סרט וראיון: עינבל זהבי צופה ואינה נראית
את הסרט המוקומנטרי "Beam Me Up Vera", יצרה האמנית עינבל זהבי במסגרת קורס וידאו-ארט. כך היא מחליפה מדיומים כמעט באותו קצב בו היא מחליפה זהויות. "הייתי רוצה סגולות כמו של ורה, הדמות בסרט, כדי לשנות סיטואציות מעברי", היא מודה
את "Beam Me Up Vera" יצרה עינבל זהבי כחלק מקורס וידאו ארט ב-2006, אולם מה שהתחיל כפרויקט לימודי במדרשה לאמנויות, הפך לסרט מוקומנטרי מסתורי ומשעשע. אמנית וידאו? קולנוענית? נראה שבמקרה של זהבי הגבולות מטשטשים - ממש כמו קווי המתאר של ורה מאירוביץ', גיבורת הסרט שלפניכם, מדענית שמבצעת ניסויים בטלפורטציה, ובדרך מעלימה את עצמה.
"כאמנית אני עוסקת בעיקר בבניית אלטר אגו. תמיד סיקרן אותי חיים של אנשים ששונים ממני לחלוטין", מסבירה זהבי. "ורה נוצרה מתוך פנטזיה אמיתית למימוש מציאות אחרת והיא היכולת להעלם בכל רגע נתון. באותה תקופת לימודים, חשתי ניכור רציני. אני מניחה שזה למעשה מה שגרם לי לרקוח סרט שקשור בטלפורטציה, וגם כמובן, חיבתי הרבה למדע".
בניגוד לנוכחות הפיזית של ורה, את הקשר ההדוק בין זהבי לגיבורה שלה קשה להעלים - והיא עצמה מגלמת את דמותה של ורה. "בסופו של דבר כל הדמויות בסרט הם אני, לא רק ורה", היא אומרת. "קיים הומור מאופק בסרט, אבל בחיים האמיתיים שלי ההומור גלוי לחלוטין. כמובן שהייתי רוצה לנצל את סגולות העל של ורה, ובכך לשנות כל מיני סיטואציות מביכות שקרו לי בעברי".
קולנוע דוקופנטסטי
הסרט כאמור נע בין המציאות היומיומית של זהבי, לשאיפות הבדיוניות שלה והרצון להיות מישהו אחר - משהו בין הדוקומנטרי לפנטסטי. לשם כך גייסה לטובתה את ז'אנר המוקומנטרי הממזג בין שני הממדים הללו. "נתקלתי לראשונה בסרט המוקומנטרי של רועי 'צ'יקי' ארד, ארז הימן ושאול בצר, על מקס 'טונה' שרייבר", היא מספרת, "הם כתבו אותו בצורה מאוד משעשעת, קיבלתי השראה רבה ממנו. גם אפשר לראות קווים דומים בין שני הסרטים".
מחליפים זהויות ב"Beam Me Up Vera"
למרות ההשראה שקיבלה מסרטו, ארד לא תמיד פירגן בחזרה, כשביקשה להשתתף במגזין התרבות שלו 'מעיין'. הוא קיבל את חומריה רק לאחר שהגישה אותם תחת זהות בדויה - עקרון ששב וחוזר ביצירתה של זהבי: "צ'יקי ביקש ממני שאשלח צילומי סטילס, ולאחר שראה אותם החליט שהן אינן מתאימות. אני כמובן לא וויתרתי, שלחתי שוב עבודות - הפעם שירים, תחת זהות בדויה שהמצאתי לה ביוגרפיה שלמה, מוצא, גיל, עיסוק וכו'. כמובן שהשירה התקבלה ופורסמה במגזין".
הסרט מתכתב עם ז'אנר מדע בדיוני, ובמיוחד עם סדרת "מסע בין כוכבים".
"רעיון הטלפורטציה משקף את הפנטזיה הקולקטיבית להיות שם ולא כאן, פנטזיית השליטה האולטימטיבית בתנועה בחלל ובזמן. אף על פי שלא נכללתי ממעריצי 'מסע בין כוכבים', אני מודה שהושפעתי קלות. מורן פרג, שעבדה איתי על התסריט במקביל ללימודי הביולוגיה שלה, היתה הנגיעה שלי לעולם המדע".
אולי ורה יכולה להשתמש בתכונות הרואה ואינה נראית כדי להציל את העולם כסופר-הירו?
"הצורך של ורה בניסויי הטלפורטציה קם מתוך חוויה אישית של אי יכולת אמיתית לשרוד בתוך גינונים חברתיים. היא היתה חייבת למצוא לעצמה מפלט. בניגוד לגיבורי-על היא לא חיפשה את התהילה".
את נעה בין וידאו-ארט לקולנוע. מה שונה ומה דומה?
