צעד קטן לאדם, צעד גדול לספרות
הוצאות הספרים הקטנות והייחודיות נאבקות להתקיים במציאות הספרותית העכשווית. אי שם בשוליים הן מבססות מעמד של איכות, אומץ אמנותי ואידיאולוגיה ברורה. על המו"לים השורדים
כמעט כל הוצאה לאור נפתחת מתוך חלום של אדם בודד ומאהבת הספרות. אחת לתקופה מתגייסים המדורים הספרותיים ובודקים מה מצבן של הוצאות הספרים הקטנות, הבולטות בבחירותיהן האמיצות לעתים, באידיאולוגיה ברורה ומשנה אמנותית מגובשת. בכתבות אלו נמצאים כמעט תמיד אותם מו"לים, המלינים על הדורסנות של השוק, אך דבקים באמונתם להציג אלטרנטיבה ספרותית, חפה משיקולים כלכליים.
בשורה התחתונה: כמעט דבר לא השתנה. ההוצאות הקטנות והייחודיות עדיין נאבקות להתקיים, נותרות לרוב בשולי התודעה התקשורתית והציבורית, גם כאשר הן מצליחות לבסס מעמד של איכות או הצלחה מסחרית מפעם לפעם. אך האם יש לכעוס על כך שהוצאות קטנות נשארות בשוליים? האם אין גם לשוליים חשיבות? האם כל ההוצאות מחפשות חשיפה גדולה? משיחות עם המו"לים עולה כי לא כך הדבר. הם פשוט רוצים לשרוד.
בפרדס על יד הצומת
דוד גוטסמן הקים את הוצאת "פרדס" מתוך אהבת המקצוע, המשלב בעיניו את הרוח והחומר באופן המסורתי ביותר. "רציתי להקדיש את זמני וכישרוני לעולם היצירה הספרותית, שמהווה בעיני בסיס עיקרי לתרבות", הוא מספר. "התחרות בשוק הספרים והמבצעים חלה על ספרים שיכולים להפוך למוצר כמותי, אך בצד ספרים אלה נמצאים הספרים שאין להם מתחרים, כי אין אף מוצר אחר שדומה להם. הוצאה קטנה יכולה לשרוד ואפילו להצליח אם היא תתמיד ותתמקד בהוצאת ספרים ייחודיים שאין להם תחליף".
ספרים של שוליים. האם הם פונים לקהל מצומצם? (צילום: index open)
גישתו של גוטסמן לתפוס את הייחודיות ככוח, באה לידי ביטוי גם בתשובתו לשאלה על כך שהוצאתו איננה נמצאת במרכז התודעה הציבורית. "המיקום בשוליים הוא פריווילגיה של הוצאה קטנה ולא כורח. כמוציא לאור קטן אני יכול להרשות לעצמי להוציא ספרים לקהל מצומצם. למה שאתה קורא 'שוליים' אני קורא 'מציאות מקבילה', הקיימת במרכז החיים שלי ושל הרבה אנשים אחרים".
משנה דומה מציגה גם מרב שאול שהקימה את הוצאת "אסיה", ואינה מוכנה להרגיש מובסת על ידי שיטות מכירה דורסניות. לדעתה, הוצאת ספרים קטנה יכולה לשגשג במקומות תרבותיים, וזאת על אף הביקורת שלה על כך שעולם הספרות נהיה גס יותר.
"היינו מפהקים למוות", מרב שאול (צילום: רלי לב)
"אני לא מרגישה בתחרות עם הוצאות גדולות," היא טוענת. "מלכתחילה אני מטפלת בספרים שלא יעניינו אותן, וזה לא תמיד אומר שהספרים לא מסחריים. זאת טעות גדולה לחשוב שאם מתחנפים לקהל מרוויחים יותר. לשאול אם יש מקום להוצאות קטנות זה כמו לשאול אם יש מקום לפטריות כמהין ולשמפניה. איך היה נראה העולם אם כל הזמן היינו אוכלים פלאפל ושווארמה? היינו מפהקים למוות.
עובדים בחינם
מתן אלטרנטיבה לזרם המרכזי, עומד אף הוא בבסיס האידיאולוגיה של הוצאת "סיטרא אחרא". המו"לית אביה בן-דוד, מספרת כי "המניע להקמת ההוצאה היה ועודנו, לספק חלופה לצבאות הספרות המסחרית המגובה בשלל שיקולים כלכליים. זה לא שאני נגד כלכלה, זה פשוט שגיליתי שהכלכלה נגדי. היום הסיכויים להוציא ספר שאינו מתאים למידות של רב מכר הוא אפסי למדי".
