טיולי שישי בבוקר: כאב הראש החדש של צה"ל
עבור המתנחלים מדובר בטיולים רגליים בטבע בשטחי .A עבור צה"ל מדובר במוקד החיכוך החדש של יהודה ושומרון ועבור הפלסטינים מדובר בזירת קרב חדשה. בשבוע שעבר זה הסתיים בנער ערבי הרוג. פורסם ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
בשעת בוקר מוקדמת של יום שישי לפני שבוע יצאה קבוצת מטיילים גדולה מכפר עציון, וירדה בוואדי לכיוון מערב. המטיילים ביקשו להגיע לתל גדור ולטבול במעיינות הצלולים במקום. חלום ישן, מפה ומימייה לקחו הם כמאמר השיר, אבל לא רק. גם מספר רובי אם,16- על כל צרה שלא תבוא.
והיא, מה לעשות, באה. כעבור שלוש שעות הגיעה הקבוצה לתל, המרוחק כ200- מטר מבתי הכפר הפלסטיני בית אומר, וישבה לאכול. נערים פלסטינים שהיו בדרכם לתפילת יום שישי זיהו אותם והחלו להתאסף בקצה הכפר עם רוגטקות. "כשירדנו לוואדי התחיל מטח אבנים. התחלנו לרוץ והם דלקו בעקבותינו," מספר אחד המטיילים בקבוצה. כעבור מספר דקות מתוחות במיוחד פתחו חברי הקבוצה באש שממנה נהרג ככל כנראה נער בן .17 הטיול הפסטורלי הסתיים בבית המעצר מול חוקרי שב"כ, וארבעה מהחמושים שוחררו רק כעבור שישה ימים.
- חושבים שצריך לטייל באזור A? דונו על כך בפייסבוק של ynet
זירת מאבק חדשה
קשה לומר שהסיפור הזה מפתיע מישהו ביהודה ושומרון. טיולי יום שישי בשטחי A הפכו לתופעה שמושכת מטיילים מכל רחבי הארץ. עבור לא מעטים בצד הישראלי והפלסטיני מדובר בזירה חדשה של המאבק על זכויות חבלי הארץ האלה, ואילו עבור גורמי הביטחון בכאב ראש גדול.
מי שמובילים את אופנת הסיורים הם חברי קבוצת "טיולי דוד ואחיקם," הנקראת על שמם של שני צעירים שנרצחו בטיול דומה באזור, ושמותם היווה את התמריץ לטיולים. באתר האינטרנט שלהם מופיעה באותיות גדולות אזהרה שמתמצתת את כל הסיפור: "מטיילים יקרים! מארגני הטיול מסירים כל אחריות בטיחותית וביטחונית. אנו עושים כל מאמץ להשיג אישורים, אך לא מתחייבים לכך."
הטיול הסתיים בבית המעצר. המטיילים מכפר עציון (צילום: תנועת סולידריות)
ובאמת, לא מעט פעמים מוצאים עצמם המטיילים מול המון ערבי זועם או מול קציני משטרה זועמים. אבל קשיים כאלה לא רק שלא מרתיעים את מטיילי דוד ואחיקם - להפך, הם אפילו מהווים חלק ממטרת הטיולים.
עבור המשוטטים אין כמעט מקום שנמצא מחוץ לתחום. האירוע בשישי שעבר הוא רק אחד מרבים. באחד המקרים נקלעו חמישה חיילים בחופשה מבית אל לקרב יריות עם ציידים פלסטינים סמוך לכפר עין יברוד, הרגו אחד מהם ונשפטו לעשרה ימי מחבוש. באירוע אחר נשפטו שני קצינים מהנח"ל למאסר, אחרי שנקלעו לתוך המון פלסטיני אלים סמוך לצומת תפוח ופצעו נער. בעקבות האירועים יצאה הוראה האוסרת על חיילים בחופשה לטייל באזור ללא תיאום. מיותר כמעט לציין שגם הפקודה הזו לא הפחיתה את כמות המטיילים - להפך.
