מה היה קורה אילו ליום אחד, אני הייתי האהבה
אילו הייתי האהבה הייתי יודע שגם אם אנשים לפעמים קצת מיואשים, הם יודעים שלבסוף אגיע. וגם אם אנשים לפעמים קצת עצובים, וקצת חוששים, וקצת כועסים או סתם אבודים, הם יודעים שלבסוף אבוא. וכשאבוא - אביא איתי את הכל
אילו הייתי האהבה הייתי יודע שגם אם אנשים לפעמים קצת מיואשים, הם יודעים שלבסוף אגיע. וגם אם אנשים לפעמים קצת עצובים, וקצת חוששים, וקצת כועסים או סתם אבודים, הם יודעים שלבסוף אבוא. וכשאבוא - אביא איתי את הכל. את האור ואת השיר ואת הגל ואת הפרח.
אנשים תוהים לאן הלכתי ומתי אשוב
אילו הייתי האהבה הייתי יודע, שכשאני לא נמצא אין שמש, הכל קודר ואפור, והרוח שנושבת איננה מלטפת. הייתי יודע שכשאני לא נמצא זה תמיד ליותר מדי זמן, ואנשים תוהים לאן הלכתי ואיפה אני נמצא עכשיו ומתי אשוב. הייתי יודע שהבית ריק והחושך מנצח את האור. הייתי יודע שכשאני לא נמצא לאנשים כבר אין תשובות, רק שאלות. הייתי יודע שכשאני לא נמצא, פתאום אין טעם להמשיך הלאה.
אילו הייתי אהבה הייתי יודע שישנם ימים טובים יותר וימים טובים פחות. הייתי יודע שלפעמים תקווה ממלאת את ליבם של האוהבים ולפעמים היא חומקת לגמרי. הייתי יודע שלפעמים קצת קשה כל הלבד הזה ושלפעמים אפשר למות מרוב בדידות. אבל כשאני מגיע, פתאום הכל נצבע באור, אופטימיות עוטפת אותנו והעולם נראה מקום טוב יותר לחיות בו: המיטה חמה יותר, הנר מאיר, והמילים של השיר ברקע, והשחקן בסרט, והקפה בבוקר והשוקולד, והכל.
אילו הייתי האהבה הייתי יודע שאנשים חיים חיים שלמים רק כדי לגעת בי. לילות שלמים חולמים עליי, מדמיינים איך יראה הרגע שבו אהיה לצידם. עורגים לפרפרים שעפים בבטן ואז יוצאים אל אוויר העולם.
אילו הייתי אהבה הייתי יודע שאנשים לפעמים שמחים ולפעמים עצובים. שאנשים לפעמים מוקפים בהרבה אנשים אחרים, אבל עדיין מרגישים לבד. שאנשים לפעמים מתכנסים בתוך עצמם, ושלאנשים לפעמים קר ומנוכר. אבל הייתי יודע שלמרות הכל, אנשים בסוף מאמינים.
הייתי גורם לאנשים לחייך יותר, לשיר יותר, לגעת יותר, להרגיש יותר, לשאול יותר ולנסות להבין יותר. הייתי גורם לאנשים לדבר יותר. אילו הייתי האהבה הייתי נוגע בכולם, אבל במיוחד באלו שמאמינים. וכשהייתי נוגע בהם הייתי מתחזק. כשהייתי מביט בהם רצים יחד על החול החם ומנסים לתפוס את הרוח, נלחמים יחד בגלים של החיים ומביטים בציפורים שעפות גבוה בשמיים. כשהייתי מביט בהם יושבים שם על הסדין הלבן שקצותיו עפות ברוח החמה כשברקע השמש נוגעת בקצה הים. דווקא אז, בין זוגות העיניים הבוחנות, האוהבות, בין העיניים המבריקות מדמעות של אושר, דווקא אז בסוף היום, כשהשמש מכבה לאט את העולם, הייתי שמח שזה אני, האהבה.
לא הייתי הולך לישון לעולם
אבל אילו אני הייתי האהבה לא הייתי הולך לישון, אילו הייתי האהבה לא הייתי הולך לישון לעולם. אילו הייתי האהבה, זה היה הדבר המתוק ביותר בשבילי, הדבר הנפלא שאני יכול לחלום עליו, הדבר שמחזיק אותי בחיים. אילו הייתי האהבה זה היה הדבר שגורם לי לחייך בכל יום מחדש. הייתי שר וקופץ ורוקד, וגם אם השכנים היו מתלוננים על הרעש, לא היה אכפת לי בכלל, כי אני האהבה.
אילו הייתי האהבה, רק ליום אחד, הייתי רוצה שהחיים יהיו פשוטים יותר, אך עדיין סבוכים כחידה. מפתיעים אך ידועים מראש. שנביט על העולם מלמעלה, והעולם יביט בנו. הייתי רוצה שרק לב שבור יהיה שלם. שהאיזון הגדול ביותר בחיים יהיה חוסר הוודאות שבהם. כי מי שחי את חיו בביטחון מוחלט, מפספס את חייו באופן מוחלט. הייתי רוצה שאנשים יידעו שאם אהבתם בטוחה, היא לא אהבת אמת. ואם החלומות שלהם בטוחים, הם לא חלומות אמיתיים.
אילו הייתי האהבה הייתי רוצה שאנשים יהיו מוכנים ליפול כשהם רודפים אחרי חלומותיהם. מוכנים לקום פעם אחר פעם בידיעה שאולי לעולם לא יצליחו. שאנשים יהיו מוכנים לפתוח את ליבם ולהיות פגיעים יותר, להסתכן יותר, ליפול יותר ולכאוב יותר. הייתי רוצה שאנשים יהיו מוכנים לאבד - כדי למצוא. כי מכל המשפטים העצובים בעולם, המשפט העצוב ביותר הוא "זה יכול היה להיות..."
לא הייתי רוצה שאנשים יפסיקו להאמין, אפילו לרגע
אילו הייתי האהבה הייתי נלחם כדי שאנשים לא יפסיקו לחלום, לא יפסיקו להתפלל, לחפש, לבקש, לשאול. אילו הייתי אהבה, אפילו ליום אחד, לא הייתי רוצה שאנשים יפסיקו להאמין, אפילו לרגע אחד.
- מוקדש לדניאלה
רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו >>
לפנייה לכתב/ת 
