נכדתי, עזרי לנו לעצב דת מוסרית
"דתנו שואפת להיות מקור לטוב ולמחויבות מוסרית - אך פעמים רבות מדי, דווקא נאמנות לאלוהים ולמצוותיו גורמת לעיוורון מוסרי ולסינגור על כשלנותינו". מכתב מסב טרי
השבוע הגעת לעולם. עם לידתך חשתי דברים שמעולם לא חוויתי כשנולדו אימך ודודייך. בהתבונני בך התחלתי לחשב בן כמה אהיה כשתינשאי, או האם אזכה לחגוג איתך את בר או בת המצווה של ילדייך.
בהיותי בן 52, אני סב צעיר, ובעזרת השם, שנים רבות עוד לפני. עם זאת, חוויתי את לידתך כתחילתו של עידן חדש אשר, לראשונה הבנתי, ימשיך גם אחרי. עידן שאופיו יעוצב על ידך ולא על ידי, ושיעצב גם אותך. איני רוצה להעמיס עלייך ללא צורך, הרי האתגר העיקרי העומד כעת בפנייך הוא שליטה במיומנות היניקה. אני
נולדת לעם ולמסורת מפוארים. אך אחד האתגרים העומדים בפני מסורת בת 3,500 שנה הוא להבחין בין העצים לבין היער. מה מבין כל הפרטים, החוקים והרעיונות שהתווספו בכל דור ודור הוא המהות והעיקר. למרות שכל דור צריך לענות על שאלה זו בעצמו, ישנה תשובה שניתנה לפני כ-2,000 שנה על ידי אחד מגדולי חז"ל, שהנחה את חיי. אני תפילה שהיא תהא גם נר לרגלך.
הלל הזקן אמר, בתרגום לעברית: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. זוהי כל התורה כולה; כל היתר הוא פירושה. לך ולמד".
המצפן של הלל
אני מקוה שהמסורת היהודית תהיה לך להשראה. אך לפעמים, כמו גם דתות אחרות, היא סובלת ממעין נגיף התוקף ומערער את ערכיה ומטרותיה. דתנו שואפת להיות מקור לטוב ולמחויבות מוסרית, אך פעמים רבות מידי דווקא נאמנות לאלוהים ולמצוותיו גורת לעיוורון מוסרי, ומחויבות דתית לסינגור על כשלנו המוסריים.
הלל ניסה לחסן אותנו מתופעות אלו. הוא קרא לנו להתמקד בערכינו המקוריים ולהסיר את כל הפרטים שיכולים להסיט אותנו ממיקוד זה. לפי הלל, העיקר הוא פשוט: להיות יהודי משמעו להכיר בעובדה שיש לנהוג באחרים כפי שהיית רוצה שינהגו בך.
עלינו לזכור שכישלון מוסרי לרוב אינו תוצאה של בורות בכל הנוגע לחובותינו המוסריים, אלא תוצאה של צמצום בטווח יישומם. אנו הרי בקיאים בחובותיהם של אחרים כלפינו. אם אנו נכשלים, זה משום שאנו מרדימים את מצפוננו באמצעות רציונליזציות המאפשרות לנו להתייחס לאחרים באופן שהיה ברור שלא היה מקובל עלינו. מסורת דתית לא תמיד תהיה לך לעזר בהתגברות על כשל זה, משום שהיא בעצמה, לעתים, מהווה מקור לרציונליזציה זו.
בשם דבקות דתית אנו מסוגלים לצמצם את מחויבותנו כלפי אלו שאינם בני דתנו או אינם מתנהגים לפי הנורמות שאנו מאמינים שדתנו מציבה. באופן זה, דבקות דתית יכולה להפוך לאויבה של מצוינות מוסרית. בכדי למנוע זאת, הלל מצווה אותנו לזכור שמצוינות מוסרית זו היא כל התורה כולה.
אני תפילה כי דבריו של הלל יהוו מצפן לדרכייך תמיד. בעוד אנשים בהכרח שונים, והאחריות שלך כלפיהם תשתנה בהתאם, לרוב לא תיכשלי אם תתייחסי אליהם על פי אותם אמות מידה שאת, עצמך, היית רוצה שיתייחסו אלייך.
מבחן המוסריות
החלק השני בדבריו של הלל הם: "כל השאר הוא פירושה". על פניו ניראה שהיגד זה איננו נכון. לא ניתן לצמצם את כל מרכיבי היהדות לתחום המוסרי בלבד. חיים על פי מצוות התורה הם הרבה יותר מגוונים וכוללים עולם אמוני, ריטואלים וגם תרבות.
אבל "זוהי כל התורה כולה וכל השאר הוא פירושה" איננה אמירה תיאורית, אלא הוראה, שעל פיה הלל מנסה ליצור סולם עדיפויות המחייב מכל שאר המצוות לסור למרותה של החובה המוסרית. כל פרט במסורתינו שאינו עומד בסטנדרט זה חייב להשתנות או להתבטל. בכך איננו פוגעים במסורת, אלא מרפאים אותה.
"לך ולמד" אמר הלל. המחויבות ללמוד הוא מקור חשוב להעצמה אישית. האחריות להתוויית דרך חיים מוסרית אינה בידי יחידי סגולה. פעמים רבות דת יוצרת אליטה של אלו "היודעים" את רצון האל ואת הדרך על פיה חייב האדם ללכת. אך דווקא אנשים אלו לפעמים מהווים המקור לשחיתות מוסרית. "לך ולמד" – בידיעת הטוב אינך זקוקה לאף אחד מלבד יכולתך והמוסר הטמון בך.
ברגע שתשלטי במיומנות היניקה ובמיומנויות בסיסיות אחרות, אני רוצה להזמין אותך לעזור לעצב את עתיד עמנו ודתנו. המסורת שלנו מלמדת ש"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". כולנו חלק משרשרת רב דורית, לכל אחד מאיתנו אחראיות לדורו לוודא שעמנו ומסורתנו שואפים לסטנדרטים המוסריים הנעלים ביותר. אף כי אינך מבינה זאת עדיין, זהו עתה דורך.
- הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
