האם צריך לצנזר בחוק צילומים מזירות אסון?

האם פרסום של תמונות קשות מזירות אסון הינו הכרחי לשמירה על זכות הציבור לדעת, או שאולי מדובר בפורנוגרפיה זולה הגוררת נזק ועוגמת נפש למצולמים? האם מדובר בעניין אתי מובהק, או שיש צורך בחקיקה בנושא?

הצעת חוק של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני (יהדות התורה) לתיקון חוק הגנת הפרטיות מעוררת סערה בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. על-פי ההצעה, שאושרה כבר בקריאה ראשונה, ייאסר על גופי תקשורת לפרסם תמונותיהם של קורבנות אסון, פיגוע, תאונת דרכים וכיוצא באלה - אלא אם התקבלה הסכמה מפורשת. היום (יום ד') תונח ההצעה לפתחה של ועדת החוקה, חוק ומשפט.  

תומר בוהדנה. בעתיד לא נראה תמונות כאלו? (צילום: אלעד גרשגורן)

מתנגדי החוק מסבירים כי אם תתקבל הצעת החוק - תשתנה עבודת העיתונאים מקצה לקצה באופן שיקשה מאוד לשמור על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת. "החקירה הזו 'פותרת' בעיה תיאורטית שלא קיימת בפועל, מאחר שכלי התקשורת לא באמת מפרסמים תמונות של גופות מרוטשות הניתנות לזיהוי. לעומת זאת, 'המחיר' של ההצעה עצום, כיוון שיש בו הקרבה של נושאים לאומיים חשובים לנו כציבור, כמו סיקור של פיגועים ותאונות דרכים", מסבירה עו"ד שירה בריק-חיימוביץ' ממשרד עורכי הדין ליבליך את מוזר.

עו"ד בריק-חיימוביץ' מוסיפה כי אם יאושר החוק החדש, צלמים יאלצו להסתובב בשטח ולהחתים פצועים על טפסי הסכמה. "הדברים יגיעו לכדי אבסורד - צילומי וידאו וסטילס מזירות אסון כמו שרפות, רעידת אדמה או פיגועים פליליים - ייפסקו לגמרי". לדברי בריק-חיימוביץ', התיקון לחוק יגבה גם נזק הסברתי. "לא נוכל להראות צילומים כמו זה המפורסם של הקצין תומר בוהדנה, שנפצע במלחמת לבנון השנייה. לתמונה הזו הייתה משמעות עצומה. אם הצעת החוק תעבור, הצופים והקוראים בעולם יוכלו לראות רק את הקורבנות הפלסטינים, אבל לא את הקורבנות הישראלים".

ח"כ מקלב הודף מצדו את הביקורת וטוען כי זכותו של אדם לפרטיות גוברת על האינטרס הציבורי. "הצעת החוק באה להגן על אנשים שנקלעו לאסון. הגיעו אלי פניות מאזרחים רבים שצולמו. אדם שנפצע וצולם במצב מביך, רואה אחר כך את תמונתו בעיתון, באינטרנט או בטלוויזיה, וחווה מבחינתו סוג של פיגוע שני".

מקלב טוען כי התחרות בין כלי התקשורת מובילה לפרסום לא אחראי, ומזכיר את תמונות הזוועה מאסון הכרמל שעלו באתרי האינטרנט, בהן נראתה בין היתר מפקדת תחנת משטרת חיפה, תנ"צ אהובה תומר, שמתה לאחר מכן מפצעיה. "התמונות הללו הוסרו רק על-ידי המשטרה. בגלל שיש אצלנו פיגועים ואסונות אנחנו צריכים להחליט איזה ערכים חשובים לנו יותר", אומר מקלב.

יו"ר ועדת החוקה, ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו), סבור שמדובר בהצעת חוק טובה ובכוונתו לקדם אותה לקראת הצבעה שנייה ושלישית במליאה. "בסופו של דבר הציבור לא זקוק לתמונות מזעזעות והתקשורת לא צריכה להראות גופות מרוסקות. לא חייבים לצלם אנשים בשעות מצוקה כדי להעביר את הסיפור. גם הנכדים שלי רואים את התמונות האלו. נכון שאני רוצה תקשורת חופשית אבל אני גם רוצה להיות מוגן מהתופעות הללו", אמר רותם.

