טירקל זועם על הפרשנים שלא בצדק

ראש ועדת טירקל אמר בראיון לרדיו, כי הלקח היחיד שלמד מהפרשה הוא שהתקשורת ירדה לתהומות וביבי שופכין שטרם ידעה כמוהם. אמירה כה חזקה מאלצת לומר כמה דברים, לא "על התקשורת" אלא על הפרשנים בתחומי ביטחון וצבא בישראל.

על מה יצא קצפו של כבוד השופט? האם על כתבות מתלהמות? האם על כך שרואיינו רק חורצי לשון והולכי רכיל? שלא הוצגה הקשת

 הרחבה של הדעות, ההערכות וחוות הדעת? ואולי שפך את זעמו על הפרשנים והכתבים לנושאי צבא וביטחון על הטיית דעת הקהל, בהצגת עובדות שקריות והטלת סחי באחד מגיבורינו הלאומיים?

ההיפך הוא הנכון! בתחילת הפרשה נהגו כדרכם לקראתו ובתחילתו של כל אירוע ביטחוני, נזהרו בלשונם ובכבודם של הבכירים, החזיקו באמתחתם מידע ולא פרסמו אותו, והציגו תמונת מצב שתמכה בתהליכים, אך בכך אין להאשימם.

כבר לפני מלחמת יום כיפור חששו הפרשנים והכתבים של אותם ימים לפרסם ידיעות על הצטברות צבאות מצרים וסוריה בגבולות והתקדרות ענני מלחמה. גם בתחילת מלחמות לבנון הראשונה והשנייה נהגו באחריות-יתר ולא תקפו את ההחלטות, וכן הלאה. זה טבעם של פרשנים וכתבים שמתלבטים בין אחריות לאומית לאחריות עיתונאית, כל עוד העובדות אינן ברורות ובהירות דיין.

איפוק, זהירות ועדינות

האם הפעם נכונה האשמתו של טירקל כי התקשורת הידרדרה לביבי שופכין שאין דוגמתם? ובכן לא היה ולא נברא! במשך החודשים האחרונים, מתחילת הפרסומים על מסמך הרפז ועד ביטול מינויו של גלנט לרמטכ"ל, נהגו רוב הפרשנים באיפוק, בזהירות ובעדינות בכל השחקנים המרכזיים בפרשיה ובמסכת הגילויים וההדלפות מכל צד ועבר.

הם הציגו את העובדות בצורה נקייה ואובייקטיבית ככל האפשר, ראיינו תומכים ומתנגדים מכל צבעי הקשת, הראו את השביל-לא שביל אל הארמון (לא זה של פיקוד הצפון), לא נשמעו בדבריהם הדים של שמחה לאיד או ציד קרקפות. ולבסוף, הם טרחו להדגיש את עברו המפואר של גלנט, הראוי לכל שבח והערכה

העבר המפואר שלנו עשוי לשמש לקולא כאשר גוזרים השופטים את גזר הדין - מידת העונש, אך אינו משמש הגנה כאשר הם מגיעים להכרעת הדין - החלטה על מידת חפות או אשמה.

אם כך, על מה ולמה שפך טירקל את זעמו על התקשורת? אענה בשאלה: הייתכן כי למעשה זועם השופט על הוועדה שלו, שכשלה כשלון חרוץ בעבודתה ובהחלטותיה? הייתכן כי הכעס הוא פרי תסכולו על כי נפל בפח של אלו שהמליצו, כיסו, הסתירו

 וטשטשו את העובדות ומנעו מהוועדה שלו להגיע אל חקר העובדות כהוויתן? התשובה לשאלותי נשארת פתוחה.

בניגוד למילים הנמוכות בהן השתמש ראש ועדת טירקל, יכולים הפרשנים והכתבים לענייני ביטחון וצבא לישון הלילה בשקט. רק הלילה, כי מחר מצפות להן פרשיות חדשות ויהיה עליהם לעמוד פעם נוספת במבחן ההתלבטות בין אחריות לאומית לעיתונאית ולשמור על האינטגריטי שלהם.

שמואל גורדון, ד"ר למחקרים אסטרטגיים ויחסים בינלאומיים ואל"מ במיל' בחיל האוויר