את זה היא ירשה מהאמא
האם כמו צבע העיניים גם החוש לאופנה עובר בגנים? לרגל יום המשפחה כינסה המעצב(נ)ת פאנל של אחיות, אמהות ובנות, וגילתה שטעם רע נשאר במשפחה. כן, גם במשפחת הילטון
מאז ומתמיד טענה המעצב(נ)ת שכשחיים בחברת אחיות זה כמו לגדול בגן חיות - כמות הבגדים, התמרוקים, מוצרי ההיגיינה, הנעליים והמריבות יכולה לספק חומרים לעשרות אלפי ספרים, סרטים וטלנובלות. לכבוד יום המשפחה וכיאה למעמדה, החליטה המעצב(נ)ת לבדוק אם גם אצל הסלביות מדובר באחיות לצרה או סתם צרה צרורה.
האחיות אשלי ומרי-קייט אולסן הן ללא ספק טרילוגיה בהמשכים שמספקת בכל פעם עלילה בדיונית אחרת. בתחום הלבוש מספרים שאחת יותר סולידית מהשנייה, אבל שתיהן מתלבשות זוועה. ממש כמו שהן מוכיחות כאן שהתפוח כנראה נפל, וחזק, על הראש של שתיהן. שמלות השיפון מזכירות למעצב(נ)ת את הניסיון האחרון שלה להתחפש לפיה הרעה ואת ההסתבכות במארג בד שקוף כמו בקורי עכביש. גם הניסיון להיראות כמו יין ויאנג - שחור לבן, מחשוף חושפני ואחד נזירי - לא ממש מלבב. אחיות אחיות, אבל לא צריך לקשור את עצמכן עם הבד.
תצליחו להפריד את זה בבית? האולסניות
הבנות למשפחת הילטון, מעבר לעובדה שהן אימפריה, מהוות הוכחה מהלכת לכך שסטייל לא קונים בכסף. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שיש להן חשבון בנק מנופח ואפס יכולת להתלבש בטוב טעם? וכל זה כשניקי נחשבת למעצבת. גם אם את הכי רזה בעולם, זה עדיין לא אומר שכל דבר מתאים לך, בעיקר לא כשזה כל כך צמוד עד שאפשר להבחין בצלעות דרך השמלה. כנ"ל לגבי החזה: אם אין לך, אל תבליטי את זה יותר, גברת פריס, גם לא במבט דמוי-סקסי שעושה למעצב(נ)ת בחילה קלה. מישהו יכול לנעול אותן בחדר אחד?
זה הכי טוב שיכולתן להשיג? ההילטוניות
ולא רק אחיות יש לנו, גם אמהות ובנות בשפע. כמו למשל הפדחניות לבית הון/הדסון: קייט הדסון, שידועה בתור אחת שתמיד חייבת לתקוע עוד אביזר שהורס לחלוטין את המראה הסביר, וגולדי הון, שכבר הרבה זמן לא ביקרה במדור, בעיקר משום שהיא מסתובבת עם טרנינגים ברחובות העיר, והמעצב(נ)ת לא תגיד מילה רעה על הלבוש החביב עליה עת היא לא מנסה להרשים.
במקרה הנוכחי, הדסון החליטה לוותר על האביזרים והביאה את אמא בתור אקססורי. האמת? זה מספיק. בטח עם כל הניאונים המקושקשים לה על השמלה שבקלות רבה יכולים לשגע את קורא הבר-קודים בקופת הסופר. הון, שכנראה מנסה להסתיר את הגיל על ידי שימוש בכפפות, והסתרת הנמשים על ידי פרוותון (שלטובתה מקווה המעצב(נ)ת שהוא סינטטי), שכחה שאנחנו כבר בשנת 2011 והתלבשה כאילו היא בעשור שבו נולדה. תתקדמי.
בקרוב הדור השלישי. הון והדסון
ועוד אמא ובת הן דמי מור ורומר וויליס הבכורה. בעוד דמי מנסה לשמור על הרעננות ולהיראות צעירה לנצח, או לפחות לתפוס טרמפ על בעלה העולל (המעצב(נ)ת תמיד טענה שאם יש לך חברים צעירים ממך גם עור הפנים שלך נשמר צעיר) ושומרת על פאסון של מישהי שיודעת בדרך כלל להתלבש, למרות שלעיתים היא נראית מגוחכת, כמו למשל בקומביניזון הנפוץ מדי בקרב בנות ה-40 ומעלה, בתה רומר כנראה מנסה כל כך שלא להיות דומה לאמא שהיא מתלבשת הכי נורא שאפשר, ומוסיפה לקינוח נעליים בצהוב רעל רק כדי שלא תשמע בטעות הערה בסגנון של "יו הן מתלבשות אותו דבר, לא להאמין שהן אמא ובת".
בכל מקרה, עוד בטרם תלמד להתלבש, רומר צריכה ללמוד לעמוד יציב כמו שצריך. כרגע היא עוקפת את אמה מבחינת הגיל עם הכיפוף הלא ברור של הגוף. שנית, חזיה זה מצרך שתמיד שווה שיהיה בארון, גם אם את צעירה ופוחזת ודברים עדיין לא נמשכים אל הקרקע.
כן, אמא ובת. וואו. מור והבת רומר וויליס
צמד חדש יחסית הן דקוטה ואל פנינג. את דקוטה אנחנו מכירים מכל מיני סרטי אימה בהן כיכבה כילדה חמודה/נודניקית/צעקנית וקרציה. גדלה הילדה, הפכה לנערה, ורק את הטעם השאירה בשנות הילדות עם שמלת עור ורדרדה שמזכירה למעצב(נ)ת את השעוונית שהיתה על מיטת התינוקת שלה. אל הקטנטונת (שמככבת בסרטה של סופיה קופולה "אי שם") לא מתביישת להראות את מה שעוד אין לה, מתהדרת לרוב בנעלי עקב שעושות למעצב(נ)ת פחד גבהים ומוכיחה שטעם רע עובר בירושה, או לפחות שהיא מאוד מחזיקה מאחותה הגדולה ולכן טועה לחקות אותה. אמנם לא בוורוד, אבל בתכלת בייבי ובמחשוף. העיקר שהנעליים בזהב.
תגידי, לקחת לי משהו מהארון? הפנינגיות
המעצב(נ)ת רוצה לאחל לכל הבנות, האמהות וגם האבות שנפקדו מכאן, יום משפחה שמח, ולמסור שיש דברים שלא צריך להעביר בתורשה, בעיקר כשזה קשור באופנה.
(צילומים: MCT, gettyimages imagebank)
