכה באנפילד (AP)
סכום כסף בלתי סביר על שחקן בן 22, מבטיח ומוכשר אמנם, אבל שחוץ מהיכולת מול השער ידוע גם בתור מי ששבר את הלסת לחברו לקבוצה, הרביץ לאם ילדיו וגם חתך פנים של אדם במועדון לילה. ואלו רק הדברים העסיסיים.
עם כל הסימפטיה לנוסטלגיה, צריך להכיר בעובדה המרה: ליברפול הוא מקום נהדר לשחקנים כמו קארול, דריק קאוט ויוסי בניון, אבל לא לפרננדו טורס. משום מה, נדמה לי של'אל ניניו' יש הרבה יותר מ-50 מיליון סיבות לחייך השבוע.
לואיס סוארס. בינתיים, שער בהופעת בכורה בליברפול (גטי אימג'ס)
המנצחת הקטנה - עירוני אשקלון
אחרי שנה וחצי מייגעות, הצליחה סוף סוף הקבוצה הדרומית של ליגת העל בכדורסל להתנתק ממאמנה לשעבר אריאל בית הלחמי, ולמצוא תחליף ראוי - אלי רבי.
רק קשר אישי חם ובלתי מוסבר יכול לתת תשובה לשתי שאלות:1. למה זה לא קרה הרבה קודם? 2. מה גרם ליו"ר הקבוצה, אבי נמרודי, להיפרד מבית הלחמי בצורה כמעט טראגית, כשהוא לא שוכח "להודות לו על שנה וחצי עם הישגים נפלאים"?
אלי רבי. האם הוא יוציא את אשקלון מהבוץ? (צילום: עוז מועלם)
האם ב'הישגים נפלאים' הוא מתכוון ל-12 הפסדים ב-16 משחקים ומקום אחרון? או שמא זה מקום שמיני והתבזות בפלייאוף בעונה שעברה, עם מיני גלאקיטיקוס במונחים מקומיים שכלל שחקנים כמו עומאר סניד, מורן רוט, קורי קאר ובראיין טולברט? לטובת האוהדים, נקווה שלמאמן החדש יציבו רף חדש למונח "הישגים".
ווינרים בקטנה
נבחרת יפן: בפעם הרביעית בהיסטוריה הפכו היפנים לאלופי אסיה. היום בו תזכה במונדיאל נבחרת שלא מאירופה או דרום אמריקה עוד רחוק, אבל ההימור שלי שזה יבוא דווקא מאסיה.
פול פירס וקובי בראיינט. הראשון שמח, השני פחות (AP)
בוסטון סלטיקס: הזקנים של הליגה כבר עם מאזן של 1-6 מול הגדולות של ה-NBA. כפי שהוכח השבוע, גם האלופה לא מפחידה אותם. קצת כיף חיים לפני הפנסיה, מה יש?
המפסיד הגדול - הספורט הבריטי
דבר לא השתנה. 75 שנה עברו ולבריטים עדיין אין אלוף גראנד סלאם בטניס, אחרי ההפסד המביך של אנדי מארי בגמר אליפות אוסטרליה לנובאק ג'וקוביץ. 75 שנה עברו והדבר היחיד שגדול יותר מהכישלונות הספורטיביים בממלכה, הם הציפיות שהם יוצרים לעצמם.
נובאק ג'וקוביץ' ואנדי מארי. לאן הולך הספורט הבריטי? (רויטרס)
כבר 44 שנה שנבחרת כדורגל לא זכתה בשום תואר, האתלטיקה כבר מזמן משתרכת מאחורי מדינות כמו גרמניה, פולין ורוסיה ואפילו בקריקט, תאמינו או לא, אין הישג משמעותי מאז 1992. משהו קרה לספורט הבריטי בכלל ולאנגלי בפרט.
הכסף הגדול שהושקע בספורט לקראת אולימפיאדת לונדון 2012, עשוי לשנות מעט את המצב העגום, אבל בינתיים כל מה שיש לבריטים להציע זה סיפורי אלף לילה ולילה על כך שהם מולדת הכדורגל, האמא של הטניס והאבא הרוחני של כל ענף ספורט.
האם לונדון 2012 תציל את הממלכה הבריטית? (גטי אימג'ס)
אמנם את המשחקים האולימפיים הם יארחו, את הכדורגל הם המציאו והפריימר ליג היא הליגה המעניינת ביותר באירופה. אבל זה לא הופך אותם לספורטאים טובים, מקסימום לעסקנים מוצלחים. למרות שאחרי שאבי לוזון לקח להם את אירוח יורו 2013 לנבחרות צעירות, גם בזה אני כבר לא בטוח.
המפסיד הקטן (והקטנוני) - לואיס פרננדז
קצת אחרי ההחלטה הגאונית על סגירת משחק האימון של הנבחרת מול דינמו קייב, המאמן הצרפתי שוב בכה על מר גורלו. על כמה שלא מפרגנים, על איך שהתקשורת סימנה אותו ועל זה שלשלמה שרף ודרור קשטן היה דור שחקנים מוצלח יותר. מעניין מה השחקנים שלו חושבים על 'הבעת האמון' הזו?
לואיס פרננדז. תחסוך מאיתנו את כאב הראש (צילום: עוז מועלם)
משהו בהתנהלות של מאמן הנבחרת הלאומית הופך מיום ליום לבלתי נסבל. לוזון צריך להבין שהסיטואציה כעת היא מושלמת: לפרננדס מתחיל להימאס מאיתנו, ומנגד אלי גוטמן המחלים מאירוע לב, זקוק לעבודה נוחה, כזו שיש בה לחץ רק פעם בכמה חודשים. נו, אז בשביל למה לחכות?
לוזרים בקטנה
פיל ג'קסון: הלייקרס נראים רע, הבעלים מעוניין בטרייד, רון ארטסט רוצה לעזוב ורק את 'המאסטר-זן' זה לא מטריד. רק להביא לו שמיכה וכרית נוחה, ואז הוא באמת היה נהנה במשחקים של לוס אנג'לס.
ז'וזה מורינו: "אנחנו לא רגילים לשחק שני משחקים בשבוע", אמר המאמן של ריאל מדריד. אבל לדבר שטויות הוא רגיל, לא? האמת, זה אפילו לא כזה תירוץ 'מיוחד'.
לפנייה לכתב/ת 
