ריטלין: מה רע בלקחת כדור? טור של פסיכיאטר
מה בעצם רע בלקחת כדור קטן כשעייפים, כשעצובים או לא מרוכזים? בעקבות סערת הריטלין, הפסיכיאטר המומחה ד"ר ירדן לוינסקי טוען שהגישה המודרנית שמצפה שנהיה תמיד ברמת תפקוד מקסימלית, ומובילה לנטילת תרופות - יכולה להיות מסוכנת מאוד
קראתי בעיון את נייר העמדה של הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, ואת הכתבה על מתן ריטלין בידי רופא המשפחה שפורסמה ב-ynet בעקבותיה. לצערי, הכתבה והדיון שהתפתח בטוקבקים מפספסים את הדיון העקרוני שעלה בפרסום של הלשכה ומצליחים שוב לרדד אותו לשאלה הבנאלית "ריטלין - כן או לא?".
לוקחים ריטלין בגלל סיבות פסיכולוגיות
מה עושים בני אדם שמנסים להתמודד במסגרת של תחרות עם סטודנטים אחרים בחוגים לפסיכולוגיה או למנהל עסקים, ומתקשים לעמוד בה? מה עושים אנשים שמנסים להתמודד עם שעות עבודה ארוכות או עם תחרות במקום העבודה? איך אפשר להצליח להתמודד עם הציפייה של החברה שבה אנחנו חיים, שנהיה כל הזמן ברמת תפקוד מקסימלית?
יש כל מיני דרכים ואחת מהן, שדווקא מקובלת אצל סטודנטים, היא להשתמש באופן קבוע בתרופות שונות הניתנות בדרך כלל לאנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD). כמובן שמדובר כאן באנשים שאין להם הפרעות קשב וריכוז, והם לרוב מתפקדים בצורה לא רעה בכלל בחיי היומיום, אבל בגלל סיבות פסיכולוגיות ולחצים חברתיים שונים הם מרגישים שהם לא מתפקדים מספיק טוב.
הם לוקחים באופן קבוע תרופות כמו ריטלין (Ritalin) ואדארל (Adderall), שהם בעצם סוג של סטימולנטים, בתקווה שהתרופות יסייעו להם לתפקד טוב יותר ולא לאבד ריכוז או לרדת בתפקוד. בארצות הברית יש גם טרנד שבו אנשים שמרגישים חסרי אנרגיה בזמן העבודה משתמשים בתרופה בשם Provigil, המיועדת לאנשים שסובלים מנרקולפסיה (התקפי שינה פתאומיים).
מה רע בלקחת כדור?
אם אנחנו חיים בעידן שבו אנו מצפים מעצמנו לתפקוד קוגניטיבי אינטנסיבי יותר ממה שנדרשנו לו לפני חמישים שנה, מה בעצם רע בנטילת כדור אשר יכול לספק לנו שיפור של עשר או עשרים אחוז בכדי להשיג תוצאות טובות יותר? למה אנשים בריאים יכולים לאכול את המאכלים שייתנו להם אנרגיה ולשתות משקאות אנרגיה, אבל לא לקחת בצורה אחראית ומסודרת תרופות שישפרו את התפקוד שלהם?
הנורמות החדשות של שיפור התפקוד באמצעות תרופות מפעילות לחץ חברתי על הסביבה באמצעות העלאת רף הציפיות מהאדם הבודד, עם תלות בתרופות ובלי קשר להשקעה, למאמץ או להבנה. אותן שאלות אפשר לשאול גם לגבי נטילת תרופות נוגדות דיכאון (SSRI) על ידי אנשים שלא סובלים מדיכאון. גם תופעה זו מוסברת על ידי מי שנוטל אותן באותה דרך בדיוק: אם אפשר לא לסבול מהתסכולים של החיים, אם אפשר לשפר את איכות החיים על ידי נטילת תרופה, מה בדיוק הבעיה בזה? כמו שעייפות היא תופעת לוואי של החיים במאה העשרים ואחת, גם עצבות או עצבנות הן תופעות לוואי שאפשר לקחת תרופה ולהעלים אותן.
הפכנו לברגים שצריך לשמן בתרופות
נטילת ריטלין לצורך שיפור התפקוד של האדם בחברה מבטאת את קנה המידה העיקרי של החברה המודרנית: יעילות. איננו נמדדים יותר בכמה אנו תורמים לסביבה או בכמה אנו משפיעים על משפחתנו, אלא האדם הבודד נבדק על פי מדדים תחרותיים ועסקיים. דווקא בגלל זה העייפות, שהיא צורך ביולוגי טבעי של האדם, מתפרשת כ"תופעת לוואי". אנחנו כבר לא אנשים אלא ברגים במכונה, שצריך לשמן אותם באמצעות תרופות כדי שהם יעבדו חלק יותר.
ומה עם אלו שלא לוקחים את הסטימולנטים האלו? מצד אחד הם מתמודדים בתנאים לא שווים מול אחרים, שמקבלים לכאורה יתרון תחרותי. מצד שני, ואת זה אסור לשכוח, לתרופות יש תופעות לוואי פוטנציאליות שיכולות גם הן להשפיע על התפקוד של אדם שנוטל אותן. הרי פסיכיאטר שרושם ריטלין מודע לתופעות הלוואי הפוטנציאליות של התרופה, ולכן כשיש סיבה טובה לרשום תרופה, כמו עבור אדם שסובל מהפרעת קשב וריכוז ובעזרת התרופה מתפקד כמו אדם שאינו סובל מהבעיה, היתרונות גוברים על החסרונות. אבל מה בנוגע לאדם שאין לו כל בעיה ושהשיפור התפקודי אצלו יכול להיות רק באחוזים בודדים? האם גם אז החברה תומכת בנטילת תרופות?
השאלה הכי גדולה שכולנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה כל זה אומר על החברה שבה אנחנו חיים? אם אנחנו חיים בחברה שבה אנחנו עובדים עד אפיסת כוחות, אם אנחנו מפתחים טכנולוגיות שתפקידן להפוך אותנו לאנשים יעילים יותר, ואם עכשיו אנחנו גם צריכים לקחת תרופות כדי להצליח לעמוד בקצב - מה כל זה אומר עלינו?
כפי שנכתב בנייר העמדה, ההחלטה על מתן טיפול רפואי להעצמה קוגניטיבית צריך להינתן בשיקול דעת, תוך כדי התחשבות בכל הסיכונים (האישיים והחברתיים), והחברה שלנו צריכה לקחת את האחריות לכל המשמעויות על עצמה - ולא להטיל אותה על הרופאים.
הכותב הוא פסיכיאטר מומחה, בי"ח שיבא.
לפנייה לכתב/ת 