בן-דוד. מאבק ממושך מול מפלצות הענק (צילום: אבי הראל)
בן-דוד מציגה תמונת מצב קודרת באשר לקשיי הקיום של הוצאה קטנה. "אנחנו עובדים בחינם, כאשר את עלות ההוצאה מכסות קרנות ספרות. אם אנחנו נשארים עם 500 שקלים לשלם למגיה או לגרפיקאי אנחנו מרגישים ברי מזל. המצב העגום כיום הוא, שהמקומות הקטנים נבלעים על ידי ההוצאות הגדולות ומסופחות לאותם הסדרים בין רשת החנויות להוצאת הספרים שבבעלותה. לאף הוצאת ספרים או חנות עצמאית אין סיכוי לשרוד מול מפלצות הענק. אין לנו מודל כלכלי או הגיון בריא".
מהי תגובתך לאמירה הגורסת כי הוצאות הנמצאות בשוליים צריכות להישאר שם, שכן ייחודן ואיכותן אינן מתאימות לקהל הרחב?
"זה נוגע לשאלה הבסיסית יותר של מהו הכוח של ספרות. אם סמואל בקט היה מגיש את הטרילוגיה שלו ללקטור היום, הסיכויים שלו לפרסם היו אפסיים. כמו שקיימים תקנים לגבי תוכן שקשור לתרבות בקולנוע וטלוויזיה, צריכים להיות כאלו גם בספרות. אם השיקול היחיד הוא כלכלי, והכוח הכלכלי מרוכז בידיים בודדות, קשה לי להאמין שהקהל הרחב הוא מי שירוויח מהסידור".
מי שדווקא מצליח להביא את השירה גם לרשתות הגדולות הוא רפי וייכרט, מו"ל הוצאת "קשב לשירה", שהפכה ברבות השנים לחותם של איכות ולהוצאה מרכזית בתחום. "הסיבות להצלחתנו," מסביר וייכרט, "הן בהתמדה העיקשת להוציא ספרים איכותיים בלא שיקולים מסחריים. אנחנו משתדלים גם בתחום העריכה, ההגהה ועיצוב העטיפה כך שהתוצר הסופי יהיה איכותי מבחינת תכניו ואסתטי מבחינת הגשתו. זה, ככלות הכול, עיסוק מענג מאוד, ממש עבודת יד."
וייכרט. תחושה של גאווה (צילום: דינה גונה)
על חוסר נכונותן של ההוצאות לפרסם ספרי שירה הוא משיב: "האוריינטציה שלהן היא כלכלית ביסודה ורוב ספרי השירה הם הפסדיים מבחינה זאת. והאמת, מוטב שכך. דומני שברובן אין כיום עורכים רציניים בעלי ידע בשירת העולם וכאלה שאפשר לומר שיש להם חזון באשר לצורכי המדף התרבותי שלנו. אנחנו פועלים כמו יחידת עילית בעורף האויב. בזמן שהוצאה גדולה מתחילה לדון האם ספר מסוים כדאי, אני כבר קיבלתי את התרגום, ערכתי אותו, עימדתי והגהתי אותו. יש בכך תחושה של גאווה".
לכל ספר המבצע שלו
רני גרף, מו"ל הוצאת "גרף", שאחראי על כמה הצלחות מסחריות בעיקר בתחום ספרות הנוער והמד"ב, טוען כי למרות שהסיכוי לשגשוג כלכלי תמיד קיים. "שוק הספרים הישראלי מתאפיין בעיוות שנובע מעודף ריכוזיות. הבעיה בשוק הספרים," הוא מבהיר, "אינה המבצעים של חנויות הספרים - אלה רשאיות, מבחינתי, לפתוח בכל מבצע שימצאו לנכון, התפקיד הוא שלהן למכור כמה שיותר ספרים.
"הבעיה היא ששתי הרשתות קשורות להוצאות ספרים גדולות, בדרך של בעלות או של הסכמים, והתוצאה היא שמדי פעם ניתנת עדיפות לספרי ההוצאות שקשורות אליהן. המצב המעוות הזה מאפיין לא רק את שוק הספרים, והדרך הנכונה לטפל בכך הזה היא באמצעות חקיקה רוחבית שתנטרל את שליטתם של גופים מעטים בשווקים רחבים.