"יש שוני עצום בין שתי המדיות. כשאתה מביים סרט אתה צריך צבא שלם איתך: שחקנים, תפאורנים, ארט, במאי, תסריטאי, צלמים ועוד. יש עבודת צוות מאוד ברורה על הסט. בווידאו-ארט אתה אוטוריטה כמעט יחידה. הפעולה היא יותר אישית. האמן מביים את עצמו, מצלם את עצמו וברוב המקרים גם עורך. אין חיבור עם הסביבה מתוך רצון לשמור על פרטיות.
זהבי היא ורה, ועוד
"כמובן שיש עבודות וידאו-ארט יוצאות מן הכלל, כמו אלו של יעל ברתנא, שאצלה מדובר בהפקות עוצרות נשימה. היחידי בעיני שהצליח לפלרטט בהצלחה בין שתי המדיות, היה דיוויד קרוננברג בסרטו 'וידאודרום'". בניגוד לברתנא או קרוננברג, האמצעים שעמדו לרשותה של זהבי היו הרבה יותר צנועים, וההתגברות על המגבלות התקציביות דרשה חשיבה יצירתית במיוחד, שאולי אף תרמה לרוח הסרט.
"כיוון שהסרט נוצר במסגרת קורס וידאו ארט, הוא לא קיבל שום תקציב הפקתי", היא מספרת. לא היו מספיק שחקנים, לכן יש כמה סצנות שאני מגלמת כמה דמויות. היו כמה לוקיישינים שלא קיבלנו אישור לצלם שם, אבל זה לא מנע מאיתנו להכנס לשם. בכל רגע נתון יכלו להפסיק לנו את הצילומים, אבל זה רק אתגר אותנו כל פעם מחדש להתמודד עם המגבלות הללו. אני חושבת שאם לסרט שלנו היה תקציב, יש מצב שהוא היה מנומנם יותר ואסתטי".
אמנות ההשרדות
כששואלים את זהבי מיהם האמנים המשפיעים ביותר עליה, היא מזכירה מיד את מאיר אגסי המנוח ואחריו גם את רועי רוזן, סנדי שרמן, סופי קאל וגיא בן נר. כששואלים אותה מיהם הבמאים האהובים עליה, היא מונה את ז'אן לוק גודאר, האל הארטלי, דיוויד לינץ' וקרוננברג. והיא עצמה יכולה לשאוף להגיע למעמדם - לא רק כדי ליצור, גם בשביל לקיים את עצמה באמצעות היצירה.
ניסויים בבני אדם ב"Vera"
"לדעתי כל אמן - בין אם מוזיקאי, אמן פלסטי או קולנוען - מנהל מאבק יומיומי קשה מאוד, אם הוא בחר להתפרנס מהאמנות שלו", מסבירה זהבי. "בתל אביב יש בדיוק 10 אנשים שמתפרנסים מאמנות. לכן יש נהירה גדולה לאירופה, שם יש יותר תקציבים ותמיכה באמנים".
ואיך את מתפרנסת?
"אני מנהלת צהרון אומנויות לילדים בהוד השרון. הסיפוק העיקרי בלעבוד עם ילדים שהם סקרנים לגביי הכל, והתפקיד שלי לחשוף אותם לשיח אומנותי עכשווי. אם מתוך 28 ילדים יצמח אמן אחד אני ארגיש טוב עם עצמי. בצהרון הם נחשפים גם ללימודי קולנוע (בעיקר בטכניקת ה-Stop Motion). אמנם העבודה היא סיזיפית, אבל כך הם רוכשים ידע בהכנת סרטי אנימציה. אני מנסה מתוך העולם הפנימי שלהם לייצר ביטוי אישי דרך האמנות".
ילדי צהרון "הצוללת הצהובה" בגרסה לאליס בארץ הפלאות
לצד העבודה עם הילדים, זהבי ממשיכה לפתח כיוונים חדשים של יצירה במדיומים שונים. "כרגע אני עובדת על פרויקט שמתמשך כבר שנתיים.
זה פרויקט אינסופי, שהיחידי שיכול לגרום לו להיפסק הוא הצופה. הוא נמצא במרחב הציבורי ודורש עירנות אצל העוברים ושבים, לא אוכל לפרט עליו, כי גם הוא כמובן תחת זהות בדויה".
ומה עם ורה? היא עוד תשוב אלינו?
"יש רצונות להמשיך את הסרט לטרילוגיה. הסרט מסתיים כאשר ורה נעלמת. מאוד יכול להיות שהיא תפגוש את האחות התאומה שלה, שרה - האלטר אגו שלה. ורה תמשיך עם הניסויים שלה ובמקביל תפתח בעיות פיזיולוגיות קשות: כאשר היא תקום בבוקר גובהה יהיה 1.75 מטרים ולאחר שעה הוא יתכווץ ל-1.65 מטרים".
-
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com