הבמאי נביל עאיוש: "רוצה לשמוע את הישראלים"

סרטו של הבמאי הצרפתי ממוצא מרוקאי, נביל עאיוש, "My Land", זכה השבוע בפרס העריכה בפסטיבל הסרטים הלאומי בטנג'ר. את הפרס חלקו במשותף העורכות-במאיות הישראליות רות ליטן (בוגרת בית הספר סם שפיגל בירושלים) וקרן בן רפאל (בוגרת בית הספר La Femis היוקרתי בצרפת) וכן העורכת המרוקאית ספאא באראקה.

"My Land". דיאלוג מרוחק בפרספקטיבה אנושית שונה (צילומים: דניאל גל) 

בסרט, הפקה צרפתית, נותן הבמאי קול לפליטים פלסטינים זקנים שאולצו לברוח מאדמתם בשנת 1948 ומתגוררים מאז במחנות הפליטים בלבנון. את עדויותיהם הוא משמיע באזני צעירים ישראלים בשנות ה-20 לחייהם, שבונים את חייהם ואת ארצם, אליה הם קשורים בעבותות מבלי לדעת או להבין מדוע. בין שני קצוות הזיכרון הללו, מצויה המציאות של שני עמים שנלחמים על אותה פיסת אדמה. הסרט, לדברי הבמאי, מייצר דיאלוג מרוחק שמציג את הקונפליקט בפרספקטיבה אנושית ושונה מהמקובל.

"לא בחרתי לעבוד עם רות וקרן בגלל שהן ישראליות, אלא בעיקר כיוון שמדובר בעורכות מצוינות", אומר עאיוש בראיון ל-ynet, "גם העובדה שקרן מדברת צרפתית, סייעה משמעותית בתקשורת בינינו. הייתי כמובן רגיש לכך שיש ביכולתן להתבונן במבט ביקורתי ומרוחק על החברה שלהן. שמחתי מאד על העבודה המשותפת ואני מקווה מאד שהסרט יוקרן בישראל.

"אנחנו כבר נמצאים במגעים עם פסטיבל דוקאביב לשם כך. אני רוצה שישראלים יצפו בסרט, הייתי רוצה לשמוע את דעתם ובעיקר הייתי מעוניין לקיים דיון סביב הסרט בישראל אבל כמובן גם בעולם הערבי".

"נדרשנו להישאר אובייקטיביות מול החומרים בחדר העריכה"  

"הסרט והחומרים שהוא מביא בעיקר מפי הפליטים הפלסטינים אפשרו לנו לראות את הצד השני, שבדרך כלל מוסתר מאיתנו וזה היה גילוי די מדהים", אומרות בן רפאל וליטן. "יש לנו את הדעות שלנו, אבל בשביל העבודה על הסרט נדרשנו להישאר אובייקטיביות מול החומרים בחדר העריכה וזה לא תמיד היה קל. אם בהתחלה, היה קשה לקבל נקודת מבט של מישהו שבא מבחוץ ומבקש לייצר אמירות פוליטיות על המדינה שלנו, בשלב מאוחר יותר, דווקא המבט מבחוץ היה מעניין.

"מול החומרים בחדר העריכה לא היתה ברירה, אלא למבט ביקורתי. למרות זאת, התוצאה היא סרט שמנסה להיות לא שיפוטי שזה מקום שלא קל להגיע אליו.

המפגש עם נביל היה מרתק, אינטנסיבי ומעניין כי גם אם נקודת המוצא שלו היתה לדבר על הפליטים, היתה בו גם הרבה אהבה אל הדמויות הישראליות וזה ניכר בסרט. במידה רבה הוא היה קרוע בין הצדדים. זה לא חד משמעי. את כל הזמן נקרעת בין הנתונים ההיסטוריים לבין חבר'ה צעירים ישראליים, שתרצה או לא תרצה, אתה מזדהה גם איתם".

הסרט, כך מסתבר, עורר סקרנות גם במוסדות אקדמיים מובילים באירופה ובארצות הברית - בכללן Ecole Normal Superieur בפריז, והאוניברסיטאות הארוורד ופרינסטון - שהזמינו את הסרט ויקרינו אותו בחודשים הקרובים.

שמה שלבן רפאל עלה לפני חודשים ספורים לכותרות כשסרט הגמר שביימה, "כמעט נורמאלי", שהיה אמור להשתתף בפסטיבל סרטים במצרים, כמעט והוביל לתקרית דיפלומטית. שופטים מצריים בתחרות הרשמית של פסטיבל "Rencontre De l'image" בקהיר התנגדו להקרנתו של סרט מישראל ורק בעקבות התערבות של שגרירות צרפת ומשרד החוץ הצרפתי, הוקרן הסרט בסופו של דבר.