AOL: מי הזיז את הבלוג שלי?

כמה פעמים יצא לכם לשבת עם חברים על הבר, לשמוע אחד מהם מספר על כתבה שקרא באתר חדשות גדול, ולגחך? כי את הסיפור שאתר החדשות התאגידי, הממוכן והמפלצתי כתב בצורה אחת, אתם קראתם בצורתו המקורית בבלוג שאתם אוהבים. בטח לאחר מכן אמרתם שאתר החדשות ההוא פיספס את הסיפור האמיתי כי הוא גדול ומסורבל, או שיש לו אינטרסים שגרמו לכך. לא מעט אנליסטים מסכימים אתכם, וטוענים שבלוגים קטנים הם אלה שיספקו בעתיד את החדשות למדיום האינטרנט.

יודעים מה? אתם טועים. אם מסתכלים לעומק על מפת הבלוגים הפופולריים ביותר בעולם, מגלים שמאחורי יותר ויותר מהם עומדים תאגידים גדולים, ושהבלוג הקטן והחמוד ההוא, שאהבתם להתעדכן ממנו, הוא בעצם בורג במכונת התוכן שממנה ניסיתם להתרחק מלכתחילה.

הבלוג של אובמה

הבוקר דווח שחברת AOL, מעצמת תוכן אמריקאית, רכשה את אתר ההאפינגטון פוסט בסכום של 315 מיליון דולר. לכאורה זה לא נראה סיפור גדול: חברת אינטרנט אמריקאית עצומה, רוכשת אתר חדשות קטן. אבל האתר הנרכש הוא לא אתר רגיל. ההאפינגטון פוסט הוא אתר חדשות עצמאי שפועל מאז 2005 ומתחזק מערכת בלוגים רחבה מאוד, עם כמה בלוגרים שיתכן שאתם מכירים.

בין השאר, נכללים ברשימה הבלוגים של ההאפינגטון פוסט ברק אובמה, הילארי קלינטון (ובעלה, ביל), מדלן אולברייט, ביל גייטס, הקולנוען מייקל מור, השחקנים ג'ורג' קלוני, אלק בולדווין, סקארלט ג'והנסון, שון פן יוצרים וזמרים כמו ניל יאנג ומדונה, האסטרונאוט באז אולדרין (האיש השני שצעד על הירח) ועוד רבים אחרים. לפי ניתוח של ממליך המלכים של האינטרנט, Techorati, ההאפינגטון פוסט הוא למעשה הבלוג הנקרא ביותר בעולם.

AOL היא רוכשת בלוגים סדרתית, שמתמקדת ברשתות בלוגים פופולריות. למשל, ב-2005 הם קנו את רשת Weblogs - שמחזיקה את בלוג הטכנולוגיה אנגאדג'ט, הבלוג הלא רשמי של אפל (TUAW) ועוד בלוגים גדולים עם קהל קוראים גדול וקבוע. AOL היא גם בעלת בלוג הטכנולוגיה טקראנצ', אתר הרכב אוטובלוג ועוד עשרות אתרים ובלוגים בשלל תחומים. לא מעט קוראים נאמנים מצטמררים כשהם שומעים על רכישות כאלה וחרדים לבלוגים שהם אוהבים.

למה? משום שלתאגידים גדולים יש מערכות אינטרסים שאין לבלוגים בדרך כלל, ואלו משפיעות מהותית על אופי התוכן: נושאים שעליהם השותפים והמשקיעים לא אוהבים לקרוא, ידיעות שצריך לכתוב בצורה מפרגנת - ולא ביקורתית, סוגיות בירוקרטיות ועוד גורמים שבגללם תמיד יקדים הבלוג הקטן והזריז את האתר הגדול והשמן.

אבל כשמסתכלים לעומק, מגלים שהרבה מהבלוגים הפופולריים שאתם אוהבים הם כבר מזמן אתרי חדשות טכנוקרטיים ומשומנים היטב; שהם לא שונים בהרבה מהתאגידים שרוכשים אותם.

הבלוג שלך הפך לתאגיד

קהילות בלוגרים רבות, שהתחילו בתור מקום חביב להקמת יומן רשת פומבי, התפתחו והפכו למכונות כסף משומנות. הרשת של Gawker כוללת קהילת בלוגים חזקה שמסקרת חדשות בחלוקה אזורית (ניו יורק, לוס אנג'לס ועוד), וגם בלוגים פופולריים כמו ValleyWag (שמסקר את עמק הסיליקון בסן פרנסיסקו). האתר עצמאי לחלוטין, וכולל שניים מהבלוגים הנקראים ביותר בעולם (וואליווג וגוקר עצמו). יש בו פרסומות? בהחלט. יש לו שותפויות עם רשתות בלוגים גדולות אחרות? יש ויש. גם אתר Mashable, הבלוג השלישי הנקרא ביותר בעולם, כולל את כל אלו. האם זה עושה את הבלוגים הנ"ל לפחות אובייקטיביים, פחות עוקצניים, ופחות כיפיים לקריאה?

בהחלט לא.

הפופולריות של בלוגים אלה נשארת גבוהה ויציבה מאוד, על אף התנהלותם. יתרה מזאת - גם לטקראנצ' ואנגאדג'ט, ששייכים ל-AOL, יש קהל גדול ויציב, שרק הולך וגדל. יתכן ש-AOL תחליט לעשות שינויים באתר ההאפינגטון פוסט, לקבוע אג'נדות ואפילו להפוך סדרי אתר.

עם זאת, גדולת האתר היא בקהילת הבלוגים הפרטיים שבו, היכן ש-AOL לא צפויה לגעת או לשנות: הרי זה מה שמושך את הגולשים לאתר, היכן שממתינים להם המפרסמים. הנוסחה של "אצלנו יש חדשות ממקורות עממיים. בואו, ועל הדרך, תקראו הרבה פרסומות" עובדת, ומבטיחה (במקרים רבים) תוכן איכותי גם לאחר הרכישה.

הבלוגרים מביאים את הכסף

אז מה למדנו? שבלוגים רבים שהתחילו בתור יומני רשת קטנים וחמודים הופכים בעצמם לאתרי חדשות במימון תאגידי - ושזה לאו דווקא דבר רע. במקרים של אנגאדג'ט וטקראנצ' - הרכישות לא פגעו באיכות התוכן או בפופולריות שלהם. גם בארצנו הקטנטונת ישנם בלוגים בהם מבקרים עשרות אלפי גולשים מדי יום, ומהווים מוקד עליה לרגל למפרסמים ויח"צנים.

זה לא שאפשר לזרוק לפח את רעיון החדשות שבאות מלמטה, מהבלוגים; פשוט צריך להבין שרכישת הקטנים על ידי הגדולים היא תהליך טבעי של שוק קפיטליסטי, ושאין רע בכך. במקרים רבים, יהיה מוכן התאגיד לספוג כמה תביעות קטנות, וכמה טלפונים זועמים משותפים - כדי להחזיק בקהילת בלוגים שהציבור תופס כאמינה ואובייקטיבית - ולכן חוזר לבקר, לכתוב ולהגיב בה.