מטיילים דווקא באזורים היותר מסוכנים
יש גם קבוצות שיוצרות כאב ראש לקציני צה"ל בכוונה. למשל "גרעין הערים העבריות," שמזוהה עם נוער הגבעות ומקיים טיולי מחאה דווקא באזורים היותר מסוכנים, בין השאר לערים שכם ויריחו, בהם הייתה נוכחות ישראלית עד להסכמי אוסלו. "המטרה היא לחזור לערים האלה, ודרך זה לחזור לכל יהודה ושומרון," מספר פעיל המאחזים מאיר ברטלר, מראשי הגרעין.
כל קבוצה שיוצאת מורכבת מחמישה-שישה מטיילים שמכירים את השטח מסיורים קודמים ובדרך כלל חמושים בנשק - אקדח פרטי או רובה צה"לי השייך ליחידתם. סביבם מתגבשת בפייסבוק קבוצה של תיכוניסטים ומבוגרים שמגיעים מצידו השני של הקו הירוק, רובם דתיים. לחלק גדול מהסיורים מצטרף צלם של "יחידת תצפית" - קבוצת צלמים מתנדבים שמצלמים אלימות של שוטרים ופלסטינים, אם יש כזו, במהלך חיכוכים עם מתנחלים. מטרתם של הצלמים היא להתכונן ל"יום שאחרי" הטיול, למקרים שבהם מסתיים הטיול בבית המשפט, כמו זה האחרון.
כך, לדוגמה, נראית תוכנית סיור ממוצע (מתוך אתר הקבוצה:(
נקודת מפגש - בכניסה ליישוב ברקן בתוך א.ת ברקן בשעה .7:45 נקודת סיום: באזור התעשייה אריאל הסמוך, בסביבות השעה .12:45 פירוט המסלול: נכנסים לא.ת ברקן ונוסעים לכניסה ליישוב ברקן, נחנה שם את הרכבים ונצא לח'רבת אל בורק הסמוכה. נבקר בא.ת הקדום והמרשים של אל בורק ומשם נלך לשייח' עבדאללה, שמזוהה כקברו של יהושע בן-נון. משם נלך לח'רבת כורקוש, נבקר באנקרופוליס המדהים שלה ונסיים בא.ת אריאל. במידה ותהיה אפשרות, ניכנס למערת סייף - מערת נטיפים מרשימה מאוד הנמצאת בא.ת אריאל.
מסלולי הטיול נבחרים בעיקר לפי הנופים והמשמעות ההיסטורית של האזור. חלקם הגדול של אתרי המורשת נמצא בסמיכות או בלב כפרים פלסטיניים, שחלקם מוגדרים עוינים, וכאן מתחילה הבעיה. החוק אינו אוסר על טיול בשטח (כל עוד המסלול אינו עובר בשטחי ,(A והדרישה הצה"לית לתאם כל סיור היא בגדר בקשה.
&91;2&93;_111.jpg)
מסלולי הטיול נבחרים בעיקר לפי הנופים. טיול בנחל פרת (צילום: נחל פרת)
סא"ל זאב גוטסמן, קצין ההגנה המרחבית של אוגדת איו"ש, מוצא את עצמו אובד עצות. את רוב הבקשות שמגיעות אליו הוא מאשר, אבל רוב הטיולים כלל לא מגיעים לשלב הבקשה. החשש הגדול, מסביר גוטסמן, הוא אם חיילי צה"ל יזהו בטעות את המטיילים כמחבלים ויפתחו לעברם באש. "מעבר לכך, הנוכחות של מטיילים מקלה על גורמי טרור לבצע פיגוע או חטיפה. במידה שנחטף מישהו מהם והם לא תיאמו איתנו, אין לנו קצה חוט."
"תניחו למטיילים"
"כבר לפני יותר משלושים שנה היינו מטיילים בשטח," מספר מדריך הטיולים מאיר כהנא, ,57 מעפרה. "לפני הסכמי אוסלו היו מגיעים בתי ספר מכל הארץ ומסתובבים בתוך כפרים. אפילו לא היינו צריכים להיות חמושים, וכמעט תמיד קיבלו אותנו יפה מאוד."
