אין סיבה לגאווה

סקס, סקס, סקס, סקס, סקס. במילה אחת, זה מה שמסכם את סדרת הריאליטי החדשה "הכי גאות - הסיפור האמיתי". הריאליטי החדש אמור ללמד אותנו על חייהן של מיקי, רוז, טרייסי, וויטני, ניקי וג'יל הלסביות בקליפורניה - כמה הן סובלות כשהן מאוהבות, כמה הן רבות כשהן מתכננות חתונה, כמה הן חייבות להשכיב כל בחורה שנראית להן טוב. לא חשוב שיש להן חברה, שיש לה כבר שלושה ילדים ומתמודדת גם עם אקסית לא נחמדה, וכמה הן יכולות להיות קשוחות.

בין היתר תלמדו מה ההבדל בין פם לבוצ'ה, מה ההגדרה של לסבית שמתאפרת, איך קוראים לאחת שמלאה בקעקועים, נראית קשוחה אבל עדיין בוכה ומה אומרים על הכל ההורים, הדודים והדודות - שמסתבר שיש להם המון דעות - וכמובן החברים ההומואים. 

על מה אתן כל כך גאות? מתוך "הכי גאות - הסיפור האמיתי"

תכניות ריאליטי, תסכימו איתי רובכם, כבר מזמן לא מייצגות את המציאות כמו שהיא, אבל יש איזשהו שביב של אמונה במילה ריאליטי, שגורם לנו לחשוב שאולי יש באמת אנשים שמתנהגים כמו שהם מוצגים בחיי היום-יום הפרטיים שלהם. אם תוסיפו את צמד המילים "הסיפור האמיתי", הרי לכם חותמת אישור שככה זה באמת קורה.

איילין צ'ייקו, האחראית לריאליטי החדש, עליו נכתב שהוא הראשון בארצות הברית העוסק בקהילת הלהט"ב - ועוד נחזור לזה - אחראית גם לסדרה "ישנן בנות", שהפלא ופלא מתארת את חייהן של קהילת הלסביות באמריקה. צ'ייקו רוצה להראות לכם כמה זה מגניב להיות לסבית.

גאות או שפל?

הדמויות המרכזיות בריאליטי החדש הן נשות עסקים חזקות, שיודעות מה הן רוצות, עובדות קשה ומבלות המון, אבל ממש המון - מה שמעלה תהייה: אם את אמורה לנהל עסק גדול ומרשים, איך את יכולה להרשות לעצמך להתחיל היום, ובקושי רב, בשעה 11 בבוקר? אבל זה לא באמת חשוב, הן מצליחות מאד, חלקן מפורסמות, כמו ניקי, סוכנת ומפיקה מצליחה שיצאה מהארון בתכנית של אופרה, וחלקן פשוט יפות שזה מספיק.

אבל כדי שריאליטי יצליח, ולא משנה במי הוא עוסק, צריך שהוא יהיה מעניין. בשנת 2011 למאה ה-21 להיות לסבית ולהוכיח את זה לעולם, זה כבר פאסה. הן לא חדשות בשוק הרייטינג, הן לא מהממות אותך בפתיחות שלהן, ואין שום דבר רע בזה, להפך: זה נפלא שהן לא צריכות להיות מוגדרות בגלל הנטייה שלהן, הן פשוט עוד בני אדם (לפחות ברוב המדינות הנאורות).

לכן, לעשות ריאליטי על הקהילה עכשיו זה קצת מאוחר מדי. לנסות למצוא דווקא את אלו שמתנגדים ועושים פרצופים ועוד קצת בעיות, ולו רק כדי להעמיד את הבנות במצב בעייתי שהן צריכות להתמודד איתו, זה כבר לא ממש ריאליטי, זה גם כבר לא כל כך מציאות.

מראה עכורה

באשר לעובדה שמדובר בריאליטי האמריקני הראשון שמציב את קהילת הלהט"ב, הייתי רוצה לשאול את צ'ייקו אם זה באמת הרושם שהיא רוצה להשאיר על הצופים: הלסבית הממוצעת היא כזו שמשחילה את הקללה "Fuck" בערך אחרי כל מילה שלישית, כל היום מדברת על ציצים וישבנים שהיא רוצה לעשות להם כל מיני דברים,

או לחילופין על שמלות הכלה המהממות שהיא ובת זוגה לחיים הולכות ללבוש בחתונה שלהן. אם היה מדובר בתוכנית על סטרייטיות, לא בטוח שהיו כל כך מתלהבים ממנה, כמה כבר אפשר לשמוע בנות מקשקשות על אותו הדבר?

אבל אולי הצורך הזה באישור שלהיות לסבית זה בסדר וזה נורמלי, ממש כמו הבת של השכנים, מובילה את צ'ייקו ליצור סדרת כאילו-ריאליטי כל כך שטחית. אם הייתי לסבית, לא הייתי רוצה שזה מה שיחשבו עלי. אני מעדיפה שיחשבו, לפחות במקומות מסוימים, שאני סוג של מוזרה, מאשר להיחשב כמו עוד אחת מהבנות שעושות ריאליטי פלסטיקי ומזויף. אם כבר, עדיף להמשיך עם "ישנן בנות", שם לפחות זה נראה יותר אמיתי ובטח יותר מעניין.