למה התכוון המשורר

השורות החזקות ביותר שקראתי לאחרונה נמצאות בספר השירה, "לבוא חשבון", שכתב פרופסור פיליפ רוזנאו: "עפרוני מקנן/ על גג הקרמטוריום/ למה הוא מתכוון". רוזנאו, מלמד וחוקר מתמטיקה פיזית, או להיפך. לצד עבודותיו המדעיות המפורסמות ברחבי העולם, הוא רואה את שירתו כערך העליון בחייו. אני, אמנם, מבין קטן בשירה אבל הוא משורר נפלא המשלב את המדע עם עולם שירי מקונן ומעורער.

• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
  

רוזנאו הגיע כנער מפולין עם עליית גומולקה לישראל, והיה עליו להאבק בלי שפה עם ישראלים יהירים. מכל המשוררים החדשים בארץ, בעיני הוא היהודי ביותר. יש בו חמד של כוח עברי אבל הוא חולם ביהודית. אני יודע שאין זה נכון שאיש קטן כמוני יעמוד על זכויותיו של משורר, שאינו די מוכר אבל בא לי.

"לבוא חשבון", בין הקרמטוריום לעברית (עטיפת הספר)

משום שיש בשירים שלו עוצמה שונה, ישראלית יהודית, אולי גם פולנית. העפרוני הזה מלווה אותו לכל מקום והוא, אני חושב, הוא עפרוני המצייץ על גג הקרמטוריום  - במקום בו נשארו בני משפחתו. זה גרם לי לחשוב על בני משפחתי, שנשארו במקום דומה. שישים בלבד מצד אבי.

אבל אין זה בון-טון שירי לשורר על משהו שאין לו פירוש או הסבר או הבנה. הוא כותב: "אלמד לשחות במילים אחרות", ולבסוף מוסיף גילוי נאות: "לא הייתי בתנועת נוער, אלא בתנועה מתמדת. אני היורה בצרורות אלוף השותקים בבודדת".  

אומרים בשם אָדוֹרְנוֹ

שִׁירָה אַחֲרֵי אַוּשְׁוִיץ

הִיא דָּבָר בַּרְבָּרִי. וְיֵשׁ

הָאוֹמְרִים שֶׁהִכְחִישׁ

שֶׁלֹּא לָזֶה הִתְכַּוֵּן

אֲבָל עֶפְרוֹנִי מְקַנֵּן

עַל גַּג הַקְּרֶמָטוֹרְיוּם

לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן?

כל עוד

כָּל עוֹד הַגָּרוּעַ יוֹתֵר לְפָנֵינוּ –

זֶה לֹא סוֹף הָעוֹלָם.

כָּל עוֹד תִּקְוָה מִתְעַלֶּסֶת עִם אוֹר רִאשׁוֹן –

יוֹם חָדָשׁ יִוָּלֵד.

כָּל עוֹד נִתָּן לִסְפֹּר בְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת –

יֵשׁ לָנוּ קוֹל וְיֵשׁ לָנוּ אֶגְרוֹף.

כָּל עוֹד הַצָּב אֵינוֹ עַל הַגַּב

יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיַּגִּיעַ רָחוֹק.

כָּל עוֹד הַגַּב אֵינוֹ אֶל הַקִּיר –

יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁהַקִּיר יִצָּבַע לָבָן

וְעָלָיו יְשַׁרְבֵּט נַעַר שׁוֹבָב

דָּן אוֹהֵב אֶת דִּינָה.

סבא פיליפּ

סָבִי קִבֵּל בֵּיצָה וַאֲנִי חַיָּב לָהֶם לוּל

סָבִי קִבֵּל כּוֹס בִּירָה וַאֲנִי מְחֻיָּב בְּחָבִית

סָבִי קִבֵּל כַּדּוּר בַּגֶּטּוֹ וַאֲנִי חָב לָהֶם נְקָמָה

אֵין לִי לוּל וְאֵין לִי חָבִית, אֲבָל חַיַּי נְקָמָה

תּוֹסֶסֶת וּמְתוּקָה מִמָּנָה לְמָנָה: שְׁתֵּי נְכָדוֹת

צוֹחֲקוֹת בְּלִי חֶשְׁבּוֹן

מַאֲזַן חֵמָה וְחֹם

אֵיךְ מִתְעַלָּה הַנְּשָׁמָה לְמִשְׁמַע הָרֶקְוִיאֶם,

אֵיךְ יְגוֹנוֹ שֶׁל הָאֶחָד הוּא כֹּחַ עִלּוּיוֹ שֶׁל הָאַחֵר

אֵיךְ צִיּוּרֵי אֲסוֹנוֹת מְאִירִים אֶת עֵינֵינוּ וְאָנוּ

מְכֻנָּסִים בְּאֵימָה, מִשְׁתַּקְּפִים חֲבוּקִים בַּמַּרְאָה

אֵיךְ קִינָה עַל יֶלֶד, אֵם אוֹ אֲהוּבָה

נַעֲשֵׂית לִנְבִיעָה שֶׁל שִׁירֵי אַהֲבָה

אֵיךְ מִשְּׁחוֹר הָאֹפֶל יִבְקַע הַשַּׁחַר

אֵיךְ שׁוּב יִכּוֹנוּ חַיִּים

פיליפ רוזנאו הוא יהודי ישראלי. שריד אחרון הנושא את שם משפחתו שסרב לעברת

את שמו ואת שם משפחתו.

עלה כילד לארץ ב-1957. פולנית היא שפת הוריו. עברית היא שפת חלומותיו, חישוביו המדעיים כשאינם סמונים מתמטיים כתובים באנגלית. מכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב מ-1994. תחום עיסוקו המדעי הוא מתמטיקה-פיסיקלית ותופעות לא לינאריות. רוזנאו פרסם למעלה ממאה מאמרים מדעיים וכן ספרי שירה, בניהם "קו השבר", "ספני השפל" ו"לבוא חשבון", שיצא בהוצאת קשב לשירה.