מה כבדה מועקת הלב

שישה שירים מאת משה דור: 

הנזירה רקפת

הַנְּזִירָה רַקֶּפֶת מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ

אִם כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת כְּנִיעוּתָהּ לְבוֹרֵא עוֹלָם

וְאִם כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת פִּיהָ הַחוּשָׁנִי, הַחוֹשֵׁק.

שַׁעֲטוֹת הַסּוּסִים, נָדַמּוּ.

נוֹשֶׁמֶת בִּנְחִירַיִם פְּעוּרִים אֶת זֵעַת

הַסּוּסִים, רוֹכְבֵיהֶם.

"כברות השמש נמסות" (צילום: index open)

יַחֲמֹק בְּאֶפֶס קוֹל אֶל הַפִּשְׁפָּשׁ,

יִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה

שֶׁצִּירֶיהָ שֻׁמְּנוּ הֵיטֵב,

מַשֶּׁהוּ חוֹלֵף פְּנִימָה,

אוּלַי פֶּרַח, אוּלַי

סוּס.

כנרת

עַל הַמַּיִם וְדַיָּגִים חֲרוּכֵי שֶׁמֶשׁ

יִפְעֲרוּ עֵינַיִם וְדָגִים פִּרְחֵי זָהָב

מִתַּחַת לַשָּמַיִם

אֲבָל אַתְּ אֶחֱזִי בְּיָדִי

לְבַל אֶטְבַּע

GARAGE SALE 

אַתְּ מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה בַּמְּכִירָה,

מַצִּיגָה עַל דּוּכָנֵךְ וּמִסְבִיבוֹ סְפָרִים מְאֻבָּקִים,

כָּאֵלֶּה שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁלֹּא עִלְעַלְתְּ בָּהֶם בִּכְלָל,

כְּלֵי מִטְבָּח יְשָׁנִים, תְּמוּנוֹת שֶׁצִּיְּרוּ אָמָּנִים

שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת מִיהֶם וּמָה עֶרְכָּם, אַבְזָרִים לֹא

נְהִירִים לָךְ שֶׁלֻּקְּטוּ מִכָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת, הַמַּרְתֵּף.

בַּבֹּקֶר הַסְּתָוִי הַזֶּה, בְּמִגְרַשׁ הַחֲנִיָּה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי

הַבָּתִים צְמוּדִי-הַקִּיר, תַּחַת עֵצִים מְכֻשָּׁפִים

הַבּוֹעֲרִים בְּאֵשׁ אַרְגָּמָן קָרָה, הַדָּם רוֹהֵט בְּעוֹרְקַיִךְ,

עֵינַיִךְ מִתְנוֹצְצוֹת: הַהִיסְטוֹרְיָה הַנִּבְחֶרֶת שֶׁל חַיָּיִיךְ

מְרַגֶּשֶׁת אוֹתָךְ, כִּמְעַט כְּמוֹ אַהֲבָה.

גַּם מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁל עַצְמִי. אֵינִי מוּכָן לְשַׁתֵּף זָרִים,

וְלוּ גַּם שְׁכֵנִים טוֹבִים, בְּתוֹלְדוֹתַי וּבַחֲלוֹמוֹתַי

אֲפִלּוּ הֵם מְמֻלְמְלֵי לְשׁוֹן נֵכָר שֶׁאֵין לָהּ מְתַרְגֵּם.

אֵלֶּה מֵי הַחוֹף שֶׁלִּי. הַשַּׁיִט בָּהֶם אָסוּר בְּתֹקֶף

חֻקֵּי הַפְּרָטִיּוּת. כָּל הַמֵּפֵר אוֹתָם עָלוּל לְהִיָּרוֹת.

כְּסַחַף דּוֹמְמִים, פְּלֵטַת זִרְמֵי הַיָּם, הֵם זָעִים פִּתְאֹם,

מְפַרְכְּסִים כִּיצוּרִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְקוֹם חִיּוּתָם

וַאֲנוּ מִתְבּוֹנְנִים בָּהֶם מֻכֵּי פְּלִיאָה, שֶׁאַחֲרֶיהָ,

כְּמוֹ גֵּאוּת, לֹא תִּתְבּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא הַחֲרָדָה.

ניסוחים

רָחוֹק מִדִּיּוּק. נָכוֹן יוֹתֵר: אֲנִי אוֹהֵב

אוֹתָךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּהַתְחָלָה אוֹ לְפָחוֹת

לֹא כְּמוֹ בַּהַתְחָלָה. הַהַתְחָלָה מְמֻקֶּמֶת

בָּאַרְכִיּוֹן הַפְּרָטִי שֶׁלָּנוּ שֶׁהַזִּכָּרוֹן כְּבָר

מִתְקַשֶּׁה לַעֲקֹב אַחַר פְּרִיטָיו וּכְשֶׁיִּפָּתַח

לִפְנֵי חוֹקְרֵי הֶעָבָר יִשְׁפְּטוּ מַה שֶּׁיִּמְצְאוּ

לְפִי נְטִיַּת לִבָּם מַמָּשׁ כְּמוֹ לְפִי

קְנֵי-מִדָּה מַדָּעִיִּים חַסְרֵי-פְּנִיּוֹת.

סִדְרַת הַמֵּתַח בַּטֵּלֵוִיזְיָה שֶׁל חַיַּי,

זוֹ הַמֻּצֶּגֶת שׁוּב וָשׁוּב, תָּמִיד מִתְגַּלֵּית

בָּהּ הַפְתָּעָה שֶׁלֹּא הֻבְחָנָה, בְּוַדַּאי לֹא

בַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן, וְלֹא בַּפְּרָקִים הַבָּאִים

אֶלָּא, אוּלַי, כִּמְעַט עַל סַף הַסּוֹף.

ויטמין די

מְפַזֵּז עַל רֹאשִׁי, אֲנִי מֵצִיץ מִבַּעַד לְעַלְוַת

הַפִיקוּס וְרוֹאֶה דְּמוּת לְבָנָה

קְרֵבָה וּבָאָה.

אֲבָל רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיִי זוֹ אַתְּ

הַחוֹזֶרֶת מִשִּׁטּוּטַיִךְ מְלֵאַת

וִיטָמִין דִּי

וְאַהֲבָה.

חצייה

לְקוֹנֵן וּבְלֹא לְעַרְעֵר.

כְּשֶׁיִּמֹּגוּ יֵרֵד שֶׁלֶג חָדָשׁ

וְגַם לוֹ יְמֻנֶּה קֵץ.

הַחוֹצֶה עַכְשָׁו אֶת הָרְחוֹב וְלוּ גַּם בִּפְסִיעוֹת

קטנות, זְהִירו¬¬ת, מִפְּנֵי טְלָאֵי הַקֶּרַח, אֶת

חַיָּיו שֶׁלּוֹ הוּא חוֹצֶה.