רכבה השרוף של תנ"צ אהובה תומר, אסון הכרמל (צילום: אבישג שאר-יישוב) 

אבל לא כל חברי הכנסת תומכים בהצעת החוק, ביניהם כאלה המכירים מקרוב את עבודת אמצעי התקשורת. ח"כ אורי אורבך, יו"ר סיעת הבית היהודי ועיתונאי לשעבר, סבור שמדובר בחקיקה מיותרת. "התקשורת יודעת לטשטש תמונות כשצריך. אין מקום לחוק כי זה קורה ממילא. אני נגד הגזמה בחוקים שמגבילים את חופש העיתונות. חוקים שמגבילים בפרסום חייבים להיות לצורך גדול ולא לצורך קטן. לפעמים מדובר באירועים מאוד משמעותיים - כמו התינוקת שחולצה מהפיגוע בבית הקפה אפרופו או הסוהרת שנפגעה וניצלה באסון הכרמל - לא הגיוני שהדברים הללו ימחקו מהתודעה הציבורית. הטעם הטוב והאסתטיקה לא צריכים לבוא על חשבון טובת הציבור וזכות הציבור לדעת".

אורבך מסב את תשומת הלב לכרסום המתמיד בחופש העיתונות באמצעות חוקים קטנים. "יש כללים שיכולים להיסגר ברמת האתיקה", הוא אומר. לדברים אלה מסכימה גם נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, העומדת בראש הגוף שאחראי לניסוח האתיקה העיתונאית. ואולם, מקלב דוחה את הדברים ואומר כי למועצה "אין שיניים" וכי היא אינה מפעילה סנקציות נגד עיתונאים שהפרו את הכללים. 

ילדים נפגעו, צולמו ונפגעו פעם שנייה

במקביל לתיקון חוק הגנת הפרטיות, מקודמת בימים אלה הצעת חוק נוספת שתקשה על עבודת כלי התקשורת. הצעת החוק להגנה על קטינים מפני פרסומים מזיקים, שיזמה ח"כ אורלי לוי, אוסרת על פרסום שמות או פרטים מזהים של קטינים המעורבים בהליכים משפטיים אזרחיים ללא היתר מפורש של בית המשפט. "כשמדובר בהליכים פליליים, החוק אוסר כבר היום על חשיפת שמות ופרטים מזהים. אם כך, מדוע לאפשר חשיפת פרטים בהליך האזרחי", תהתה לוי בשיחה עם ynet.

"אני לא רוצה שבסוף ינצח האינטרס של למכור את העיתון. הגיעו לוועדה סיפורים של משפחות שנתנו את הסכמתם לפרסם את פרטי ילדיהם ולמחרת כולם זיהו אותם ודיברו על זה.

 הילדים לא יכלו לצאת מהבית ולמעשה נפגעו פעם שנייה. לפעמים גם האינטרס הצר של ההורים גורם לפרסום ולפגיעה בלתי הפיכה בילד להמשך חייו", הוסיפה לוי. 

לדברי עו"ד בריק-חיימוביץ' הרחבת החוק תגרום לגרירה מיותרת של משפחות לבית המשפט כדי לאפשר את פרסום זהותו של הקטין או הקטינה. "משפחות זקוקות לתקשורת כדי להיאבק. הן פונות לתקשורת עם סיפורים אנושיים שבבסיסם טענות כנגד גוף שכשל, כמו בתי ספר או עיריות. אין הצדקה להפוך את האסור לכלל ואת המותר לחריג, כשבמצב הקיים היום תמיד אפשר לבקש מבית המשפט לאסור פרסום פרטים שיובילו לזיהוי קטין".

לטענת הצורך של העיתונות ברייטינג, אמרה בריק-חיימוביץ'. "זוהי השטחה של תפקיד העיתונות שמטפלת בנושאים חשובים מתוך רצון לשמש פה לציבור ומתוך רצון להביא לידיעת הציבור סוגיות בעלות משקל. לציבור מגיע להתרשם לא רק מסטטיסטיקות ומדיווחים סטריליים, מגיע לו גם להתרשם באופן אנושי ממראה עיניים. נתונים זה דבר חשוב אבל אנחנו לא רובוטים ולפעמים אנחנו זקוקים לתמונה או לסיפור מצולם שיניעו אותנו לפעולה".