"כיון שהדברים אינם מתנהלים כך, הדרך להתמודד עם המבצעים כפי שהם נעשים כרגע היא להחליט לגופו של כל ספר לאיזה מבצע הוא מתאים ולפעמים לדעת גם לומר לא למבצעים השונים. מצד שני דווקא משום שההוצאה נמצאת כרגע על סף פריצה, החוכמה היא לא לפרוץ במכה אלא לעשות זאת לאט, בתבונה ולאורך זמן".
גרף, שהקים את ההוצאה מתוך מיסיונריות לטענתו, גורס כי "מבחר גדול יותר של הוצאות ספרים הוא גם מבחר גדול יותר של ספרים מסוגים שונים, החל מספרי נישה 'איזוטריים' וכלה בספרים שפונים למכנה המשותף הרחב ביותר. בשוק ספרים בריא חייב להיות מקום לכולם. יש חשיבות רבה לקיומן של חנויות ספרים מתמחות ואלה, במידה לא מועטה, מתבססות גם על קיומן של הוצאות קטנות ונישתיות יותר. שוק תרבותי מגוון הוא אחד היסודות לכל חברה שרואה את עצמה כחברה תרבותית".
לפני מספר שנים הקים אלון מרון את הוצאת "ינשוף", על אף שהיה לו ברור כי לא ניתן להתעשר מהוצאה לאור. "הוצאת ספרים קטנה תתקשה לתפוס את מקומה בשוק שהפך לתחרותי ואכזרי," הוא מספר. "התשואה הנותרת בידי ההוצאה לאחר גילום התקורות והעלויות השוטפות שואפת לאפס. רק הוצאות גדולות, שעלויות ההפצה שלהן נמוכות מאוד, וברוב המקרים הן אוחזות בקשרי בעלות עם רשתות המכירה יכולות לשרוד".
אך מרון אינו מתכוון להתייאש, דוגל בשמירה על עיצוב קפדני, תרגום מקצועי ורק לאחרונה זכה במכרז על ספרו החדש והמדובר של סטיבן הוקינג. "הסיבה שהצלחתי בסופו של דבר לגבור בהתמחרות היתה ההערצה העצומה שאני רוחש לאסטרופיסיקאי הענק הזה ולאדם עצמו, שהוא בעיני גיבור אמיתי".
מי שדווקא רואה עצמו במרכז ולא בשוליים הוא עוזי אגסי, מו"ל הוצאת "אבן חושן". "כ'משוגע' על אותיות ונייר, הייתה כוונתי להוציא לאור ספרים מוקפדים מבחינת חזותם החיצונית במקביל לתוכן הטוב, שהיה פרט חשוב ביותר. הספרים נועדו במיוחד לביבליופילים, כאשר שמתי את הדגש על הנייר המיוחד ופונט מיוחד שיצרתי במיוחד להוצאה. לשמחתי יש אנשים, בכל העולם שקרובים לנושא הזה כמוני".
על העמידה בתחרות בשוק הנוכחי הוא מספר: "היא מתקיימת בזכות ההקפדה על האיכות, במגמה של העלאת
הרף ולא הורדתו. ברור לי שאת הספרים שלנו לא קונה הקהל הרחב, אלא קהל משכיל שאוהב איכות וזה מספיק עבורי".
השאלה הנשאלת היא האם ייתכן שינוי במצב בו נמצאים כיום שוק הספרים וההוצאות הקטנות. הדעות בנוגע ל"חוק הצרפתי" חלוקות, אך רוב המו"לים טוענים שיש הכרח בהגדלת התמיכה לספרות וכולם נחושים שלא לחדול מעשייתם. "להוצאות הקטנות," טוען רפי וייכרט, "יש את טביעת האצבע הייחודית להן. מי שמאמין במה שהוא עושה ימצא דרך להמשיך ולהתקיים. מי שלוטש עיניו להצלחה כלכלית מוטב לו שיעזוב את תחום הספרות." ואילו אביה-בן דוד מסכמת: "התפיסה הרומנטית שלי אומרת שאם מישהו מגיע לספר שנותן לו תחושה שהוא לא לבד בדרך בה הוא חווה את העולם, זו סיבה מספיק טובה להמשיך".