אבל האינתיפאדה גרמה למטיילים לצמצם מאוד את אזורי הטיול. כיום, אחרי שנות שקט יחסי, חוזרים המטיילים בהמוניהם לגבעות ולנקיקים של שומרון ויהודה. "בניגוד לקבוצות של הנוער, אנחנו עדיין מתקבלים יפה מאוד ברוב המקומות ושותים לא מעט תה עם פלסטינים מקומיים," אומר כהנא. "אין לנו עניין של להראות נוכחות, אלא פשוט לטייל. בעונת המסיק אפילו עזרנו לחקלאים למסוק."
חוסר התיאום מדיר שינה גם מעיניהם של אלה שאמונים על הביטחון מקרב המתנחלים. רכז הביטחון של מועצת בנימין, אביגדור שץ, מגדיר את חוסר התיאום כרשלנות. "לא פעם אמרנו למטיילים, 'בואו תגידו לנו לאן אתם רוצים להגיע, ונעשה את זה בתיאום.' יום אחד הם ביקשו להגיע לבור מים בתוך הכפר אל ג'יב. הרמנו את הכפפה, תיאמנו עם הרשות ומאות אנשים נכנסו לשם וטיילו בלי פגע. אבל מאז זה לא נעשה שוב, והם מטיילים בלי אישור."
לאחרונה ביקשו חברי הקבוצה לקיים עלייה לרגל משילה לירושלים - מסע בן שלושה ימים שעובר דרך כפרים עוינים כמו סינג'יל, עין יברוד וג'בע. הטיול, שאובטח על ידי צה"ל, לווה בהיתקלויות עם פלסטינים שגרמו לפציעת חייל. "אני מאוד בעד הטיולים ויש להם ערך ציוני אדיר," אומר שץ, "אבל מי שאמור להילחם במחבלים זה צה"ל ולא אזרחים חמושים."
"הממשלה צריכה לטפל בפורעים ולא במטיילים"
מהצד השני עומדת תפיסת העולם של מארגני הטיולים הגורסת שיש להגביל את התוקף ולא את המותקף. "הממשלה צריכה לטפל בפורעים ולא במטיילים," אומרת אסתר עמיחי. בנה אחיקם נהרג בדצמבר 2007 ביחד עם חברו הטוב דוד רובין מירי מחבלים כשיצאו לטיול בשישי בבוקר בנחל תלם. בהלוויה של השניים, יחד עם מטחי הכבוד, נורתה גם יריית הפתיחה לכיבוש האזור. חבריהם של אחיקם ודוד החליטו להפוך את הטיולים מנחלתם של אמיצים ומשוגעים לדבר למפעל המוני.
הצוואה של בנה, אומרת עמיחי, מתגשמת בכל יום שישי בבוקר. "אם היו שואלים אותו, זו בדיוק הדרך להנציח אותו. הדבר הכי משמח זה שמגיעים אנשים מכל רחבי הארץ, ולא רק דתיים או מתנחלים. אני חושבת שאם יבינו שלמטיילים אין שום עניין בחיכוך עם האוכלוסייה המקומית, זה יעזור להרגיע את המצב."
אילו ידעת שזה המחיר של טיולים באזור, היית חושבת פעמיים?
"זה לא בבחירתנו אם מישהו ימות או לא, אלא בידי שמיים. אבל בכך שאנחנו גרים פה אנחנו יודעים שיש מחיר ונכונים לשלם אותו."
את שלמה עם המחיר שגבו ממך, ועדיין גובים, הטיולים באזור?
"גם החיים בארץ גובים מחיר. כמו שהחלוצים הראשונים פה שילמו מחיר כבד, גם אנחנו משלמים. גם כשילדתי את אחיקם ידעתי שאולי יהיו סיבוכים, ובכל זאת רציתי ללדת. ככה גם עם הטיולים."
ביום רביעי האחרון אספו המטיילים את המפות, הכובעים והמימיות ועלו לבית משפט השלום בירושלים. השופטים אמנם שיחררו את ארבעת החשודים בתקרית הירי בפאתי הכפר בית אומר, אך חובבי הטיולים ניצלו את המעמד להפגנה ספונטנית. "מי שחושב שבאבנים ויריות ימנעו ממנו לטייל, יבין שזה בדיוק הפוך," אמר מרדכי סעייד, אביו של אחד החשודים. "כאשר יענו אותנו, כן נרבה וכן נפרוץ."
- ומה אתם חושבים על טיולים באזור A? טקבקו לנו!
לפנייה לכתב/ת 
