לא מחויב לברק, לא כופה את מרותו
האלוף בני גנץ שונה מהקו הלוחמני של גלנט וגם סגנון הפיקוד שלו יהיה שונה - הוא מעדיף לגבש קונצנזוס לפני קבלת החלטה מרכזית. רשימת המוקשים שגנץ צריך לפרק לפני כניסתו לתפקיד
גנץ מכיר על בוריין את התוכניות המבצעיות של צה"ל ומכיר היטב את רמת המוכנות של הצבא והיחידות השונות לבצען. כסגן
משיחות רקע עמו אפשר היה להתרשם כי גנץ היה שותף פעיל בעיצוב האסטרטגיה של מערכת הביטחון ובעיצוב תורת ההפעלה החדשה של צה"ל, ולכן אפשר להניח כי בעניינים אלה הוא ילך בתלם שחרש קודמו - הרמטכ"ל גבי אשכנזי. בתקופת כהונתו כסגן הרמטכ"ל הוא הרבה לעסוק באיום הגרעין האיראני וסבר כי יש להכין את צה"ל ואת העורף במהירות כדי שאפשר יהיה לפעול התקפית באיראן - אם וכאשר יורה על כך הדרג המדיני.
לא דופק על השולחן
גנץ נמנע מלחוות דעה, לפחות באוזני אנשים מחוץ לצבא, אם בכלל ובאיזה תנאים יש לבצע פעולה זו, אך מותר לשער כי גם בעניין זה דעתו דומה לדעתו של הרמטכ"ל אשכנזי וכי היא שונה מהקו הלוחמני שהיה מאמץ האלוף גלנט, אילו מונה לרמטכ"ל. עם זאת, סגנון הפיקוד שלו יהיה כנראה שונה. גנץ נוטה פחות מאשכנזי לכפות מרות. הוא מבקש לשמוע דעות שונות ומתלבט יותר מאשכנזי לפני שהוא מחליט.
גלנט כבר לא בתמונה. ברק, גנץ, נווה ואשכנזי (צילום ארכיון: דובר צה"ל)
הרמטכ"ל המיועד מעדיף לגבש קונצנזוס בפורום האלופים לפני קבלת החלטה מרכזית, כדי להבטיח ביצוע. בעניין זה הוא מזכיר מאוד את האופן שבו תפקד שאול מופז כרמטכ"ל, לפני ובתקופת האינתיפאדה השנייה. יש בין האלופים בעבר ובהווה, מי שזוקפים תכונה זו לחובתו של גנץ ומזכירים בהקשר זה את התנהלותו בעת מלחמת לבנון השנייה.
גנץ היה באותה תקופה מפקד הזרוע לבניין הכוח ביבשה וסבר כבר בתחילת המלחמה כי צריך לגייס מילואים ולהכניס כוח
אלה שמציינים עובדה זו מביעים חשש כי נטייתו של גנץ שלא להתעמת עם הממונים עליו תפריע לו לעמוד בנחישות על דעותיו בדיונים אצל שר הביטחון, בקבינט הביטחוני ובממשלה. במיוחד כשבעורפו נושף אהוד ברק, שר ביטחון דומיננטי הנוטה לתפקד כרמטכ"ל-על.
מנגד, טוענים מצדדי מינויו של גנץ כי סגן הרמטכ"ל לשעבר, בניגוד לאלוף גלנט, אינו חב את מינויו לשר הביטחון ולכן לא יראה עצמו חייב ליישר עמו קו אם דעתו תהיה מנוגדת לדעת השר. אפשר גם להתרשם כי גנץ הפיק את הלקח מהתנהלותו בזמן מלחמת לבנון השנייה וממסקנות ועדת וינוגרד.
המוקשים של גנץ
ראש הממשלה ושר הביטחון רוצים לייצב את המערכת הצבאית, אך ספק אם ניתן יהיה לעשות זאת בעשרת הימים שנותרו לסיום כהונת אשכנזי. במרחב הציבורי ובצבא יש עדיין כמה מוקשים חמושים וטריים שהונחו בתקופת מועמדותו של גלנט. עד שלא יפורקו מוקשים אלה לא תוכל הממשלה לברך על המוגמר ואי-אפשר יהיה להוציא את הפיקוד הבכיר בצה"ל ואת הציבור מהסחרור הקשה והמבוכה שאליו נקלעו.
גנץ בפתח ביתו, אחרי ההודעה על המינוי (צילום: בן קלמר)
המוקש הראשון הוא מה שמסתמן ככוונתו של האלוף גלנט להלחם על מועמדותו. אם גלנט יממש כוונה זו הוא עלול להגיש עתירה לבג"ץ, בתביעה להחזיר את מועמדותו לבחינה מחדש בוועדת טירקל. סביר להניח שבג"ץ ידחה תביעה זו, אבל אם יקבלה ייפתח תהליך שעשוי לעכב מינוי רמטכ"ל חדש עד שימוצה. במקרה כזה גנץ לא יוכל להיכנס לתפקידו אלא בעוד כמה שבועות לכל הפחות.
ההמלצה למנות את גנץ עלולה לגרות כמה גורמים להגיש ערעורים עליה לוועדת טירקל ואולי אף עתירות לבג"ץ. זהו
טענה שנייה היא שגנץ, בדומה לגלנט, הקים מרפסת וקיר בטון בשטח ציבורי הצמוד לביתו בראש העין. גם טענה זו סביר שתיהדף מפני שבניגוד לגלנט, גנץ מילא אחרי הוראת הרשויות והרס את המרפסת וקיר הבטון שתמך בה. אבל אם יבואו שני עניינים אלה לדיון במערכת המשפטית ובוועדת טירקל, זה עלול לגזול זמן ולעכב את המינוי. מה שעשוי לחזק את דרישת כמה משרי הממשלה להאריך את כהונתו של אשכנזי.
המוקש השלישי הוא חקירת מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז. אם ייכנס גנץ לתפקיד אחרי שעבר את ועדת טירקל לפני סיום החקירה או מיד אחרי שהגישה את מסקנותיה, לא תהיה לגנץ בעיה פורמאלית משפטית כמו לגלנט. גנץ לא מילא תפקיד מרכזי בפרשה, אולם המבקר עלול למתוח עליו ביקורת מפני שראה את המסמך המזויף או ידע עליו, אך שתק ולא עשה דבר בעניין.
פרסום מסקנות המבקר בעניין הרפז עלול לגרום לרעידת אדמה נוספת שתסעיר את מערכת הביטחון וצה"ל ותפריע מאד לגנץ להחזיר את צמרת הצבא לתפקוד רגיל. כל אלה יעמידו במבחן לא פשוט את עצביו של גנץ ואת יכולתו לנווט בזהירות במרחב הצבאי והציבורי במשך כמה חדשים לפחות. בעניין זה מותר לקוות כי קור הרוח שגנץ ניחן בו וגם היושרה והתבונה שגילה עד עכשיו, יאפשרו לו בסופו של דבר להרגיע את המערכת ולהחזירה לעבודה סדירה ותקינה.