ירדן הבאה בתור?
ישראל רואה במהומות באזור סכנה, אבל כיוון שאין בכוחה למנוע גלישה של המהומות לירדן, היא מעדיפה לטמון את ראשה בחול, ולהיות מופתעת אם וכאשר עמאן תיראה כמו קהיר
המהומות המתרחשות בעולם הערבי בכלל ובמצרים בפרט עשויות ליצור מזרח תיכון חדש, כמובן לא זה ההזוי שאותו שיווקו שמעון פרס והאוסלואידים האחרים, אלא מציאותי ומאיים. גם אם המשטר המצרי הנוכחי ישרוד את המשבר העכשווי, ברור שהוא לא יאריך ימים, לנוכח גילו המתקדם של הנשיא מובארק והבחירות הקרובות לנשיאות.
לכן, אל לה לישראל להיות מופתעת. עליה להביא בחשבון מציאות שונה בגבול הדרומי, הזרמה מוגברת של אמצעי לחימה לרצועת עזה, הקלות בדרכם של המסתננים ("פליטים") לתוך ישראל במטרה להחלישה, ובעיקר - הפרה אפשרית של פירוז סיני. לכל
ההתפתחויות הללו על ישראל להיערך מראש, על סמך הערכת סיכונים מפוכחת. ההחלטה כיצד להגיב במקרה של הכנסת צבא מצרי לסיני צריכה להתקבל היום, ולא כשהסיכון יתממש.
אי-השקט באזורנו, אם פגיעתו קשה במשטרים חזקים כמו זה של מובארק, קל וחומר שהוא עשוי לפגוע באופן חמור במשטרים חזקים פחות כמו, למשל, זה של המלך עבדאללה בירדן. ישראל הרשמית רואה בכך סכנה, אבל מכיוון שאין בכוחה למנוע גלישה של המהומות ממצרים לירדן, היא מעדיפה לטמון את ראשה בחול, ולהיות מופתעת אם וכאשר עמאן תיראה כמו קהיר.
נכון, ערעור המשטר בירדן ישנה את מציאות חיינו, והשלכותיו עלולות להיות אף מוחשיות יותר מאשר אלה של התהליך במצרים. תפישת השלטון על-ידי העם בעבר הירדן המזרחי, גם אם תלווה בתמיכתם של כוחות קיצוניים ועוינים, איננה תלויה בישראל. יחד עם זאת, ראוי להשתחרר מן התפישה השגרתית השולטת בישראל ולראות גם את מחצית הכוס המלאה של התפתחות אפשרית כזו.
מה יהיה?
כך, למשל, מי שרואה סכנה בהימצאותם של כוחות הנתמכים על-ידי איראן "על הגדר", מעבר לנהר, אולי ישקול שוב את הסכנה שבהימצאותם של כוחות כאלה על גדר "הביטחון", בלב ארץ ישראל המערבית, אם תקום כאן מדינה לאויב במסגרת "תהליך השלום".
מי שכבר ויתר על יעד השלום, וכל רצונו הצטמצם להקמתה של מדינה לפלסטינים שכביכול אין להם מדינה, לא יוכל להמשיך בטיעון השקרי אחרי שהרוב הפלסטיני (למעלה מ-90%) יזכה לביטוי דמוקרטי בעמאן, בירתה של ירדן-פלסטין.
מי שיפקח עיניו ויראה שחלומו התגשם ויש כבר מדינה פלסטינית יוכל לשקול מחדש את האיוולת של "פתרון שתי המדינות" ממערב לירדן ויתבע זכות בחירה לערביי ארץ ישראל המערבית בפרלמנט הפלסטיני שממזרח לנהר.
מי שכבר ויתר על יעד השלום, וכל רצונו הצטמצם לגירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים (גזענות כבר אמרנו?) ייאלץ לוותר על חלום הטרנספר, כי מדינה פלסטינית כבר תהיה קיימת. בהבדל מידידיי השמאלנים הדוגלים בגירוש, אני שולל גירוש של אדם כלשהו - יהודי או ערבי - מביתו, למען "שלום" או אפילו שלום.
מי שקרא להקמת מדינה לאויב ממערב לירדן כדי שתקום קואליציה של המדינות הערביות "המתונות" נגד איראן יצטרך להפסיק לשגות באשליות כאלה. הדברים אמורים גם בברק חוסיין אובמה. מי שקרא להסגיר את הגולן לסוריה תמורת יציאתה מציר הרשע יצטרך להשתחרר מן התפישה המוטעית כאשר אולי ייפול גם משטרו "המאותת שלום" של הרודן מדמשק.
לסיכום: המזרח התיכון החדש (והישן) הוא איזור מסוכן. אבל, בני אדם מסוגלים לחיות גם בתנאי סכנה, אם יזהו את הסכנות מראש, יעריכו נכון את משמעויותיהן ויחליטו בעוד מועד על האמצעים הנכונים למזעורן.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005
לפנייה לכתב/ת 
