הגיוני שהוא היחיד שאיתו אהיה כל החיים?
הוא הראשון שלי מכל הבחינות, ונדמה שכבר מצאתי את אהבת חיי, אבל במקום לשמוח אני חוששת. האם זה הכל? לא אחווה היכרויות חדשות? לא ארגיש יותר את טעמן של נשיקות ראשונות? לא אדע איך זה להיות עם גברים אחרים?
"אני רוצה להיות עם עוד מישהו. לשכב עם מישהו אחר", אמרה לי אדווה. "יכול להיות שאחר כך אני ורון נחזור, ויכול להיות שלא. בכל מקרה אני יודעת בוודאות שאהיה עם מישהו אחר".
אדווה נפרדה לא מזמן מרון. הוא היה החבר הראשון שלה. הם נפרדו לזמן קצר, היא היתה בעוד שתי מערכות יחסים קצרות שבהן לא הספיקה להתנסות יותר מדי, ואז שוב חזרה לרון לתקופה ממושכת.
עכשיו הם נפרדו שוב. האמת שאני שמחתי. די לא סובלת את רון הזה. אבל זה לא ממש קשור. מה שקשור הוא המשפט הזה שאמרה לי אדווה על כך שהיא רוצה להתנסות בלהיות עם מישהו אחר.
אראל ואני יחד כבר יותר משנה. התחלנו לצאת בגיל 20, לא ממש צעירים, אבל לשנינו זו מערכת היחסים הראשונה. כל הדברים שעברנו וחווינו, החל משלוש המילים הקסומות "אני אוהב/ת אותך", דרך הנשיקה הראשונה שלנו וכלה בסקס הראשון שלנו יחד, היו ראשונים גם לכל אחד לחוד. כן, עופות מוזרים אנחנו. אבל זה באמת דבר מיוחד לחוות את כל הדברים האלה יחד, כשהם ראשונים לשנינו.
אני אוהבת אותו באמת, ונראה שגם הוא אותי. הוא גורם לי לרגשות חזקים משאפשר לתאר, וגם כולם מסביב אומרים לי שרואים כמה שהוא אוהב אותי. מדבר איתי לפעמים על העתיד, על הדירה שנשכור יחד, על החיים שלנו אחרי שנתחתן ואפילו על ילדים לפעמים.
אני באמת רוצה להיות איתו לנצח. לא מסוגלת לחשוב על מישהו אחר שינשק אותי, שילטף אותי, שייגע בי ברכות כמוהו.
גם אני רוצה שיהיה לי למה להשוות
מבט מקצועי:
"בגיל 20 אני אמורה לבחור בן זוג לכל החיים?"
רוזי איינהורן ושרי צימרמן
תשובה: אינך הבחורה היחידה בגיל 20 ומשהו שעדיין לא גילתה מה היא רוצה לעשות בחייה. הדבר החשוב הוא להקדיש את הזמן והאנרגיה לבירור נושאים אלה. גיל ההתבגרות אינו צריך להימשך כ"כ הרבה. אז בבקשה, להתחיל להתבגר
אבל האם זה הגיוני שהוא היחיד שאיתו אהיה כל החיים? היחיד שאיתו אי פעם התנשקתי? היחיד שאיתו אי פעם שכבתי? גם אני רוצה שיהיה לי למה להשוות. שיהיו לי קצת חוויות, נסיונות. הכוונה אינה לטריקים חדשים במיטה, אלא לאנשים חדשים.
אני רק בתחילת החיים ונדמה שכבר מצאתי את אהבת חיי, אבל במקום לשמוח אני חוששת. האם זה הכל? לא אחווה היכרויות חדשות? לא ארגיש יותר את טעמן של נשיקות ראשונות? לא אדע איך זה להיות עם גברים אחרים?
ובכלל, לפעמים נדמה לי שאני מבזבזת עליו את שנותיי היפות. הוא עדיין חייל ויש לו עוד כמה חודשים טובים לשחרור. אני כבר משוחררת שנה. את אמצעי השבוע מעבירה לבדי, עסוקה בעבודה ובעייפות.
את הסופ"שים בלעדיו מעבירה לפעמים בבית ולפעמים עם חברות וחברים. אני מסתכלת בקנאה מהולה אפילו בשמץ שנאה בכל זוג אוהב שאני רואה, בין אם הם חברים טובים ובין אם זרים. חושבת כמה הייתי נהנית אם הוא היה פה עכשיו איתי. בטח הרבה יותר. מול כולם מעמידה פנים שהכל טוב ושכיף לי.
בסופ"שים כשהוא בבית אנחנו יחד כמה שיותר. אני מתאבלת על כל יום שעובר ושלא ישוב עוד. מסתכלת בעיניו מסתכלות על שלי. לוחשת לו מילות אהבה והוא לוחש לי בחזרה. נהנית יותר מכל בילוי מושקע רק מלצחצח איתו שיניים בבוקר...
ואז מגיע יום ראשון הארור. והוא שוב נעלם לו. נשאר ממנו רק קול, שבוקע מהטלפון, אומר כמה הוא מתגעגע ומחכה לחזור.
ואליי שבות המחשבות שנמאס לי כבר לחכות. ולמה לי בעצם... מה עם החוויות שמחכות לי ממש מעבר לפינה?
לפנייה לכתב/ת 
מה מחכה לי מעבר לפינה?
צילום: shutterstock
מומלצים
